וְלָבַשׁ, בְּגָדִים אֲחֵרִים

כאשר עבדתי במנהל אזורי תעשיה, עבדתי עם קולגה שהיה בדרג בכיר בשירות המדינה והיה אמון על פיתוח הקרקע באזורי עדיפות לאומית. על אף, שהוא היה בדרג בכיר בשירות המדינה והוא ניהל מספר עובדים וחברות מנהלות, בד"כ הייתי מוצא אותו מבצע עבודות שאני כבר שכחתי איך עושים אותם. לבושתי.

חוץ לעלות בעצמו על הטרקטור וליישר את מגרשי אזורי התעשיה עם קו אפס, וגם זה כי לא היה לו רישיון על כלי צמ"ה, היה אפשר למצוא אותו לעיתים קרובות בלא מעט עבודות "שחורות" או "פחותות". שאלתי אותו פעם אחת מה הוא מבקש להשיג, מה קטע שלו, והוא ענה באופן ישיר: "אחד, זה מחזיר אותי תמיד למקום הטבעי שלי, מכסא המנהל לכסא הטרקטור ושנית, ככה אני פוגש את השטח הכי קרוב שאפשר". הוא באמת היה מעורר השארה.

לפעמים אנו מרגישים שאנחנו "חשובים" מידיי, וככאלו לא מכבודנו לעשות פעולות הנחשבות לפעולות פחותות. לפעמים אנחנו מרגישים בתפקידים מסוימים "שלא מכבודנו" לעשות כך או כך. הראש שלנו מלא במחשבות כמה אנחנו גדולים ונהדרים וכמה אנחנו האנשים הנכונים במקום הנכון ולכן אנחנו מתמקדים רק בפעולות הראויות לנו. דווקא הפעולות "הפחותות" האלו מחזירות אותנו לעיתים לגודלנו הטבעי, לאמת העמוקה שלנו ולמפגש ישיר עם המציאות.

פרשת "צו" אותה נקרא השבת ממשיכה את פירוט עבודת הקורבנות מהפרשה הקודמת והיא פותחת בקורבן העולה. מיד לאחר שהתורה מלמדת אותנו שקורבן העולה צריך להיות על המזבח כל הלילה ולהישרף היטב, התורה מצווה אותנו על אחד מהתפקידים הפחות נוצצים של הכהנים בבית המקדש – תרומת והוצאת הדשן מעל גבי המזבח אל מחוץ למשכן או לבית המקדש :

"הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ.  וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד, וּמִכְנְסֵי-בַד יִלְבַּשׁ עַל-בְּשָׂרוֹ, וְהֵרִים אֶת-הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת-הָעֹלָה, עַל-הַמִּזְבֵּחַ; וְשָׂמוֹ, אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ. וּפָשַׁט, אֶת-בְּגָדָיו, וְלָבַשׁ, בְּגָדִים אֲחֵרִים; וְהוֹצִיא אֶת-הַדֶּשֶׁן אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, אֶל-מָקוֹם טָהוֹר". (ויקרא ו', ב-ד)

לפני שנמקד בנקודה אחת קטנה העולה ממצוות תרומת והוצאת הדשן מחוץ למזבח, ננסה להבין קודם כל במה מדובר באמצעות פירושו של הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ, 1937-2020, ארץ ישראל) :

"ובסוף הלילה….הרמת הדשן המצטבר נעשתה כטקס יומיומי של העלאה, ואפילו מעין הקרבה – וְשָׂמוֹ אֵצֶל, ליד הַמִּזְבֵּחַ. וּפָשַׁט הכהן אֶת בְּגָדָיו, וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים, שגם הם היו מדי כהונה מיוחדים, אבל פחותים מהראשונים… מלבד ההרמה הסמלית שנעשית לאחר עבודותיו של כל יום וקודם בואו של היום החדש, בעת הצורך, כשהצטברו שאריות הדשן על המזבח – וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. בתקופת המשכן הוצא הדשן אל מחוץ לשטח אוהלי ישראל, ובדורות מאוחרים יותר – מחוץ לחומת ירושלים… אֶל מָקוֹם טָהוֹר. הדשן שהיה בקודש לא הוצא מפני שהוא פחוּת, אלא משום שאינו מותר בשימוש. לפיכך הוציאוהו דווקא אל מקום טהור מחוץ למחנה". (ביאור שטיינזלץ על ויקרא ו')

