קדושת הכלל

בערב אחד בקיץ 2005 נסע קצין צעיר מבסיס צאלים לכיוון ביתו להתרעננות קלה. לא, הוא לא היה מהכוחות שפינו את התושבים מביתם באותו קיץ. קצין זה דווקא היה מאותם חיילים שגויסו לגיבוי המהלך והמתינו בצאלים. בצומת מסמיה, ממש כחצי שעה מביתו, פגש קבוצה גדולה של מפונים שזה עתה פונו (ויש אומרים: גורשו) מביתם שבגוש קטיף. רוקדים, מחובקים ושרים באמצע צומת, גילו המפונים עוצמה אדירה אל מול האומה כולה.

הקצין, שעמד והסתכל, לא כל כך ידע מה לעשות. מצד אחד ברגעים אלו הוא מסמל את הכוחות שפועלים נגדם, הרי הוא מהכוחות שאפשרו את הפינוי. אך מצד שני, הוא רוצה כל כך להיות איתם. רוצה כל כך להתחבק איתם. הוא הרי מבין אותם כל כך, ורוצה כל כך להגיד להם: אנחנו ביחד, כל עם ישראל – אומה אחת. הוא רוצה כל כך לקדש את הרגע הזה, באחדות הרחוקה כל כך מהמציאות הקיימת. נחזור לקצין הצעיר בסוף.

מסגרת עמומה

פרשת קדושים פותחת בשני ציווים ייחודיים. האחד הוא הציווי ללמד את הפרשה הזאת, פרשת קדושים, לכל קהל ישראל ביחד. אין כמעט פרשות שחל עליהן ציווי כזה. בנוסף לכך, מופיע בפרשה ציווי כללי שנשנה כמה פעמים בפרשה: "קדושים תהיו". ציווי זה משמש מעין "מסגרת" לפרשה, אף שכוונתו המפורשת איננה ברורה לגמרי:

"וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם–קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם" (ויקרא יט, א-ב).

כאמור, המוטיב של "קדושים תהיו" חוזר על עצמו כמה פעמים באופנים שונים לאורך כל הפרשה, ומשמש מסגרת הכללית לפרשה כולה. בתוך מסגרת זו מפורטים ציווים מגוונים. מצד אחד מופיעים בפרשה איסורים מוחלטים, כדוגמת איסור גזל, איסורי עריות וכיוצא בהם. מצד שני, מפורטים במסגרת הפרשה גם ציוויים שמהותם "עשיית הישר והטוב", כגון "והדרת פני זקן", עשיית צדק במשפט וכדומה. מרבית הציוויים המוזכרים בפרשה נוגעים ליחסים בין אדם לחברו, אך ישנם גם ציווים הנוגעים לתחום שבין אדם למקום. די ברור מה הכוונה באיסור גזל וב"לפני עיוור לא תתן מכשול". הציווי "קדושים תהיו", כאמור, עמום בהרבה. נבאר את משמעותו של ציווי זה, ונברר מדוע דווקא פרשה זאת נאמרת לכל עם ישראל יחד – גברים, נשים, ילדים וטף.

לפרוש מן העבירה והכיעור

רש"י נדרש לשתי השאלות שהעלינו:

"דבר אל כל עדת בני ישראל" – מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל, מפני שרוב גופי תורה תלויין בה. "קדשים תהיו" – הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה אתה מוצא קדושה.

רש"י מלמד אותנו שפרשה זו נאמרה ב"הקהל" כיוון שמצוינים בה רוב גופי תורה. כלומר, היא כוללת מצוות יסודיות ועיקריות בין אדם לחברו ובין אדם למקום, דוגמת "ואהבת לרעך כמוך" ו"לפני עיוור לא תיתן מכשול". רש"י גם מלמד אותנו שמשמעות הציווי "קדושים תהיו" היא ליצור מנגנון של גדרות וסייגים, שיסייעו לנו לפרוש מהעברות ומהעריות.

הרמב"ן מסכים עם דברי רש"י בנוגע לצורך בהקהלת עם ישראל. עם זאת, הוא חולק עליו לגבי משמעות הציווי "קדושים תהיו" והיקפו:

"קדושים תהיו" – …ולפי דעתי אין הפרישות הזו לפרוש מן העריות כדברי הרב… והעניין כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין, א"כ ימצא בעל התאווה מקום להיות שטוף בזימת אשתו או נשיו הרבות, ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו, וידבר כרצונו בכל הנבלות, שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה. לפיכך בא הכתוב, אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וציווה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות… כי אע"פ שאלו מצוות מדבריהם, עיקר הכתוב בכיוצא בזה יזהיר, שנהיה נקיים וטהורים ופרושים מהמון בני אדם שהם מלכלכים עצמם במותרות ובכיעורים.

