בראיית ה"אנוכי"-סוד הברכה והקללה

כאשר הייתי קצין צעיר בצבא יצאנו לניווט רכוב של ארבעה ימים ברמת הגולן, זה היה בשיאו של חורף קשה. הטמפרטורות היו נוראיות וכל שלולית מים שהייתה על הרצפה הפכה מהר מאוד לגוש קרח. בערב השלישי, לקראת שקיעה, ערב לפני סיום הניווט, שקענו עם ג'יפ ההאמר בתוך שלולית בוץ ענקית. צוות אחר אשר הגיע לחלץ אותנו שקע אף הוא וגם כלים כבדים יותר שהביאו הסתבכו עם החילוץ בחשיכה והבוץ הטובעני. בקיצור, נתקענו. כיאה לקצין צעיר "נבחרתי" להישאר עם אחד הנהגים לשמור על הכלים כל הלילה.

זה היה לילה שלא יישכח לעולם, לילה שאני מספר עליו לילדיי עד היום כי למדתי ממנו כל כך הרבה. מרוב שהיה קר, הרתחנו חלק מהבגדים בפינג'ן מים חמים ולבשנו על עצמנו. בבוקר, כאשר השמש יצאה והסערה חלפה מגיע אלינו מצוחצח ומסודר מכף רגל ועד ראש, המג"ד שאותו לא ראיתי מאז היום הראשון של הניווט. עם הגעתו הוא התחיל להסביר לנו מה קרה במקום ועוד כמה דברים שאנחנו, בעצמנו, חווינו על בשרנו והוא היה רחוק מהמציאות הזאת. פשוט לא יכולתי בכלל להקשיב לו. לא היה לו מושג בכלל מה קרה, איך עבר הלילה, מה הרגשנו ומה חווינו והוא מגיע להסביר לנו. כלום לא חדר אותי, לא אותי ולא את קובי שנשאר איתי כל הלילה. המג"ד היה פשוט היה בסיפור אחר לגמרי.

יצא לי מידי פעם לפגוש מישהו "גדול" ומכובד (בד"כ זה קורה בדרגות האלו) מגיע לדבר איתך או עם קבוצה והניתוק שלו מהמציאות ניכר כל כך. זאת תחושה לא נעימה שאותי אישית אוטמת מלשמוע. הרגע הזה שכולם רואים ומבינים שמי שעומד מולם בכלל לא מבין על מה הוא מדבר וכמה הוא מנותק מהשטח – הוא רגע שבו אתה בוחר להתנתק ממי שנמצא מולך. גם משה רבנו הבין זאת היטב.  

את פרשת ראה המרתקת פותח משה רבנו באופן יוצא דופן. אנחנו אומנם קוראים את פתיחת הפרשה כל פעם וזה נראה לנו הפתיחה הכי טבעית שיש, אבל לא – יש בה הרבה דברים שאינם מובנים :

 "רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם:  בְּרָכָה, וּקְלָלָה. אֶת-הַבְּרָכָה–אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, אֶל-מִצְוֺת ה' אֱלֹקֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם. וְהַקְּלָלָה, אִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֺת ה' אֱלֹקיכֶם, וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם:  לָלֶכֶת, אַחֲרֵי אֱלֹקים אֲחֵרִים–אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם". (דברים י"א, כ"ו- כ"ח)

נתמקד במילה אחת בלבד, מילה אחת קטנה, אבל כל כך יסודית. מדוע משתמש משה רבנו דווקא כאן במילה "אנוכי" ועוד פעמיים, מה המשמעות שלה ולמי הוא מתכוון שהוא אומר "אנוכי"?

רבי אשר בן יחיאל (1250-1327, ספרד), בעל הטורים, אחד מעמודי התווך של ההלכה, מביא שני פירושים המסבירים את המילה המיוחדת המופיעה כאן "אנוכי" :

"ראה אנכי – ראה איזה אני אומר לך שתבחר, בחר לך אותו שאמר "אנכי ה' אלהיך". דבר אחר, ראה אנכי שבחרתי בטובה ולפיכך אני משונה מכל שנאמר "ומשה לא ידע כי קרן עור פניו". (רא"ש על התורה, דברים יא, כו)

משה מניח אל מול עם ישראל את היסוד הפשוט והמורכב כאחד – יכולת הבחירה. האדם הוא זה שיבחר איך חייו ייראו, מה תהיה דרכו ומה הוא יעשה בהם. יש בפני האדם שני דרכים ללכת בהם, דרך שיכולה להוביל אותו לברכה גדולה ודרך שעלולה להוביל אותה לחילופה של הברכה, כמו שמפרש התרגום יונתן : "בִּרְכָתָא וְחִילוּפָהּ".

על פי פירושו הראשון של הרא"ש, אומר להם משה רבנו – כאשר אתם באים לבחור בדרכיכם, תבחרו במי שאמר לכם "אנוכי ה' אלוקיך". תבחרו בעבודת ה' יתברך ובחירה זו תוביל אתכם לברכה. על כן משתמש משה רבנו במילה "אנוכי" להזכיר להם את "אנוכי ה' אלוקיך".

