למען הדורות הבאים

בשנים 2001-2010 פעל גוף ממלכתי שנקרא "נציבות הדורות הבאים". מדובר בגוף שתפקידו היה לפקח שחוקים אשר מחוקקים בכנסת אינם פוגעים בדורות הבאים, ולפעול שבכל קבלת החלטה תילקח בחשבון גם ההשפעה לטווח הרחוק. הנציבות הזו פורקה דה-פקטו בשנת 2006 עם סיום כהונתו של הנציב הראשון, ובשנת 2010 בוטלה באופן פורמלי בחקיקה. הניסיון לימד שככל הנראה גוף מהסוג הזה אינו יכול להתקיים לצד (או בתוך) מערכת ממשלתית או פוליטית. למערכות כאלו קשה, מסיבות כאלו ואחרות, לחשוב יותר משלוש עד חמש שנים קדימה.

שורות אלה נכתבות במוצאי הימים הקדושים, יום הזיכרון ויום העצמאות. אין לי צל של ספק שכל אחד ואחת מכוחות הביטחון שנפלו בהגנתם על המולדת יצאו למשימתם מתוך הבנה ברורה שעמידתם במשימה נועדה למען הדורות הבאים, כדי שאנו וילדינו ואף נכדינו נוכל לחיות בשקט ובשלווה.

פרשת "אחרי מות" ופרשת "קדושים" מלאות בציווים שונים ומגוונים, ואני מבקש להתמקד באחד מהם הנוגע ממש לפרשה ולמועדים הסמוכים לה:

"וְכִי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, וּנְטַעְתֶּם כָּל-עֵץ מַאֲכָל–וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ, אֶת-פִּרְיוֹ; שָׁלֹשׁ שָׁנִים, יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים–לֹא יֵאָכֵל. וּבַשָּׁנָה, הָרְבִיעִת, יִהְיֶה, כָּל-פִּרְיוֹ–קֹדֶשׁ הִלּוּלִים, לַה. וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת, תֹּאכְלוּ אֶת-פִּרְיוֹ, לְהוֹסִיף לָכֶם, תְּבוּאָתוֹ:  אֲנִי, ה' אֱלֹהֵיכֶם". (ויקרא יט, כג-כה)

הקב"ה מצווה את בני ישראל שעם הגעתם לארץ ישראל ייטעו עצי מאכל, להם ולדורות הבאים אחריהם. נטיעת  עצי מאכל גוררת אחריה חיובים רבים, כגון שמירה על שלוש שנות עורלה ואכילת הפרי בקדושה בשנה הרביעית. מאז בני ישראל התפזרו למשך שנים רבות ברחבי העולם, ובמשך מאות ואלפי שנים לא צוו לנטוע עצים. הרי שנטיעת העצים קשורה מהותית לישיבה בארץ ישראל.

אני יגע לבני

לנטיעת עצי מאכל יש השלכות רבות. הנטיעה מספקת פרנסה לנוטע ומשפחתו, פועלת ליישוב וחיזוק ההתיישבות בארץ ישראל, וכן מספקת לדורות הבאים תשתית מפותחת של פרנסה.  הנטיעה למען הדורות הבאים חשובה מאוד בעיני חז"ל, כפי העולה מכמה אגדות המופיעות במדרשים. אגדות אלה מלמדות אותנו על חשיבות הנטיעה ועל שכרה. כך מופיע גם במדרש על פרשת קדושים, המספר על אדרינוס קיסר רומי:

אדרינוס היה עובר באותם שבילים של טבריה וראה אדם זקן אחד עומד, חוצב חציבות לנטוע נטיעות… אמר לו: בחייך זקן, בן כמה שנים אתה היום הזה? אמר לו: בן מאה שנים.  אמר לו: ואתה בן מאה שנים ועומד וחוצב חציבות לנטוע נטיעות! סבור אתה שאתה אוכל מהן? אמר לו: אם אזכה – אוכל, ואם לאו – כשם שיגעו לי אבותי כך אני יגע לבני. אמר לו: בחייך, אם תזכה לאכול מהם, תהא מודיע לי ומטעימני מהם.

לסוף יומם עשו התאנים. אמר: הרי השעה שנודיע למלך. מה עשה? מילא קרטל תאנים ועלה ועמד לו על שער הפלטין. אמרו לו: מה עסקך? אמר להם: הכניסוני לפני המלך. כיון שנכנס, אמר לו: מה עסקך? אמר לו: אני הזקן שעברת עלי ואני חוצב חציבות לנטוע נטיעות ואמרת לי: "אם תזכה לאכול מהם, תהא מודיע לי". והרי זכיתי ואכלתי מהם ותאנים הללו מפירותיהם. אמר אדרינוס באותה שעה: גוזר אני שתתנו סליון (כסא) של זהב ויֵשֵׁב לו. אמר: גוזר אני שתפנו קרטל זה שלו ותמלאו אותו דינרים. אמרו לו עבדיו: כל הכבוד הזה תכבד לזקן יהודי זה? אמר להם: בוראו כבדו, ואני אין אני מכבדו?! (ויקרא רבה כה, ה)

קיסר רומי לא יכול לקבל מציאות של "אזרח ותיק" בן מאה שעוסק בנטיעות, שהסיכוי שיראה מהם פירות קטן עד לא קיים. הוא רואה בכך בזבוז זמן, אך הזקן עונה לו בצורה ברורה: "אם לא אני עצמי אהנה מהם, ילדיי בוודאי ייהנו מהם. גם זאת משימה לא פחות חשובה, שמצדיקה עבודת אדמה גם בגיל מאה". כאשר התאנים הוציאו כבר פירות, ידע אדריאנוס קיסר לכבד את הזקן, כפי שידע לכבד אותו הקב"ה שזיכה אותו לראות בתאנים הראשונות. המדרש לא מספר כמה שנים נהנה אותו זקן מהפירות, אך מה שבטוח הוא שדורות רבים אחריו נהנו מהעץ.