בסוף כל יום של הקרבת קורבנות עולה הכהן על גבי המזבח ומפנה את האפר המצטבר על גבי המזבח ממקום שריפת הקורבנות אל מקום הנקרא "תפוח" במרכז המזבח. פעולה זאת נקראת "תרומת הדשן". כאשר כמות האפר בתפוח נערמת דיו, ישנה פעולה נוספת של "הוצאת הדשן" אל מחוץ למשכן / למקדש. ההוצאה החוצה נעשית לא בשל היות האפר פחות בחשיבותו, אלא כיוון שאסור להשתמש בו לשום צורך אחר ולכן הוציאו אותו למקום טהור.

את תרומת הדשן עושה הכהן בבגדי העבודה הרגילים, אבל בטרם יוציא הכהן את האפר מן התפוח החוצה, הוא צריך להחליף את בגדיו ל- "בגדים אחרים" – מדוע?

רש"י (1040-1105, צרפת) מביא שני טעמים וקובע שהחלפת הבגדים אינה חובה. הוצאת הדשן מחוץ למחנה עלולה לגרום לבגדי הכהונה להתלכלך מהאפר ואין זו דרך ארץ לעבוד את הקב"ה בבגדים מלוכלכים, לכן התורה קובעת שיש להוציא את הדשן בבגדים אחרים וכאשר חוזרים לובשים שוב את בגדי הכהונה הרגילים :

"ופשט את בגדיו. אֵין זוֹ חוֹבָה אֶלָּא דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁלֹּא יְלַכְלֵךְ בְּהוֹצָאַת הַדֶּשֶׁן בְּגָדִים שֶׁהוּא מְשַׁמֵּשׁ בָּהֶן תָּמִיד — בְּגָדִים שֶׁבִּשֵּׁל בָּהֶן קְדֵרָה לְרַבּוֹ, אַל יִמְזֹג בָּהֶן כּוֹס לְרַבּוֹ, לְכָךְ וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים פְּחוּתִין מֵהֶם". (ויקרא ו, ד)

טעם נוסף אשר מביא רש"י הוא, שגם אם לא יתלכלכו הבגדים, הרי שלא ראוי לעבוד את הקב"ה באותם בגדים אשר עושים בהם פעולות הכנה, "פעולות שחורות".

הרלב"ג (1288-1344, צרפת) מסביר שהכהן מחליף לבגדי כהונה אשר נמצאים במצב פחות טוב מבגדי הכהונה הרגילים והסיבה היא להורות שהוצאת הדשן מחוץ למחנה היא עבודה הפחותה מעבודות הקורבנות האחרות, כולל מעבודת "תרומת הדשן" המבוצעת על גבי המזבח:

"ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים. ראוי שנדע שאלו הבגדים האחרים הם בגדי כהונה גם כן שאם הייתה הכונה שלא יצטרכו בגדי כהונה לא היה צריך לומר כי אם ופשט את בגדיו והוציא את הדשן ועוד שאמרו אחרים יחוייב שיהיו ממין הבגדים הראשונים ואולם אמרה התורה שילבש בגדי כהונה אחרים שיהיו פחותים מהראשונים להורות שזאת העבודה היא למטה מהעבודה הראשונה". (רלב"ג ביאור המלות על התורה, ויקרא ו׳, ד')

בפירוש "תורה תמימה" של הרב ברוך הלוי אפשטיין (1860-1942, אוקריינה) מובא כי הסיבה להחלפת הבגדים היא כדי לשמר את החיבה וההתלהבות לעבודת ה' בעת ביצוע העבודות החשובות בבית המקדש, כמו הקטרה וניסוך על גבי המזבח :

