כל עם, חברה או ארגון ניצבים לא פעם בפני משימה גורלית אשר תקבע את אופן המשך עבודתם ופעולתם. לעיתים, תוצאות המשימה עשויות לקבוע אף את המשך קיומם. תמיד קיימת הדילמה את מי לשתף במשימה זו, מי ייטול את האחריות על המשימה, את מי לרתום. האם לרתום צוות מצומצם, מהיר ויעיל? מחד גיסא, צוות כזה ודאי יבצע את המשימה במדויק, במהירות וביעילות. אך מאידך גיסא, עם פירוק הצוות קיים סיכוי שגם המהות תיעלם שכן מעט אנשים יחזיקו בניסיון ובידע וזה ייעלם מהארגון. אפשרות אחרת כוללת את שיתופו של כל מי שרק אפשר בארגון. אמנם פתרון כזה ייקח יותר זמן ויהיה מורכב הרבה יותר, אך המהות תישמר לאורך הזמן והמשימה, אפשר יהיה להשפיע יותר על ה-DNA של הארגון כולו, וממילא להשפיע לטווח ארוך יותר.
ניסיוני הדל מראה שכאשר מבקשים להטמיע בארגון שינוי משמעותי ובר קיימא, שאינו תלוי בשום גורם מתחלף, האפשרות השנייה עדיפה. נכון למצוא את הדרך לשתף את כולם בתהליך. כן, לרתום את כולם בלי יוצא מן הכלל ולהאציל עליהם אחריות למשימה. כאשר מבקשים משימה נקודתית, מהירה ואולי לא כל כך אסטרטגית – אולי עדיפה האפשרות הראשונה.
בפרשת פקודי חותמת התורה את תיאור עשיית המשכן וכליו ובגדי הכהנים. כך בוחרת התורה לתאר את סיום מלאכת המשכן:
"וַתֵּכֶל–כָּל-עֲבֹדַת, מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד; וַיַּעֲשׂוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה, כֵּן עָשׂוּ. וַיָּבִיאוּ אֶת-הַמִּשְׁכָּן אֶל-מֹשֶׁה, אֶת-הָאֹהֶל וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו…. כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּה ה', אֶת-מֹשֶׁה: כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֵת כָּל-הָעֲבֹדָה. וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה, וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה', כֵּן עָשׂוּ; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, מֹשֶׁה" (שמות לט, לב–מג).
כזכור, על מלאכת הקמת המשכן הופקדו בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה ואהליאב בן אחיסמך למטה דן. תחת הנחייתם וניהולם עבדו בעלי מקצוע, "חכמי לב" אשר ביצעו את העבודה בפועל – עושים בזהב ובנחושת, אורגים ותופרים ועוד. אך אם אלו עושי המלאכה, מדוע לאחר תיאור המלאכה לפרטיה מציינת התורה שלוש פעמים רצופות "ויעשו בני ישראל"? מי, בעצם, עשה את המלאכה?
רבי עובדיה ספורנו (1468-1550, איטליה) מסביר באופן פשוט ומדויק שהמלאכה כולה אכן נעשתה בידי בני ישראל, כל אחד לפי תפקידו:
"'ויעשו בני ישראל' – הפעולה כולה על שלמותה נעשתה על ידי כל ישראל. קצתם התנדבו ממון, קצתם עשו את המלאכה בנדבת ליבם לעשות רצון קונם".
בני ישראל כולם היו שותפים למלאכה. כולם נטלו חלק במשימה המשותפת "לעשות רצון קונם" באמצעות בניית המשכן. חלקם נידבו את ממונם וחלקם היו עסוקים בביצוע המלאכה בפועל – אבל העשייה הייתה של כולם. לכן המשכן אינו שייך לאדם כלשהו שבנה אותו, או מיוחס לצוות מסוים. כולם חתומים על התוצאה הסופית.
בכיוון דומה, רבי דוד פארדו[1] (1719-1792, איטליה וא"י) מבאר שבפועל בוצעו שני סוגי מלאכות: מלאכת ההבאה ומלאכת העשייה. לדבריו, כל אחד השתתף במלאכה שבה ליבו חפץ ושיש לו יכולת לעשותה. בני ישראל כולם עסקו במלאכת ההבאה וחכמי הלב עסקו במלאכת העשייה:
"ד'ידוע ד'מלאכה' כולל שני עניינים: מלאכת ההבאה ומלאכת העשייה. והנה מלאכת ההבאה שווה לכל נפש ישראל, והעשייה אינה אלא לחכמי לב העושים מלאכת הקודש, והיינו דכתיב: 'ויעשו בני ישראל' – את המלאכה – כלומר ההבאה, ככל אשר ציווה – 'כן עשו' האמנים והחכמים, לומר שגם הם – האומנים וחכמי הלב- כן עשו מלאכת העשייה ככל אשר ציווה ה'" (משכיל לדוד, שמות לט).