הרב אברהם צוקרמן זצ"ל (1915-2013, ישראל) הרחיב את הפירוש של הרא"ש ומסביר  שהתכלית היא שהאדם צריך בעצם לבחור כל הזמן איזה "אנוכי" הוא רוצה להיות – האם "האנוכי" העצמי שלו שהוא חצי אלוקים, או "אנוכי עפר ואפר" וזה יהיה סוד הברכה או הקללה:

"ורמז בעל הטורים, הזוכר את "אנוכי" שבעשרת הדברות, ושומר על המצוות, זוכה הוא לברכה. ובדרכו נלך גם אנחנו ונאמר יש חשיבות רבה איך האדם מסתכל על עצמו ואיך על זולתו. אם הוא רואה את עצמו כ"אנוכי עפר ואפר" ואת זולתו "כי בצלם אלקים עשה את האדם" – אין לך ברכה גדולה מזו. אבל, כשהוא רואה בעצמו צלם אלקים, בגדר "אעלה על במתי עב אדמה לעליון", ואת זולתו כעפר ואפר – אין לך קללה גדולה מזו. כי מהו שורש הרע בעולם אם לא ההערכה העצמית המופרזת של האדם, האמונה היתרה בכוחות עצמו ויצר ההתנשאות על אחרים. ומתוך גישה זו הוא מסתכל על זולתו ורואה אותו כנחות דרגה…הרואה רק את ה"אנוכי" העצמי, אינו מסוגל להגיע לאהבת הזולת, לאהבת ישראל. וזהו מה שאמרנו, בראיית ה"אנוכי" – סוד הברכה והקללה. (שיחות הרב צוקרמן, התשמ"ח)

בחירתך את "האנוכי" שלך, תסלול את הדרך שלך. אם תבחר לראות את עצמך כאנוכי עפר ואפר ואת זולתך כצלם אלוקים, דרכך לברכה סלולה.  ואם תבחר לראות את זולתך כאנוכי עפר ואפר ואת עצמך כמו אלוקים קטן, אזי דרכך סלולה לחילופה של הברכה. "בראיית האנוכי – סוד הברכה והקללה".

פירושו השני של הרא"ש הוא הרבה יותר אישי. אומר להם משה רבנו – לא מלאך מדבר אתכם כאן, אלא אני בעצמי, "אנוכי". וכל אחד מכם, אם יבחר את הדרך הנכונה ויעבוד קשה יוכל להיות "משה רבנו". אני, שגדלתי בבית פרעה כנסיך מצרים, שעד גיל 80 הייתי רועה צאן במדיין – הגעתי להיות "משה רבנו". גם אתה יכול, כל אחד ואחד מכם יכול, לכן אמר להם "ראה, אנוכי". כל אחד מכם שיראה ויסתכל וידע שבכוחו להיות משה רבנו בכוחותיו. יסוד עצום ואם ההבנה הזאת הייתה אכן מושרשת בנו בעומק, הרי שכלום לא היה עומד מולנו. 

אור החיים הקדוש (1696-1743, מרוקו וא"י) מלמד אותנו יסוד עצום בנוגע ליכולת של אדם לקבל ולשמוע דברים ותוכחות מאדם אחר אשר עבר איתו ביחד את החוויה שהוא עבר. את היכולת להקשיב דווקא לאדם אשר מגיע לתובנות שלו, אחרי שעבר את אותו מסלול. והוא מסביר באומץ פרשנותו, שהמילה "אנוכי" מיוחסת בעצם למשה רבנו :

"ראה אנכי נותן – …. ונראה שהכוונה היא כי לפי שבא להבחירם בעולם העליון ולהמעיט כל טובות עולם הזה, וכדי שיתאמתו אצלם הדברים צריך שהמוכיח יהיה בו ב' עניינים, א' שיכיר הכרה חושית בטוב העליון, והב' שהשיג השגת טוב עולם הזה וקנייניו, כי אם המוכיח יהיה מושלל מקנייני עולם הזה לא יאמנו דבריו למשיגי טובת עולם הזה כי יאמרו אין אומרים למי שלא ראה יבא ויגיד שאם היה טועם טעמי הנאות גדולת העולם הזה וקנייניו ותענוגיו לא היה ממאיסו ובוחר בזולתו ובזה לא יטו אזנם לקבל דבריו, גם הבא להפליג בטוב עולם הבא לא יוצדקו ולא יאמנו דבריו לשכל הטבעי כל שהוא עצמו אין דבריו אלא מפי האמונה והוא לא ראה ולא ידע, ולזה אמר מושיע ורב האיש משה ראה אנכי פירוש אלי תראו ותצדיקו ותשכילו להצדיק הדברים, כי הוא השיג להכיר טוב עולם הזה כי היה גדול מאוד וגבור ומלך ועשיר גדול כאומרם ז"ל …. ואחר שהשיג הכרה חושיות הכרת ב' דברים והשגתם אמר להם הדברים האמורים בעניין". (אור החיים על דברים יא, כו)