"ולבש בגדים אחרים. א"ר יוחנן, מניין לשנוי בגדים מן התורה, ר"ל מניין שדרך הכבוד הוא לפני המקום לשנות בגדים מיוחדים כשמכינים עצמן למצוה מכובדה, כגון לתפלה ולקבלת שבת ויו"ט ושמחת מצוה וכדומה. שנאמר ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים, …ר"ל דכתיב ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן הזקיקו הכתוב ללבוש בגדים פחותים בשעת הוצאת הדשן שאינה עבודה חשובה כדי שלא ימאסו בגדיו החשובים שעובד בהן עבודות חשובות כגון קטור ונסוך, וממשיל עבודת הוצאת הדשן לבישול קדירה ועבודת קיטור וניסוך למזיגת כוס, ומבואר בגמ' דמטעם זה ראוי שלא לעשות מלאכה שאינה נקיה כגון אפיה ובישול בבגדים שעושה בהן דבר מצוה.

כאשר אדם מתכונן לקראת השבת, לקראת מהלך חשוב שיש לפניו, לקראת פגישה חשובה או כל דבר שגורם לו התלהבות, לבישת הבגדים היא חלק בלתי נפרד מההתרגשות. בכל שבת מחדש, כאשר אנו לובשים את בגדי השבת מבעוד מועד, התחושה היא התקרבות והתרגשות מהשבת הקרבה ובאה. כאשר הכהן יוריד את בגדיו המיוחדים, ילבש בגדים פחותים, יעשה את עבודתו וישוב ללבוש את בגדי הכהונה הרגילים, תישמר אצלו החיבה וההתרגשות לעבודת ה' ולבגדים.

בעל באר מים חיים, רבי חיים טירר, מגדולי תנועת החסידות (1740-1817, האימפריה העות'מנית), לוקח אותנו למחוזות עמוקים בנפש האדם ובדרך פעולתו. בפירושו מובאת הנהגה ראויה לאדם הנלמדת מהוצאת הדשן והחלפת הבגדים – להסיר מעלינו כל מחשבות מקולקלות והרהורי כבוד ולהתלבש באהבה וביראת ה' :

"ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים. בגדים הם הלבושים והוא יפשוט את המחשבות לא טובות והרהורים שנתלבש בהן עד עתה בלימודו להנאתו, ומעתה ילבש בגדים אחרים בגדי קודש להתלבש באהבה ויראת ה' כראוי וכמו שנאמר ליהושע הכהן הגדול (זכריה ג', ד') והלבש אותך מחלצות. והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור, כלומר להוציא בחינת התענוגים אל מחוץ למחנה שהיה שם ולהביאם אל מקום טהור להתענג בדשן נפשו מאורו ברוך הוא הנעלם בתורתו להתעלס באהבים בדביקות הנפלא שמתיחד עם בוראו ברוך הוא ביחוד גמור על ידי עסק התורה, שהוא תענוג כל התענוגים ותכלית כל מקוה". (באר מים חיים, ויקרא ו׳, ד')

המחשבות הרעות שלנו הם גורם מעכב בעבודת ה', רדיפת התענוגים חוסמת אותנו מלהתקדם בעבודת ה' ובקידומה של האומה הישראלית, בשינוי המציאות בה. עלינו להסיר את המחשבות וההרהורים המעכבים, אלו העוסקים בנו, אלו שבהם אנו המרכז, אל מחוץ למחנה אל מקום טהור שבו ניפרד מהם ונידבק בכלליות של עם ישראל ובקב"ה. הגיע הזמן שנלמד "לפשוט את הבגדים וללבוש בגדים אחרים".

