הישר והטוב בפירוש רש"י

בשני מקומות נזכר צירוף המילים הישר והטוב: בפרשת ואתחנן נאמר: וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי יְהֹוָה לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתֶיךָ , ואילו בפרשת ראה נאמר בהיפוך: שְׁמֹר וְשָׁמַעְתָּ אֵת כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ עַד עוֹלָם כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ:   נראה שבשני נמצא אותו המושג ואותו הצירוף (כמובן מלבד הסדר), ולכן נראה היה שההסבר בשני המקומות צריך להיות זהה, אולם כאשר אנו מסתכלים על דברי רש"י בכל אחד מהמקומות אנו רואים שהוא מפרש בצורה שונה:

בפרשת ואתחנן-  הישר והטוב – זה פשרה ולפנים משורת הדין.

בפרשת ראה –       הטובִ – בעיני שמים, והישרִ – בעיני כל אדם.

והשאלה כמובן היא מדוע לא מסביר רש"י באותה הדרך בשני המקומות?

נראה לי שצריך להבין את מחלוקת ר"ע ור"י לעומקה על מנת להבין זאת: ברוב המהדורות של הספרי או בספרים המצטטים אותו (כגון הילקוט שמעוני) מופיע המדרש כפי שציינו אותו- ר"ע ור"י הפוכים בדעה ובהתייחסות לטוב ולישר. אולם הן פרופ' י. ליבוביץ מציין כי כנראה בנוסח זה נפלה טעות. הרב פרופ' אליעזר אריה (לואי) פינקלשטיין[1] במהדורה שלו לספרי  מביא את המחלוקת בשינוי: כי תעשה הטוב והישר- הטוב בעיני שמיים והישר בעיני אדם, דברי רבי עקיבא… רבי ישמעאל אומר- הישר בעיני שמיים.  נוסח זה תואם גם את  הנוסח בתוספתא לשקלים שם כתוב הנוסח הוא: ואומר: ועשית הישר והטוב בעיני ה'  – הטוב בעיני שמים והישר בעיני אדם, דברי ר' עקיבא. ר' ישמעאל אומר: אף הישר בעיני שמים ואומר ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם  הכריעו חכמים לקיים דברי ר' ישמעאל שנאמר  כי תעשה הישר בעיני ה', ואין כאן טוב.  

ההבדל שבין גרסאות הספרי המצויות כיום לגרסה של התוספתא היא שלמעשה ר' ישמעאל מייחס את הישר והטוב רק לשמים. אם מסתכלים על גרסת הספרי הנפוצה, נראה שלא ברור מהו בעצם שורש המחלוקת שבין ר"ע ור"י? הרי ששניהם לא מסבירים מה זה ישר ומה זה טוב, אלא רק הפוכים בשאלה למי מתייחס כל מושג. גרסת התוספתא כבר נותנת הבדלה ברור ביחס למחלוקת- ר"ע מתייחס בדבריו לקב"ה ולאדם בעוד ר"י מתייחס רק לקב"ה. הרב פינקלשטיין גם ממשיך ומסביר שר"ע ור"י נחלקים באופן עקרוני בגישתם כלפי התנהגות האדם. ר"ע סובר שהאדם מתנהל בחברת בני אדם אחרים וצריך להתחשב בהתנהלות כלפיהם, לכן למשל משה נותן דין וחשבון לעם על הוצאות המשכן למרות שברור לקב"ה שהוא לא לקח שום דבר לכיסו. לעומתו מבחינת ר"י יש רק אוטוריטה אחת שכלפיה צריך לתת דין וחשבון כלפיו וזהו הקב"ה, ולכן הוא מאחד את הדברים וגם הטוב וגם הישר הם כלפי שמיים, ורק כלפיהם הוא נותן דין וחשבון.

מהסתכלות זו אפשר להבין מדוע בחר רש"י את דעתו של ר"ע, דעה שיכולה לקבל בקלות את האמירה דרך ארץ קדמה לתורה. ולכן היא גם מתיישבת עם בפירושו של רשי בפרשת ואתחנן: לראות את האדם שסביבך נמצא במרכזה של הפשרה והליכה לפני משורת הדין. יוצא מכך ששני פירושיו של רש"י בשני המקומות מתיישבים יפה זה עם זה.

———————————————

[1] הרב עצמו הוא דמות מעניינת בפני עצמה: חוקר משנה שהתחיל כרב אורתודוקסי בארה"ב  ואח"כ היה ממנהיגי הזרם הקונסרבטיבי וזאת למרות שטען שהזרם הזה הוא רק שלב בכדי להחזיר את היהודים שהיו רחוקים מהדת אל היהדות האורתודוקסית…

מוטי מלכא

נשוי לעדי ואב לארבעה, ומתגורר כיום בבית שמש. בעבר עסק בחינוך בעיקר במסגרות לנוער בסיכון. כיום הבעלים של 'הרמן הדפסות'.