הרמב"ן מלמד אותנו שישנן מציאויות שבהן בני אדם יכולים להעביר חיים שלמים בלי לעשות כלום – לא טוב ולא רע. אפשר לא לעשות עבירות מצד אחד, ומצד שני לקחת את כל המותרות (שבדומה לשמן, מותרות לאדם) ולחיות כ"נבל ברשות התורה". אכן, אפשר לשתות כל היום יין, להתבטל, לחשוב רק על עצמך, "לחיות את החיים הטובים", לקרוא עיתונים ולראות טלוויזיה – וכל זאת בלי להעניק שום ערך לחברה שבה אתה חי. מטרת הציווי "קדושים תהיו" להתמודד עם תופעה זו ולומר לאדם: אל תהיה "מהמון בני אדם שהם מלכלכים עצמם במותרות ובכיעורים". בחר לחיות גם את חיי הפנאי שלך כבן אדם ולא כבהמה.

עוד מהאתר

סוף מעשה במחשבה תחילה

ואין אורו חסר כלום

וַיֹּאמֶר לוֹ, הִנֵּנִי

בין "כסא" ל"כסה"

לקראת שבת הגדול

להכניע עצמו לפני הבורא

שתקיים אותה כל האומה

רבי משה אלשיך (1508-1600), "האלשיך הקדוש", חושף רובד נוסף בציווי זה. לדבריו, כל אחד מבני ישראל יכול להגיע לכל דרגת קדושה שיחפוץ. משום כך נאמרה פרשה זו "בהקהל":

להיותו יתברך בא להזהיר את האדם על חסידות וקדושה להידמות לבוראו, ראה והנה יש בני אדם תועים מדרך השכל, באומרם, כי לא כל אדם ראוי לכך וזוכה לזה, כי אם חד בדרא או תרי בדרא (=אחד או שניים בדור), ויתרשלו על ידי כן מלעלות בסולם השלמות בתורה ובמצוות ובהתנהגות בחסידות; אך לא כן הוא, כי אין בישראל מי שלא ישיג, אם ירצה לעלות בתורה ובחסידות עד הגיעו למדרגת קדוש; על כן להורות זה, הקהיל את כולם להורותם, כי כל העדה מוכנים לכך (תורת משה, קדושים).

אם נחבר לרגע את דברי הרמב"ן ודברי האלשיך, הרי שכל אחד יכול לצאת מהמצב של "נבל ברשות התורה", שעלול להיות מצבם של רבים, ולהתעלות במעלות הקדושה כרצונו.

בספרו "תפארת יהונתן", מוסיף רבי יהונתן אייבשיץ (1690-1764) רובד נוסף, הרובד של הפרט מול האומה:

כי עובד ה' השלם  צריך להיות דבריו ועסקיו נח לה' ולבריות  ולא להפריע נימוס יישוב העולם וחברת בני אדם והנהגת המדינה. ואילו היו כולם נזירים כאלה לא נתקיים נימוס וסדר הטבע וכלה העולם ויאבד קשר האומה… ולכן כל הפרישות שיעשה האדם תהיה על זה הסוג, שיש אפשרות שתקיים אותה כל האומה, אבל הפרישות שאפשרית רק ליחיד ולא לאומה בכללה זה אינו בגדר השלמות, ודברים כאלה הרחיקו חכמי ישראל: וזהו כוונת המדרש  "פרשה זו נאמרה בהקהל" כי הקדושה במותר לך תהיה רק מה ששייך בהקהל.

סיפורה של אומה

הציווי "קדושים תהיו" נוגע לכל אחד מהרבדים שאותם הזכרנו לעיל, וכולם מחוברים זה לזה. אדם שמבקש להתרומם ממקום של "נבל ברשות התורה" יכול לעשות זאת באמצעות חיבור לאומה. אדם שמבקש לחיות חיים של "יציאה מהמותרות", בעלי משמעות עמוקה יותר, צריך לעשות את זה באמצעות חיבור לאומה. הקדושה חלה בעוצמתה הגדולה, הבהירה והמאירה יותר באומה כולה. תורתנו לא ניתנה לנו אלא כדי שנקים אומה קדושה, חברה קדושה. התכלית היא שבסופו של תהליך ניצור כאן עולם קדוש. בניגוד לעמים אחרים שמביאים חושך וזוועות לעולם, בכוחנו להביא את הקדושה ואת האור – לא כפרטים, אלא כעם קדוש.

בכוחה של ההבנה שכל אחד מאיתנו צריך להיות בבחינת "עבד לעם קדוש" להוביל כל אחד מאיתנו לחרוג ממותרותיו ונוחיותו, כדי לקדש שם שמים ברמה הכוללת. חיבור כזה יוביל לחיבור אישי משמעותי ועמוק לקדושה. כאמור, מלמד אותנו האלשיך שכל אחד מאיתנו מסוגל לכך.

נחזור לאותו קצין שעמד מול קבוצת המפונים הרוקדים. הוא לא הבין אז שגם במצבים שנראה שהאומה קרועה, הקדושה עומדת באחדותה על אף כל הקושי. למזלו, היו אחרים שהבינו את זה. הם ניגשו אליו והכניסו אותו – עם המדים ועם הנשק – לתוך המעגל הפנימי בקדושה. השיר שהם שרו אז במעגל מתנגן עד היום באוזניו:

"נקדש את שמך בעולם כשם שמקדישים אותו בשמי מרום.
ימלוך ה' לעולם א-להייך ציון לדור ודור הללויה.
ואתה קדוש יושב תהילות ישראל, א-ל נא".