רבנו בחיי אבן פקודה (1050-1120, ספרד) בספרו הכל כך יסודי "חובת הלבבות" מלמד את האדם יסוד עצום מהסרת בגדי הכהונה הרגילים ולבישת "בגדים אחרים" :

"…שיקטן בעיניו מעשהו ויתרעם על נפשו על קיצורו בענייני תורתו לפני האלוקים ולפני בני אדם ויבקש מהאלוקים עזר ואומץ ויניח הגבהות לכבוד הבורא ויעזוב הגדולה והיקר בעת שהוא עושה לאלוקים יתברך, בין לבדו – בין בתוך מקהלות בני אדם, כמו שאמר הכתוב על אהרן על גדולת מעלתו "והרים את הדשן… ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן" – להשפיל ולהסיר הגבהות מלבו". (חובת הלבבות, שער הכניעה ו')

כמה אנחנו נדרשים למאמץ הזה להסיר מנפשנו את גבהות הלב הטבועה בנו כל כך. כמה גבהות זו פוגעת בעבודתנו אל מול בוראנו ובעיקר בעבודתנו אל מול חברינו. הגאווה וההתמקדות בעצמי, היא מקור כל הצרות כולן. הגיע הזמן שנלמד "לפשוט את הבגדים וללבוש בגדים אחרים".

הרש"ר הירש (1808-1888, גרמניה) מלמד אותנו אף הוא איך האדם צריך להתנהג בחיי היום יום, כהבנה ישירה של תכלית של "הוצאת הדשן" מהמזבח. איך ציווי זה משפיע על הצורך האקוטי בהחלפת הבגדים לבגדים "הפחותים" מבגדי הכהונה הרגילים. בתמצית, "אַל לנו להתגאות בהישגי העבר" :

"בגדים אחרים – גם אלה הם בגדי כהונה, אך "פחותים" מ"בגדי הרמה", אשר הם עצמם יכולים להיות – ואולי צריכים להיות – "שחקים", היינו ישנים יותר ובלויים יותר מאשר בגדי הכהונה שלובשים כל היום. הוצאת הדשן האמורה כאן, מנקה את המזבח משיירי קרבנות היום הקודם, וכך מכינה אותו לעבודת היום החדש… תרומת הדשן פותחת את עבודת היום החדש בהזכרת עבודת היום שקדם. מאידך, הוצאת הדשן משמעותה, שבמקביל על האומה הישראלית להתחיל את תפקידה בכל יום מחדש. תחילתו של כל יום חדש מזמינה אותנו לגשת לתפקידנו במסירות מלאה ורעננה, כאילו מעולם לא השגנו דבר קודם לכן. אסור שזיכרון הישגי האתמול יפגע בעשייתנו היום. מחשבות על מה שכבר הושג עלולות להחניק כל התעוררות להגיע להישגים חדשים. אוי למי שזחה דעתו מתוך סיפוק על הישגיו בעבר, שאינו מתחיל עבודת כל יום חדש כאילו היה היום הראשון של עבודת חייו !

והוציא את הדשן – יש להסיר מן המזבח כל זכר לעבודת יום האתמול, כדי שעבודת היום החדש תוכל להתחיל על יסוד חדש לגמרי. על פי זה תתבאר ההלכה שהכהנים צריכים ללבוש בגדים פחותים ובלויים בעת העיסוק בעבודת יום האתמול – הווי אומר ב"הוצאה" וכנראה גם ב"הרמה". אַל לנו להתגאות בהישגי העבר. העבר צריך לפנות את הדרך לתפקיד החדש, שאליו כל יום חדש מזמין אותנו". (רש"ר הירש, ויקרא ו, ג-ד)

עבודת הוצאת הדשן מלמדת אותנו שעלינו כל יום לגשת לתפקידנו במסירות אדירה, לעשות כל מה שצריך לעשות בלי חשבונות ובלי מחשבות גאווה אשר מונעות מאיתנו לפעול במציאות מפאת כבודנו או מעמדנו. החלפת הבגדים אמורה להחזיר אותנו לרגע אחד למקומנו הטבעי, להוריד אותנו מהאולימפוס למציאות שאותה צריך לתקן. בלי גאווה בהישגי העבר, בלי גינוני כבוד על מקומנו ובלי תפיסת מציאות מעוותת שאין זה מכבודנו. עלינו להחליף לבגדים פחותים ולהתחיל להוציא את הדשן, את המעכבים בליבנו ובמחשבתנו, ואת כל מה שנדרש להוציא עבור האומה הישראלית, כל יום מחדש !

שנזכה, שבת שלום.

אבי כהן סקלי

אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".