לדעת לבחור

כל מי שהגיע אי פעם לבה"ד 1, בית הספר לקצינים של צה"ל, נתקל במשפט הכתוב באותיות קידוש לבנה במגרש המסדרים: "ממני תראו וכן תעשו". במגרש זה מתקיים טקס סיום קורס קצינים. המפגש הראשון שלי עם המשפט הזה, במיקום שציינתי, היה כאשר הגעתי לבה"ד 1 לתחילת קורס הקצינים. לפני ההגעה לקורס עמדתי לפני צומת דרכים משמעותי – האם ללכת למסלול של קצונה, או לסיים את השירות מהר יותר כחייל רגיל. לא רציתי לצאת לקורס, כי חוסר הוודאות כלפי הדרך הזאת והמשמעות שלה שיגע אותי. בסופו של דבר הגעתי לקורס, מלווה בחששות כבדים, והסיבה היחידה לבחירה הזאת הייתה שאבא שלי לא השאיר לי ברירה.

בלית ברירה, מבלי לדעת לאן זה יוביל אותי, התחלתי לצעוד בדרך שנמשכת עד היום בשירות מילואים, ותימשך בעזרת ה' עוד שנים רבות. אילו הייתי יודע בתחילת הדרך עד כמה היא תעצב אותי ותשפיע על מהלך חיי, ברור לי שלא הייתי חושב בכלל בתחילת הדרך, וההחלטה הייתה פשוטה מאוד. אבל דרכו של עולם היא שאין אנו יודעים בבירור לאן כל דרך מובילה, ומה יקרה בדרך שבה נבחר ללכת.

פרשתנו, פרשת ראה, פותחת בהנחת שתי דרכים לפני האדם – דרך של ברכה, ודרך הפוכה. בניגוד לאדם, אשר אינו יודע מה יקרה מחר ואינו יכול להבטיח שום דבר בצורה מוחלטת, הקב"ה מבטיח לנו מה תהיינה התוצאות של כל אחת מהדרכים הללו: 

רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם–הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה. אֶת-הַבְּרָכָה–אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, אֶל-מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹקֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם. וְהַקְּלָלָה, אִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל-מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹקֵיכֶם, וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ… (דברים יא, כו-כז). 

עיקרון הבחירה מובן, אבל מה המשמעות של המילה "ראה"? מה היה חסר בהבנה הבסיסית של הפסוק אילו המילה הזאת לא הייתה מופיעה? ובנוסף, מה המשמעות של "נותן לפניכם היום", "ברכה" ו"קללה"? 

רש"י מסביר שכוונת המילים "ברכה" ו"קללה" בפסוק זה היא לברכות ולקללות שתאמרנה לעם ישראל בהמשך, לאחר כניסתם לארץ, על הר גריזים והר עיבל. ברכות וקללות אלו מצוינות בהמשך הפרשה, ומפורטות בפרשת בחוקותיי:

"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" – האמורות בהר גריזים ובהר עיבל. 

הרמב"ן אינו מקבל פירוש זה, ומלמד אותנו שכוונת הדברים אחרת: בכל נקודת זמן עומדות בפני האדם שתי דרכים, דרך של ברכה ודרך הפוכה. האדם עסוק באופן תדיר בבחירה בין שתי דרכים אלו, יום יום, שעה שעה: 

 פירושו, כי אני נותן לפניכם דרך ברכה ודרך קללה, וטעם "לפניכם" שתבררו לכם מהן מה שתרצו, ואודיע שתהיה לכם הברכה כאשר תעשו המצות והקללה אם לא תקיימו אותן… ואחר כן אמר בכאן, שיתנו הברכה הזאת אשר הוא אומר להם על הר גריזים והקללה על הר עיבל.

שתי דרכים נמצאות לפני האדם בכל נקודת זמן – דרך שתוביל לברכה, למקום טוב וחיובי, ודרך שחלילה בבחירה לא נכונה תוביל לתוצאות הפוכות. זאת משמעותה של הבחירה החופשית שבידי האדם. כל אחד בוחר את דרכו שלו ואת מעשיו, ולפי הרמב"ן בחירה זאת נעשית לאחר שאדם מברר היטב את הדברים. שומה עלינו לברר את דרכנו כל העת ולעשות כל שביכולתנו לבחור בדרך הנכונה.

