סוף מעשה במחשבה תחילה

בפרשת קרח אנו שומעים על אירוע חמור הקורה במדבר – מרידה במנהיגותו של משה. קרח אוסף סביבו קבוצת תומכים: הוא, הלווים, דתן ואבירם משבט ראובן  250 נשיאי עדה, ויחד הם באים בטענות כנגד משה. המדרשים והפרשנים הביאו סיבות שונות למעשהו של קרח, והמדרש בתנחומא מביא את אחת מהן:

 ויקח קרח- על ידי [בגלל] מה נחלק? על ידי [בגין] אליצפן בן עוזיאל אחי אביו שנעשה נשיא. אמר קרח: ארבעה היו אחי אבא, עמרם הבכור- זכו אהרון בניו לכהונה ומשה אחיו למלכות, מי ראוי לטול את השנייה [נשיאות משפחת הקהתי] – לא השני [בניו של האח השני] ? ואני בנו של יצהר [האח השני לעמרם], הייתי ראוי להיות על משפחתי נשיא! והוא [משה] עשה בנו של עוזיאל [שהיה האח הקטן ביותר] (תנחומא א').

קורח מבסס את טענתו על טיעון לגיטימי– ישנן שלוש משפחות בשבט לוי, ולכל משפחה יש נשיא. באופן מסורתי הבכור מקבל את נשיאות המשפחה, אולם במשפחת קהת בניו של הבכור זכו בתפקידים רמים משלהם, ולכן הגיוני שתפקיד הנשיא יעבור לבא בתור- בניו של הבן השני. למרות זאת מינה משה דווקא את בנו של הבן הקטן לנשיא ובכך 'פגע' בזכות של קורח לנשיאות. על פניו הטיעון הגיוני וסביר! אולם התגובה של קורח היא לא סבירה, היא חסרת פרופורציה:  קורח מחליט לגבש סביבו את כל בעלי הטענות כנגד משה ולערער על מנהיגותו של משה עצמו.

ישנם מצבים בו אנשים חוסר צדק או מרגישים שנעשה להם עוול, אלו רגשות טבעיים – בדומה לאלו שקורח הרגיש, ורגשות אלו יכולים להביא אדם לפעולות חיוביות: מחאות חברתיות, מפלגות שקמו כנגד אפליה ועוד. לעומת זאת יש מצבים שהאדם נותן לכעס להשתלט עליו ואז עלולות להיות תוצאות הרסניות. כל אחד מאתנו חש בזה –  נהג בכביש שחתך אותנו, עמית לעבודה שפגע בנו או הילד שלנו שהצליח להביא אותנו לידי כעס. אם קורח לא היה נותן לרגש לשלוט בו יכול להיות שלטענות שלו היה מענה אחר, ואם אנחנו נזכור קודם לחשוב לפני שנפעל אמוציונאלית אולי החברה שלנו תראה קצת יותר טוב.