מקום העולה והחטאת

מצווה הקב"ה בפרשת צו על הקרבת החטאת: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לִפְנֵי יְהֹוָה קֹדֶשׁ קׇדָשִׁים הִוא (ויקרא, ו', י"ח). דגש מיוחד שמה התורה תחילת הציווי על כך שהחטאת תישחט באותו המקום שבו נשחטת העולה, ושואל העל הכלי יקר: מדוע חשוב כל כך להדגיש זאת?

מבחינת פשט הדברים, התורה באה ומלמדת שקודשי קודשים נשחטים בצפון העזרה, ולכן העולה, החטאת והאשם שיופיע בהמשך נשחטים באותו המקום (וגם לגבי האשם מציינת התורה שישחט במקום שנשחטת העולה). אולם מבחינת הדרש אמרו חכמים שהדבר נעשה בכדי למנוע בושה ממקריבי החטאת. הרב מביא דעה זו: במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת – המפרשים אמרו כדי לכסות על החוטאים כי יאמרו שעולה הוא מקריב… אם שני הקורבנות נשחטים באותו המקום, אנשים לא ישימו לב מי מקריב מה. אולם לדעת הרב סיבה זו אינה עומדת במבחן המציאות שהרי ברור לכל מי שמסתכל מי מקריב עולה ומי חטאת:

קודם כל העולה עולה כולה למזבח ואילו החטאת לא. בנוסף, העולה היא זכר ואילו החטאת נקבה, ולבסוף –  הרי שיש דעות שגם העולה באה על חטא, על הרהור עבירה או חטאים אחרים, ויוצא שלא רק מי שמביא חטאת עלול להתבייש אלא גם המביא עולה! אם נוסיף על כך שגם האשם נשחט באותו מקום, נראה שאין באמת עניין לכסות על בושתם של בעלי העבירות…

משום כך מוצא הרב רעיון אחר המקשר בין העולה והחטאת, והוא מתייחס לתהליך החטא והכפרה, מתוך התייחסות לשתי הדעות לגבי העולה- שהיא באה כנדבה ושהיא באה לכפר על חטא:  

והנה לאומרים שיש בעולה צד כפרת חטא טעמו של דבר כי הלב המונח בצד שמאל סבה לכל חטא כי הלב חומד וכלי המעשה גומרין ע״כ שחיטת שניהם בצפון, להורות כי לב הותל הטהו (ישעיהו מ״ד, כ׳) ומצפון תפתח הרעה (ירמיהו א׳, י״ד)…

מה שמוביל את האדם לחטא הוא הלב – במובן של רצונות ורגשות לא רציונליים (בניגוד לשכל), משמע החטא הוא תהליך המתחיל בלב וברצונות ונמשם משך אל העולם הפיזי, או כדברי הרב:  הלב חומד וכלי המעשה גומרין. ולכן יש זהות בין העולה והחטאת – בשני הקורבנות יש צד של פעולת לב שהביאה לחטא.

מהצד השני מביא הרב את הדעה ההפוכה ביחס לעולה: ולאומרים שאין העולה באה כ״א דורון… נוכל לומר כי החוטא אחר שנתן אל לבו לשוב בתשובה ולהביא חטאת לכפרה מאז הוא מרוצה וקרבנו מרוצה לפני הש״י כאילו הקריב עולה המעולה שבכל הקרבנות.

בדברים אלו שם הרב דגש על התוצאה של תהליך הכפרה: את העולה, לפי דעה זו, מביא מי שליבו נקי ושאין חטאים באמתחתו. מנגד, מביא החטאת (וכן האשם) נמצא בצד ההפוך בתחילת תהליך הכפרה – ליבו כבר השיא אותו לחטא, וגופו ביצע את המשימה…

אבל, כאשר עומדים זה לצד זה שני המקריבים, לאחר שהחוטא שב בתשובה, התוודה על חטאיו והקריב את קורבנו – התהליך ניקה את ליבו כמו שנקי לב מביא העולה, ותהליך זה הוא כל כך רצוי עד שנחשב לפני ה' כאילו הקריב עולה. הרצון האנושי המתבטא בשאיפה לחזור בתשובה מבטא את הרצון של החוטא לחזור אל הקב"ה מבטא את אותו הרצון של מביא העולה להתקרב אל ה' על ידי הבאת עולה – שניהם מבטאים לרצונו לפני ה'.