דמותו של קרח מופיע במדרשים ובפרשנות המקרא כמחרחר ריב ומדון מתוך גאווה אישית. עם זאת, המדרשים לא שוללים את היות קרח חכם גדול ובקיא בתורה, וחלקם אף מוצאים דווקא בחוכמה ובקיאות זו את שורש חטאו. הרב שלום משאש זצ"ל, בספרו 'וחם השמש', מסביר את שורש חטאו של קרח:
המחלוקת שנואה היא– אין לך דבר שנוא לפני המקום כמחלוקת, ואפילו מחלוקת לשם תיקונו של עולם [מחלוקת שמטרתה חיובית, ולראייה:] בשעה שברא הקב"ה את עולמו, כתוב: 'ויבדל בין מים למים', וע"י הבדלה זו נגלית היבשה, והוא העולם אשר חיים בו, ובכול זאת לא הזכיר 'כי טוב' על היום הזה ועל היצירה הכבירה הזאת. ומזה למד רבי חנינא- ומה מחלוקת שהיא לתיקונו של עולם ולישובו [שלא נאמר עליה 'טוב'], מחלוקת שהיא לערבוביא של עולם על אחת כמה וכמה!
אך לא רק המחלוקת, אלא גם הגאווה, ובמיוחד זו של מנהיגים, מובילה רק לרע:
אילו היו האנשים הגדולים רגילים לדעת מה שאחרים עושים בלעדיהם, אלו לא רצו להעלות על הכול את חותמם, לקרא הכול בשמם, אלו היו מתאמצים לחזק ידי הזולת- כי אז הייתה הגאולה כבר באה! ובעוונותינו הרבים, רבים רוצים להתגדל על חשבון אחרים, ואפילו על חרבן אחרים, מתכבדים בקלון חבריהם- והגאולה מתעכבת… מנהיג הדור שיזכיר בכל פעם טובה לעצמו מסוכן הוא לדור.. אם לנגד עיני המנהיגים רק עניינים רוחניים [ענייני טובת הציבור], אז אין עניינים למריבות ומחלוקות.
הבעיה הגדולה במעשהו של קרח היא במניעיו: תאוות הריב והמחלוקת, שנבעה מתוך ידיעתו ומתוך בקיאותו בתורה, ומשום כך חשב: מגיע לי! הרצון להראות את עצמו, והתחושה שהוא 'נעלם' בתוך החלטות הקב"ה או משה, הובילו אותו להרים את נס המרד ולנסות להשיג בכוח את מה שחשב שהגיע לו בזכות.
לא מעט פעמים אנו נתקלים באנשים אשר מעמדם, תפקידם או התמחותם בתחום כל שהוא מביא אותם לחשיבה שהם צודקים תמיד, שהדרך היחידה היא שלהם. לאו דווקא שדבר זה נובע מתוך רוע, אבל היצר האנושי, השאיפה והמציאות, יכולים להוביל גם את האדם הטוב ביותר להתנהגות שלילית.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
פרויקט הקריאה בתורה הוא חגיגה אמיתית של מורשת, מסורת ודיוק בלשון הקודש. הקריאה בתורה היא לא רק מצווה, אלא גם חוויה שמחברת אותנו לשורשים העמוקים של העם היהודי. כאן תוכלו להאזין לקריאת פרשת קרח בשני נוסחים – הנוסח הירושלמי והנוסח המרוקאי – ולהיחשף ליופייה של המסורת שהועברה מדור לדור.
במרכזה של פרשת "קרח" אשר נקרא השבת עומדת המחלוקת הידועה בהיסטוריה של העם היהודי -"מחלוקת קרח ועדתו", עליה אומרים חז"ל שמחלוקת שאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. המחלוקת אומנם קרויה על שמו של "קרח", אבל גם על שם "עדתו". חלק מעדתו היו שני "כוכבים" שקוראים להם דתן ואבירם.
אחרי כל כך הרבה מופתים וניסים כולל מופת שלא היה כמותו כמו פתיחת האדמה את פיה, לשם מה נדרש מופת נוסף לבני ישראל בדמות מטה פורח?
דומה שהמאבק על הכבוד עומד ביסוד המרד של קורח במנהיגותו של משה. מן המילים שבהן הוא בוחר להשתמש אפשר להבין את השקפת העולם הקלוקלת שממנה הוא בא.
התורה בפרשת קרח מתארת את חטאם של קרח ועדתו ואת עונשם. בעוד שלגבי דתן ואבירם ניתן להבין שנענשו בשל מעשיהם, קשה שלא לשאול: במה חטאו הילדים?
על מנת להתמודד עם טענותיהם של בני ישראל לאחר מות קרח ועדתו, עושה הקב"ה נס ומפריח ממטה אהרן שקד. בעל הכלי יקר מתייחס למה שניתן ללמוד מנס זה.