אור החיים הקדוש, רבי חיים בן עטר (1696-1743, מרוקו וא"י) מתייחס להשתתפות העם כולו, ומבאר מדוע היא תואמת את מהות המשכן:
"עוד נראה כי כאן עשה הכתוב מחברת הכללות בקיום התורה והראה כי בני ישראל יזכו זה לזה והתורה נתנה להתקיים בכללות ישראל כל אחד יעשה היכולת שבידו ויזכו זה לזה. ואולי כי לזה רמז באומרו: 'ואהבת לרעך כמוך', פירוש לצד שהוא כמותך כי בשלומו ייטיב לך ובאמצעותו אתה משלים שלימותך ואם כן אינו אחר אלא אתה עצמך וכאחד מחלקיך... ובזה מצאנו נחת רוח… אלא ודאי שתתקיים התורה במחברת הכללות ויזכו זה מזה, והוא מה שאמר הכתוב כאן 'ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה". כינה לכולם יחד מעשה כולם הגם שמהם הביאו הנדבה מהם עשו מלאכה יאמר על כללותם שעשו הכל" (אור החיים, שמות לט, לב ).
פלאי פלאות. מהות עשיית המשכן היא ללמד את בני ישראל על חשיבות החיבור ביניהם, ועל העוצמה הגדולה שאליה אפשר להגיע באמצעות חיבור זה. מהות עשיית המשכן היא ללמד את בני ישראל על כללות העשייה ביחד, שבבסיסה הכלל הגדול בתורה: "ואהבת לרעך כמוך".
הבסיס לשותפות ול"יחד" הקדוש הזה מיוסד על שתי הבנות עמוקות ובסיסיות, שמציין אור החיים בחוכמתו הרבה. ההבנה הראשונה היא "כל אחד יעשה היכולת שבידו ויזכו זה לזה" – כל אחד יתרום את חלקו ויזכה את כולם בחלקו, וכך כולם יחד יהיו שותפים למשהו גדול ונצחי. ההבנה השנייה, הרחוקה כל כך ממציאות חיינו היום, היא: "כי בשלומו ייטיב לך ובאמצעותו אתה משלים שלימותך". ההפנמה העמוקה והתובענית שכאשר לאח שלנו טוב והוא שלם, כך ייטב לנו. אנחנו מבינים שכאשר לאח שלנו טוב, כך אנחנו משלימים את שלמותנו. מעשיית המשכן, אשר מיוחסת לכלל ישראל, נלמד כי בלי כלל ישראל אין שום משמעות למשכן. פשוט כך.
המדרש הבא מלמד אותנו שלעומת מקדש שלמה ומקדש עולי בבל שנחרבו עד היסוד, הרי שבמשכן שבנו בני ישראל לא שלטו שונאי ישראל מעולם. כיוון שכך, המשכן מעולם לא נחרב:
"שכן מצינו במשכן שעשה משה שלא שלט בו שונא ולא נהפך שולחנו על פניו. אבל במשכן שעשה שלמה שלט בו שונא ונהפך שולחנו על פניו. אבל מקדש האחרון שעתיד הקב"ה לבנותו בעגלה ובזמן קריב לא יקרע ולא ישלוט בו שונא לעולם והקב"ה יהא דר בו לעולם ולעולמי עולמים" (תנא דבי אליהו יח).
הגמרא מלמדת אותנו שהמשכן אכן מעולם לא נחרב. לדבריה, כאשר בנה שלמה את הבית הראשון הוא גנז את המשכן תחת מחילות הבית, וכך הם נשמרו לעולם:
"דאמר מר משנבנה מקדש ראשון, נגנז אהל מועד, קרשיו, קרסיו, ובריחיו, ועמודיו ואדניו. היכא? אמר רב חסדא אמר אבימי: תחת מחילות של היכל" (סוטה ט, ע"א).
לעומת משכן בני ישראל במדבר, בית המקדש הראשון והשני נחרבו בשל סוגיות בין אדם לחברו: מקדש ראשון נחרב בעוון גילוי עריות ושפיכות דמים, ומקדש שני בעוון שנאת חינם. אך כאשר בני ישראל ביחד, בלי שנאת חינם, בלי שפיכות דמים רוחנית ופיזית, אי אפשר להזיק להם.
כל מה שבני ישראל עשו או יעשו כאיש אחד בלב אחד – לא ייחרב לעולם. כל עוד כולם יהיו שותפים בעשייה, לא יוכלו כוחות ההרס לשלוט במעשי ידינו. אך יש לזכור שנזכה לכך רק אם נבין ונפנים היטב את קביעתו המופלאה של בעל אור החיים:
"כי בשלומו ייטיב לך ובאמצעותו אתה משלים שלימותך".
—————————————–
[1] רבי דוד חיים פַּארְדוֹ – נולד בשנת 1718 בוונציה ונפטר בשנת 1790 בירושלים. היה פרשן מקרא וספרות חז"ל, ראש ישיבה, פוסק ומשורר.
אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".
25.00₪
125.00₪
70.00₪
35.00₪
30.00₪
75.00₪
120.00₪
59.00₪
50.00₪
המחיר המקורי היה: 160.00₪.130.00₪המחיר הנוכחי הוא: 130.00₪.
95.00₪
המחיר המקורי היה: 120.00₪.105.00₪המחיר הנוכחי הוא: 105.00₪.
120.00₪
35.00₪
25.00₪
125.00₪
120.00₪
130.00₪