עוד מהאתר

ואברהם היה מהלך וקורא ומקבץ העם

שמא היא מהאומרים הרבה ועושים מעט

צדיק בדורותיו

קללת אלוקים תלוי

התשובה לאתגר התשובה

כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה

להיזהר גם בארץ המיושבת

יש שיאמרו שהדברים היו נכונים לשנות הקמת המדינה, בעת המחסור של ראשית הדרך, אבל עכשיו הכל טוב; הכלכלה צומחת, הארץ מיושבת ולכן אפשר שכל אחד ידאג לעצמו ולזמנו. "שכל אחד יסתדר עם מה שיש לו", יגידו אלו. חכמים כבר צפו את המצב הפסיכולוגי הזה. גם בתקופותיהם היו תקופות עדנה ועושר, שכנגדן התריעו חכמים על הסכנה הקיימת בהם:

"כי תבואו אל הארץ ונטעתם" – אמר להם הקב"ה לישראל: אעפ"י שתמצאו אותה מליאה כל טוב, לא תאמרו נשב ולא נטע. אלא הוו זהירין בנטיעות, שנאמר: "ונטעתם כל עץ מאכל". כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים, אף אתם נטעו לבניכם. שלא יאמר אדם: אני זקן ולמחר אני מת, ולמה אני יגע בשביל אחרים?… לפיכך העלים הקב"ה לבות בני אדם מן המיתה, שיהא אדם בונה ונוטע. זכה – יהיה לו, לא זכה – לאחרים". (תנחומא קדושים, ח)

יישוב הארץ ושפיכות דמים

המצווה שבה התמקדנו היא רק חלק מרצף ציווים המופיעים בפרשת קדושים. פעמים רבות למדו חכמים מוסר השכל מסמיכותם של ציווים שונים. כך למשל, לאחר מצוות הנטיעה בארץ ישראל, יישובה והשמירה על עורלת הפרי, מגיע הפסוק הבא הכולל שלושה ציווים שונים:

"לֹא תֹאכְלוּ, עַל-הַדָּם; לֹא תְנַחֲשׁוּ, וְלֹא תְעוֹנֵנוּ". (ויקרא יט, כו)

בפירושו מציין רש"י שיש הרבה פנים לפירוש איסור אכילת הדם, אך אנחנו נתמקד בפשט הכתובים. בפסוק זה נאסרו אכילת דם, ניחוש העתיד ועוננות (חיזוי העתיד באופן אחר). בעל "אור החיים", רבי חיים בן עטר, מקובל ומגדולי חכמי מרוקו  (1696-1743), הסביר את הקשר בין מצות ערלה ובין האיסור לאכול על הדם:

"לא תאכלו על הדם" – סמך הכתוב מצוה זו למצות ערלה, לרמוז מה שאמרו ז"ל כי אדם הראשון חטא באכילת עץ הדעת קודם זמן התירו, שהוא בחינת ערלה, שאם היה ממתין עד ליל שבת קודש היה מקדש על היין… והוא מה שאמר הכתוב סמוך לאזהרת וערלתם ערלתו לא תאכלו פירוש מפרי ערלה, על הדם פירוש על סיבת הדם, כי זו סיבה לכל שפיכות דמים, דם אדם ודם זרעיותיו".

אדם הראשון לא המתין והפר את "ערלת הפרי", והביא בחטאו לשפיכות דמים. משום כך סומכת התורה בין דיני הדם לדיני הערלה.

בדומה לדברי אור החיים, אני מבקש לקשר בין מצוות הנטיעה לאיסור שפיכת דם, באופן הנוגע לחברה בה אנו חיים. גם בחברה שלנו נשפך דם רב. אמנם לא בדם פיזי מדובר, אך שפיכת נפשו של אדם היא דבר מצוי בחברתנו. ישנן, לצערנו, פלטפורמות רבות למעשים כאלו. שופכים את נפש האדם בשדות ועוד ללא משפט, ניזונים רק משמועות וחורצים גורלות בלי לבדוק לעומק. קובעים מסמרות מרסיסי מידע, כשבצד השני יושבים בני אדם שצריכים להתמודד עם ההשלכות.

מבקשת מאתנו התורה: כשתשבו בארץ ישראל, דאגו תמיד לדורות הבאים. ודאו שגם לדורות הבאים יהיה מה לאכול איפה לשבת, וממה לחיות. אל תחשבו רק על עצמכם.

עם זאת, מוסיפה התורה, אם תשפכו את נפש האדם זה של זה, לא תהיה לכם תקומה ולא תהיה לכם נטיעה. יישוב הארץ לא יועיל וכל הנטיעות בעולם לא יחזיקו בדור של שופכי דמים. שמרו על נפשו של האדם, "כי האדם הוא עץ השדה". בדיוק כפי שעליכם לדאוג לדורות הבאים, ליישוב ארץ ישראל, ולנטיעות – עליכם לדאוג לנפשו של האדם.