כמובן, אילו היינו רואים במבט ודאי, ברור ונהיר מה מחכה לנו בסוף הדרך, היינו מתנהגים אחרת. כל בר דעת היה בוחר בדרך שתביא לו את הברכה. אך באמת, אין לנו יכולת לראות באופן ברור את הברכה ואת הקללה. פעמים רבות אנו עושים מעשה מתוך מחשבה שהוא טוב ומועיל לנו, והוא מתגלה בהמשך הדרך כמעשה שלא הביא ברכה. לא פעם חוויתי השלכות של בחירה אישית, שהייתי בטוח שהיא המעשה הנכון, ואף הרגשתי באותה נקודת זמן סיפוק ושמחה – אך במרוצת הדרך הבנתי שבחירה זו הביאה הרבה יותר נזק מתועלת. 

דוגמה אישית

היכולת להתמודד עם המצב הזה, עם הקושי בבחירה ועם הצורך לבחור בתנאי חוסר ודאות, טמונה במילה "ראה" אשר פותחת את הפרשה. ממילה כה עוצמתית זו, אנו למדים שני תהליכים שיכולים לסייע לכל אחד לצעוד בדרך הנכונה.

את דרך ההתמודדות הראשונה מלמד אותנו "בעל הטורים", רבנו יעקב בן אשר (1269-1343), אשר נותן כמה פירושים למילים "ראה אנוכי", ואנו נעמוד על אחד מהם: 

דבר אחר: "ראה אנכי" – פירוש: "ממני תראו וכן תעשו".

הביטוי הזה "ממני תראו וכן תעשו", אשר פגשנו במגרש המסדרים של בה"ד 1, לקוח מספר שופטים. גדעון בן יואש, משופטי עם ישראל, יוצא להילחם במדיין ומצווה את לוחמיו: "ממני תראו וכן תעשו". שתהיה לכם יראה של כבוד, ושתקחו דוגמה אישית. כפי שאני עושה, תעשו אתם. לא בכדי אחד מערכי צה"ל הוא דוגמה אישית, ולהופעתו של משפט זה במגרש המסדרים של קציני צה"ל העתידיים יש משמעות רבה. 

המדרש מספר על יוסף הצדיק, שכאשר הוא עמד מול אשת פוטיפר במצרים, רגע לפני שיחטא, הוא ראה בעיני רוחו את דיוקנו של אביו וברח. יוסף ירא מאביו, הוא הולך בדרכו ולוקח ממנו דוגמה אישית. כאשר אנו מעריכים את מי שנמצא סביבנו, ויש לנו יראת כבוד מינימלית כלפי הסובבים אותנו, אנו בעצם אומרים להם: יש לכולם מקום במציאות הזאת. אני לא במרכז, המקום שלך הוא לא על חשבון המקום שלי, כל אחד והמקום שלו. מלבד זאת, כשנדע לקחת דוגמה אישית, נבין שאולי גם אנחנו משמשים דוגמה אישית לאחרים – ואז נהיה חייבים לשקול טוב טוב את מעשינו ודרכינו בכל רגע. במצב זה נידרש לקיים את הבירור שעליו כתב הרמב"ן בכל נקודת זמן.

לא להיות בינוניים

את דרך ההתמודדות השנייה עם חוסר הוודאות בבחירה, אני מבקש ללמוד מפירושו של הספורנו, רבי עובדיה ספורנו (1470-1550): 

הביטה וראה שלא יהיה עניינך על אופן בינוני כמו שהוא המנהג בשאר עכו"ם, כי אמנם אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, והם שני הקצוות. כי הברכה היא הצלחה יותר מן המספיק על צד היותר טוב. והקללה היא מארה מחסרת שלא יושג המספיק ושניהם לפניכם להשיג כפי מה שתבחרו… בתחילת בואכם בארץ כדי לפרסם בתחילת כניסתכם שלא תהיה ישיבתכם בה על אופן מספיק אבל יהיה על אופן מוצלח…

הספורנו מבקש מאיתנו שני דברים: האחד הוא לקיים את המילה "ראה" כפשוטה – להתבונן, להסתכל, להביט על דרכנו ומעשינו. בכוחה של הראייה הזאת, של ההתבוננות הכנה והאמיתית על הדרך ועל המעשים, להוביל אותנו בדרכה של הברכה. הדבר השני הוא "שלא יהיה עניינך על אופן הבינוני". בכל מה שעושים, ובטח בדרך התורה והמצוות, אין בינוני. אם מחליטים שעושים – אז עושים. אין תיקו ואין אמצע.

הדרכים שבהן אנו נדרשים לצעוד כל יום מחדש הן דרכים מורכבות, מלאות בהפתעות ואתגרים, תהפוכות וסיבובים. בידנו ניתנה הבחירה החופשית, ובכוחנו לצעוד את כל הדרך הארוכה והמפותלת, גם בחוסר ודאות, אם רק נשכיל לאמץ את דרכי ההתמודדות שלימדה אותנו התורה הקדושה.