אומר להם משה רבנו, אני לא מדבר איתכם מחוסר הבנה בחיי העולם הזה וללא ניסיון, אני לא מדבר אתכם באופן מנותק מהמציאות בהם אתם חיים ואני לא מבקש מכם דברים שאני בעצמי לא עברתי. בארבעים השנים האחרונות,  עברנו הכל ביחד, הלכנו באותו מדבר, עם אותו מן, אותן מלחמות, אותם ניסיונות, עם אותם קשיים ועם אותן נפילות ותקומות – עברנו הכל ביחד. אני חלק מכם ומכאן הכוח שלי לדבר אתכם.  מכוח זה אני יכול לומר לכם אני יודע מה המשמעות של לבחור בין ברכה לקללה, אני יודע כמה זה קשה, מאתגר ומורכב ואני מבין את הדברים היטב. ולכן, אני מפציר בכם – תבחרו בברכה.

רק בדרך הזאת, כאשר בני ישראל נושאים עיניהם למי שהוא חלק מהם, למי שהוא בשר מבשרם, שעבר איתם את החוויות כולן, רק ככה תהינה אוזניהם כרויות באמת להקשיב ולהפנים. כמה פעמים דיברו אלינו באופן מנותק, בלי שבכלל מבינים מה עבר עלינו, מה הקשיים האמיתיים שלנו וכיוצא בזה. כמה פעמים אנחנו דיברנו לעובדים שלנו, לחברים ולאחרים באופן שאינו מבין באמת את המציאות שלהם. זה לא עובד. הלב נאטם והאוזניים נסגרות. וההפך, כאשר אתה מגיע מאותו מקום – הלב נפתח והאוזנים מקשיבות.

הרש"ר הירש (1808-1888, גרמניה) מסביר שכל הפרשיה הזאת לא הייתה יכולה להיכתב ולהיאמר, אלא על בסיס הניסיון המשותף והחוויות שעברו ביחד בני ישראל ומשה רבנו, אחרת היא לא הייתה רלוונטית:

"ראה –  זו איננה תורה שיש לקבלה על סמך מהימנותו של אדם אחר. אלא אני פונה אליכם על יסוד כל הדברים שראיתם בעיניכם, ואשר הובאו לתודעתכם בסקירה על העבר שנסתיימה זה עתה. על יסוד כל אלה הגעתם לכלל ההכרה הוודאית שה׳ נתן את עתידכם בידכם – לברכה או לקללה – על ידי התורה שמסר לכם ביד משה". (הרש"ר הירש, דברים יא, כו)

ואני מבקש לסיים בדבריו הנפלאים ממש של ר' נחמן מברסלב (1772-1810, אוקריינה) אשר מסביר לנו באופן הפשוט ביותר שצרוף מעשיו של האדם, הם אלו אשר יקבעו האם צירופו יהיה ברכה או היפוכה, הכל לפי קיבלו של האדם. מהקב"ה יוצא רק אור פשוט, אנחנו אלו שמרכיבים את האותיות והנוסחאות ומצרפים את הצירופים ויוצרים את המציאות בה אנו חיים – לטוב או חלילה להפך :

"הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה נַעֲשֶׂה אֵצֶל הָאָדָם, כְּפִי הַכְּלִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "רְאֵה אָנכִי נוֹתֵן לִפְנֵיכֶם בְּרָכָה וּקְלָלָה", "לִפְנֵיכֶם" דַּיְקָא כִּי מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא יוֹצֵא אוֹר פָּשׁוּט, הַיְנוּ אוֹתִיּוֹת פְּשׁוּטִים וּלְפִי הָאָדָם כֵּן נַעֲשֶׂה הַצֵּרוּף אִם הוּא אָדָם טוֹב, נַעֲשֶׂה צֵרוּף שֶׁל בְּרָכָה וְאִם לָאו, לְהֵפֶך וְזֶה "לִפְנֵיכֶם בְּרָכָה וּקְלָלָה" דַּיְקָא כִּי לִפְנֵי ה' עֲדַיִן אֵין צִיּוּר לַצֵּרוּף הַזֶּה אִם הוּא בְּרָכָה אִם לָאו".  (ליקוטי מוהר"ן לו)

שנזכה להוציא תחת מעשינו וידנו רק ברכה ואהבה ושנזכה לזכור ולפעול תמיד תחת ההבנה ש- "אנוכי עפר ואפר" ומעל כולנו "אנוכי ה' אלוקיך". או במילים אחרות: יראה ואהבה.

שבת שלום.

הדברים יהיו להצלחת הזוג מאור ויערה למשפחת חלפון, לרפואתו המהירה של ילון שמואל בן עדנה ולזרע של קיימא למור בת נעמי. אמן.