המחלוקת שורש הרע

דמותו של קרח מופיע במדרשים ובפרשנות המקרא כמחרחר ריב ומדון מתוך גאווה אישית. עם זאת, המדרשים לא שוללים את היות קרח חכם גדול ובקיא בתורה, וחלקם אף מוצאים דווקא בחוכמה ובקיאות זו את שורש חטאו. הרב שלום משאש זצ"ל, בספרו 'וחם השמש', מסביר את שורש חטאו של קרח:

המחלוקת שנואה היא– אין לך דבר שנוא לפני המקום כמחלוקת, ואפילו מחלוקת לשם תיקונו של עולם [מחלוקת שמטרתה חיובית, ולראייה:] בשעה שברא הקב"ה את עולמו, כתוב: 'ויבדל בין מים למים', וע"י הבדלה זו נגלית היבשה, והוא העולם אשר חיים בו, ובכול זאת לא הזכיר 'כי טוב' על היום הזה ועל היצירה הכבירה הזאת. ומזה למד רבי חנינא- ומה מחלוקת שהיא לתיקונו של עולם ולישובו [שלא נאמר עליה 'טוב'], מחלוקת שהיא לערבוביא של עולם על אחת כמה וכמה!

אך לא רק המחלוקת, אלא גם הגאווה, ובמיוחד זו של מנהיגים, מובילה רק לרע:

אילו היו האנשים הגדולים רגילים לדעת מה שאחרים עושים בלעדיהם, אלו לא רצו להעלות על הכול את חותמם, לקרא הכול בשמם, אלו היו מתאמצים לחזק ידי הזולת- כי אז הייתה הגאולה  כבר באה! ובעוונותינו הרבים, רבים רוצים להתגדל על חשבון אחרים, ואפילו על חרבן אחרים, מתכבדים בקלון חבריהם- והגאולה מתעכבת… מנהיג הדור שיזכיר בכל פעם טובה לעצמו מסוכן הוא לדור.. אם לנגד עיני המנהיגים רק עניינים רוחניים [ענייני טובת הציבור], אז אין עניינים למריבות ומחלוקות.

הבעיה הגדולה במעשהו של קרח היא במניעיו: תאוות הריב והמחלוקת, שנבעה מתוך ידיעתו ומתוך בקיאותו בתורה, ומשום כך חשב: מגיע לי! הרצון להראות את עצמו, והתחושה שהוא 'נעלם' בתוך החלטות הקב"ה או משה, הובילו אותו להרים את נס המרד ולנסות להשיג בכוח את מה שחשב שהגיע לו בזכות.

לא מעט פעמים אנו נתקלים באנשים אשר מעמדם, תפקידם או התמחותם בתחום כל שהוא מביא אותם לחשיבה שהם צודקים תמיד, שהדרך היחידה היא שלהם. לאו דווקא שדבר זה נובע מתוך רוע, אבל היצר האנושי, השאיפה והמציאות, יכולים להוביל גם את האדם הטוב ביותר להתנהגות שלילית.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן.