אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ: (ויקרא, י"ט, י"ט)
התורה אוסרת על עשיית כלאים ואיסור זה הוא מכלל חוקות שנאמר- אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ:
רש"י: את חקתי תשמורו – ואילו הן: בהמתך לא תרביע כלאים וגו׳. חקים הם אילו גזירת המלך שאין טעם לדבר.
דעת מקרא: גם את חקותי, את הדינים שאני גוזר עליכם בלי שהסברתי לכם את טעמם, אתם חייבים לשמור…
רד"צ הופמן: את חקתי וגו׳ – הביאור הנכון הוא זה של רש״י, שלפיו נקראות המצוות דלהלן בשם ״חקים״, משום שאין יכולים להביא להן טעם (וודאי בניגוד למשפטים שנזכרו עד כאן). אמנם מוכרחים להסכים לדברי הרמב״ן, שגם לחוקים יש טעם, אף שדווקא הם, מפני שבני-אדם אינם נהנים מהם מיניה וביה אינם מובנים לכל מבחינת הטעם שלהם.
כלי יקר (דברים ד'): ..אבל למשה נגלה סוד הפרה שמע מנה ששאר חוקים נגלים ליחידי הדור אשר נתן ה׳ חכמה בהמה..
יש במפרשים שהסבירו שהכלאיים הם בכלל החוקים, שהם המצוות שאין טעמן ידוע ולעולם לא יבין אותן האדם, ולכן למעשה אין מקום לבוא ולנסות להבין את משמעות הציווי או הסיבה שעומדת מאחוריו.
לעומת זאת היו שראו בהן מצוות שמצריכות בירור עמוק יותר, ולכן באופן עקרוני אדם יכול להבין את משמעותן – אך לא כל אדם מסוגל או זוכה לכך, ומשום כך ניתן לחקור את הרעיון העומד בבסיס המצווה.
הרמב"ן מביא דעה נוספת לגבי משמעות המילה חוקתי בפסוק: ..ולכך אמר בהם: את חוקותי תשמורו – כי הם חקות שמים. הרמב"ן מסביר שיש במעשה הכלאיים שינוי בטבע שיצר הקב"ה ולכן ציווה ה' לשמור את מעשה הבריאה כמות שהוא, והמילה חוקתי אינה מתייחסת בעצם לכלל המצוות הקרויות חוקים, אלא למצווה זו ולשינוי שהיא יוצרת בחוקי הטבע.
מבחינה מילולית פירוש המילה הוא שני מינים (מלשון הכלאה), ערבוב שני מינים יחד (דעת מקרא).
איסור כלאיים מתחלק לשלושה תחומים: כלאי אדמה (זרעים, אילן, כרם), כלאי בהמה (הרבעה, עבודה), כלאי בגדים (שעטנז).
איסור כלאיים נאמר בתורה בשני מקומות- בפרשת קדושים ובפרשת כי תצא (דברים כ"ב): לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם: לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו: לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו:
יש במפרשים שהסבירו את האיסור בשינוי שנוצר בטבע או במהות המינים, אולם למעשה לא כל הכלאיים מובילות לשינוי זה (איסור הרבעה או הרכבה יכול להביא לשינוי, ואילו בכלאי כרם אין שינוי במינים עצמם וכך גם באיסור חרישה).
ניתן להסביר את האיסור בהקשר החברתי שלו: בחינוך יש תחום העוסק בהבניית סביבה- בניית סביבה פיזית התורמת ללמידה. דבר זה בא לידי ביטוי בעיקר עם תלמידים בעלי הפרעות קשב או במסגרות בהן יש קשיים רגשיים לילדים. על מנת לייצר רגיעה ולעזור לילדים נדרשת התאמה של הסביבה, למשל- הפחתת גירויים או יצירת סביבה רגועה ונקייה מהסחות, ומסודרת המשפיעה על השקט והסדר הפנימי של הילדים.
אם ניקח את הרעיון למישור החברתי נראה שגם כחברה יש השפעה של הסביבה על הלכידות החברתית. מקומות מוזנחים, רחובות או חצרות לא מטופחים לרוב ישדרו לאדם העובר בהם תחושה שלילית או חוסר רצון להיות שם.
כאשר מצווה התורה על הלכות כלאיים היא מצווה לייצר סדר במרחב הציבורי- גפן עם גפן, ירק עם ירק ועץ עם עץ. אדם הרואה שדה הזרוע מסודר מקבל תחושה שונה לחלוטין ממי שעובר ליד גינת קוצים… כך גם בחרישה ובהרבעה ובמלבוש- יש צורך בהבניית סביבה שתייצר תחושת סדר שיבוא לידי ביטוי באופן בו האדם מתנהל בכלל.
בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם…
בפרשה אוסרת התורה על הרבעה של שני מיני בהמות (ובעלי חיים בכלל) יחדיו. השורש 'רבע' משמעותו זיווג של בעלי חיים, ואיסור זה חל בין בארץ בין בחוצה לארץ, והאיסור הוא על האדם להרביע באופן אקטיבי, וכותב הרמב"ם:
מוסיף הרמב"ם: האיסור הוא בהרבעת שני מינים – אבל לא סוגים שונים של אותו המין (למשל שני סוגי סוסים או סוס מבוית עם סוס בר לעומת זאת כלב וזאב למשל הם שני סוגים נפרדים. ניתן לומר שאם יש שם אחיד למינים הם מותרים בהכלאה מלבד אווז הבית והבר שנחשבים כשני מינים שונים), תוצר ההרבעה מותר בהנאה ואם שתי הבהמות מותרות באכילה- כך גם הוולד, מותר להרביע וולדות של כלאים בתני שהאימהות היו מאותו המין.
בספר דברים מוסיפה התורה איסור חרישה בשני מינים יחדיו: לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו:
ובכלל איסור חרישה גם משיכה והנהגה ועבודות נוספות. ורש"י מסביר: לא תחרש בשור ובחמר – הוא הדין לכל שני מינין, והוא הדין להנהיגם יחד קשורים זווגים בהולכת שום משא. הרמב"ן מסביר את סיבת הציווי: ואמר לא תחרוש בשור ובחמור – והוא הדין לכל מיני הכלאים, והיא מצוה מבוארת מן: בהמתך לא תרביע כלאים (ויקרא י״ט:י״ט), שדרך כל עובד אדמתו להביא צמדו ברפת אחת וירכיב אותם. משמע מצווה זו היא בכדי למנוע איסור הרבעת שני מינים.
לעומת זאת מביא ר' אברהם בן עזרא סיבה אחרת לציווי: לא תחרוש בשור ובחמור – דבק עם הזריעה (דברים כ״ב:ט׳). והשם חמל על כל מעשיהו, כי אין כח השור ככח החמור, משמע יש כאן עניין של צער בעלי חיים- מטבע הדברים יש הבדל בין הכוח של בעלי החיים ובמצב של חרישה משותפת בחלש יצטרך להתאמץ הרבה יותר.
מוסיף הרמב"ם דינים נוספים במצווה זו:
(ז) כָּל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בִּשְׁנֵי מִינֵי בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה כְּאֶחָד וְהָיָה אֶחָד מֵהֶן מִין טְהוֹרָה וְהַשֵּׁנִי מִיִן טְמֵאָה הֲרֵי זֶה לוֹקֶה בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תַחֲרשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו (דברים כ״ב:י׳). אֶחָד הַחוֹרֵשׁ אוֹ הַזּוֹרֵעַ אוֹ הַמּוֹשֵׁךְ בָּהֶם עֲגָלָה אוֹ אֶבֶן כְּאֶחָד אוֹ הִנְהִיגָם כְּאֶחָד וַאֲפִלּוּ בְּקוֹל לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר יַחְדָּו מִכָּל מָקוֹם. אֲבָל הַמְזַוְּגָן פָּטוּר עַד שֶׁיִּמְשֹׁךְ אוֹ יַנְהִיג:
(ח) אֶחָד שׁוֹר וַחֲמוֹר וְאֶחָד כָּל שְׁנֵי מִינִין שֶׁאֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר בֵּין בְּהֵמָה עִם בְּהֵמָה כַּחֲזִיר עִם הַכֶּבֶשׂ. אוֹ חַיָּה עִם חַיָּה כְּיַחְמוּר עִם הַפִּיל. אוֹ חַיָּה עִם בְּהֵמָה כְּכֶלֶב עִם הָעֵז אוֹ צְבִי עִם הַחֲזִיר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם עַל כָּל אֵלּוּ לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה שֶׁחַיָּה בִּכְלַל בְּהֵמָה הִיא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת. אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שְׁנֵי מִינִין שֶׁהֵן כִּלְאַיִם בְּהַרְבָּעָה אֲסוּרִים לַחֲרשׁ בָּהֶן כְּאֶחָד וּלְמָשְׁכָן וּלְהַנְהִיגָן. וְאִם עָשָׂה בָּהֶן מְלָאכָה כְּאֶחָד אוֹ מָשַׁךְ אוֹ הִנְהִיג מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וְאָסוּר לְהַנְהִיג בְּהֵמָה מִן הַיַּבָּשָׁה עִם חַיָּה שֶׁבַּיָּם כְּגוֹן עֵז עִם שִׁבּוּט וְאִם עָשָׂה פָּטוּר:
(ט) עֲגָלָה שֶׁהָיוּ מוֹשְׁכִין אוֹתָהּ כִּלְאַיִם הַיּוֹשֵׁב בַּעֲגָלָה לוֹקֶה. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִנְהִיג. שֶׁיְּשִׁיבָתוֹ גּוֹרֶמֶת לַבְּהֵמָה שֶׁתִּמְשֹׁךְ הָעֲגָלָה. וְכֵן אִם הָיָה יוֹשֵׁב אֶחָד בַּעֲגָלָה וְאֶחָד מַנְהִיג שְׁנֵיהֶן לוֹקִין. וַאֲפִלּוּ מֵאָה שֶׁהִנְהִיגוּ כִּלְאַיִם כְּאֶחָד כֻּלָּן לוֹקִין:
(י) מֻתָּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאָדָם וּבַבְּהֵמָה אוֹ חַיָּה כְּאֶחָד. כְּגוֹן אָדָם שֶׁחוֹרֵשׁ עִם הַשּׁוֹר אוֹ מוֹשֵׁךְ עֲגָלָה עִם חֲמוֹר וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו (דברים כ״ב:י׳), לֹא בְּאָדָם וַחֲמוֹר אוֹ בְּאָדָם וְשׁוֹר:
(יא) בֶּהֱמַת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין אַף עַל פִּי שֶׁהִיא גּוּף אֶחָד עֲשָׂאָהּ הַכָּתוּב כִּשְׁנֵי גּוּפִין. מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה קֹדֶשׁ וְנַעֲשֵׂית כְּקֹדֶשׁ וּכְחל מְעֹרָבִין זֶה בְּזֶה וְנִמְצֵאת בְּהֵמָה זוֹ כִּבְהֵמָה טְמֵאָה עִם הַטְּהוֹרָה הַמְעֹרָבִין כְּאֶחָד. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר וְאִם כָּל בְּהֵמָה טְמֵאָה אֲשֶׁר לֹא יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה קָרְבָּן לַה׳ (ויקרא כ״ז:י״א). מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. לְפִיכָךְ הַחוֹרֵשׁ בְּשׁוֹר פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין אוֹ הַמַּרְבִּיעַ הֲרֵי זֶה לוֹקֶה מִשּׁוּם כִּלְאַיִם. וְאִסּוּר זֶה מִדִּבְרֵי קַבָּלָה:
שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם…
כלאי אדמה מתחלקים לשלושה סוגים:
איסור זריעת שני מיני תבואה או קטניות המיועדים למאכל בצורה שנראים מעורבים זה בזה (אבל אם צורת הזריעה ברורה שלא נזרעו זה בזה, למשל עשה את השדה מרובעים מרובעים ורק קצות המרובעים נוגעים זה בזה- מותר) . ומותר לערב זרעי אילן וירקות זה בזה משום שבאילן אין כלאי זריעה, ואסור לעשות פעולה שתעזור לכלאיים אלו לצמוח (ולדעת ר עקיבא גם אסור להשאיר אותם לצמוח מעצמם), והאיסור הוא רק בארץ ישראל, ותוצר הכלאיים מותר באכילה.
אסור לזרוע זרם גפן עם שני זרעי תבואה או קטניות שמברכים עליהם 'האדמה', אם נזרעו כלאיים כאלו- דינם שריפה, ואסור להנות או לקיים את התוצרים, ואיסור הוא בין בארץ ובין מחוצה לארץ.
התורה אסרה לערב שני מינים שכל אחד מהם בפני עצמו מותר בשימוש. משמעות המצווה היא איסור הרכבת רוכב ממין עץ אחד על גבי כנה של מין עץ אחר. בדרך כלל סיבת ההרכבה היא רצון לשלב בין מין אילן בעל פירות טעימים למין אילן חזק שאינו נוטה להידבק במחלות, וכך ליצור אילן עמיד המניב פירות טעימים.
חז"ל למדו מסמיכות הציווי 'לא תזרע כרמך כלאים' לציווי 'בהמתך לא תרביע כלאים', שכשם שאיסור כלאי בהמה הוא בהרבעת מין בעל חיים אחד במין אחר, כך באיסור כלאי זריעת השדה כלול איסור הרכבת שני מיני עצים זה בזה: מה בהמתך בהרבעה, אף שדך בהרכבה (קידושין). שני זנים שונים של אותו המין מותרים בהרכבה. למשל, הרכבת תפוח מזן אדום ומתוק עם תפוח מזן ירוק וחמצמץ מותרת, משום שאלו שני זנים של אותו המין, והאיסור הוא בין בארץ ובין מחוצה לה. עץ מורכב כלאים יש שהקלו לקיים אותו ואף לקחת ממנו ענף ולשתול במקומות אחרים (מקור חיים) יש שאסרו לקיים את העץ (שו"ע) ויש שאסרו לקיימו עד שיתאחו החלקים המורכבים ומרגע שהתאחו מותר לקיים את העץ (חתם סופר). פרות העץ המורכב מותרים באכילה (מקור חיים).
וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ:
התורה אוסרת ללבוש בגד העשוי צמר ופשתים יחדיו. הרמב"ם מסביר: צֶמֶר וּפִשְׁתִּים שֶׁטְּרָפָן זֶה עִם זֶה וְשָׁע אוֹתָן וְעָשָׂה מֵהֶן לְבָדִין הֲרֵי אֵלּוּ כִּלְאַיִם. טְרָפָן וְטָוָה אוֹתָן כְּאֶחָד וְאָרַג בֶּגֶד מִטִּוּוּי זֶה הֲרֵי זֶה כִּלְאַיִם:
ליבוד היא שיטה לעיבוד צמר על ידי דקירה במחטים ויצירת קשרים בין הסיבים, אפשרות שנייה ישנה על ידי אריגת בגד מחוטים העשויים יחד צמר ופשתן.
כדי לעשות בגד מצמר או מפשתים צריך שהצמר או הפשתן הגולמיים יעברו שלושה שלבים שרמוזים במילה ‘שעטנז’, וכפי שמבואר במשנה (כלאים ט, ח): “שעטנז: דבר שהוא שוע טווי ונוז”. א) שוע – החלקת הצמר או הפשתים על ידי סירוק. ב) טווי – יצירת חוט מסיבי הצמר והפשתן. ג) נוז – ליפוף. הליפוף יכול להיות באריגת חוטי הפשתן והצמר שתי וערב כדי לעשות בד, או בליפוף חוטי הפשתן על בגד צמר בדרך של קשירה או תפירה (פניני הלכה). הצמר והפשתן יכולים להתבטל ברוב בשלב שהם גולמיים, אבל לאחר שנעשו חוטים יש להם חשיבות ואינם בטלים אפילו באלף. למשל, בגד כותנה שתפור בחוטי צמר ופשתן ששזורים יחד, אפילו יש בבגד הכותנה פי אלף מהם, הבגד אסור מהתורה (פניני הלכה).
האיסור הוא כאשר הצמר והפשתן מחוברים יחד- ואם באותו הבגד אינם נוגעים זה בזה נוהגים להקל, וכן אין איסור ללבוש בגד פשתן על בגד צמר.
הצמר שאסרה התורה הוא צמר כבשים בלבד ולא צמר גמלים, אלפקות וכדומה. בהגדרת הצמר או הפשתן הולכים אחרי הרוב- אם החוט נטווה מצמר וכותנה יחד, אם רובו צמר- אסור לערבו עם פשתן, ואם רובו כותנה מותר, וכך גם בשילובים של חוטי פשתן עם חומרים אחרים (וכל זה בשלב הגולמי לפני שנטוו לחוט ולכן גם חוט צמר אחד פוסל בגד שכולו פשתן ולהיפך). אסרה התורה שהבגד יעלה על האדם ולכן אסור שאדם ילבש בעצמו או שישימו עליו בגד שטענז, ואפילו לא בדרך לבישה כגון כיסוי בשמיכה (רמב"ם).
50.00₪
70.00₪
75.00₪
25.00₪
המחיר המקורי היה: 160.00₪.130.00₪המחיר הנוכחי הוא: 130.00₪.
המחיר המקורי היה: 120.00₪.105.00₪המחיר הנוכחי הוא: 105.00₪.
120.00₪
130.00₪
125.00₪
35.00₪
35.00₪
120.00₪
30.00₪
25.00₪
95.00₪
125.00₪
120.00₪
59.00₪
