לאחר עבודה של יותר משנה וחצי, הצגנו לפני מנכ"ל אחד המשרדים תכנית מהפכנית, שהיינו בטוחים שהיא היא הדבר הבא בישראל, והיא זאת שתוביל לשינוי מציאות דרמטי בתחום. הייתה זו תכנית מפורטת, עם רעיונות מטורפים לקידום התחום החשוב כל כך שעליו אמון אותו מנכ"ל. היינו בטוחים שאנחנו הולכים לשנות את פני החברה בישראל עם התוכנית הזאת. אולם במהלך הפגישה, הבנו מהר מאוד שהיישום של התוכנית בלתי אפשרי מסיבות רבות ומגוונות. התוכנית לא הייתה מחוברת באמת למציאות הישראלית-הממשלתית-הארגונית, וכך נגרם רק משבר גדול עם אותו משרד. 

פרשת עקב ממשיכה את נאומו של משה רבנו לפני פרידתו מעם ישראל, שבו הוא חוזר על אירועים מרכזיים שעברו על בני ישראל. בין היתר, מתאר משה את אופן עשיית הלוחות השניים, אותן לוחות הברית שהחליפו את הלוחות הראשונים אשר נשברו בידי משה, לאחר שירד מהר סיני וראה את חטא העגל:

"בָּעֵת הַהִוא אָמַר ה' אֵלַי, פְּסָל-לְךָ שְׁנֵי-לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים, וַעֲלֵה אֵלַי, הָהָרָה; וְעָשִׂיתָ לְּךָ, אֲרוֹן עֵץ. וְאֶכְתֹּב, עַל-הַלֻּחֹת, אֶת-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר הָיוּ עַל-הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ; וְשַׂמְתָּם, בָּאָרוֹן. וָאַעַשׂ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים, וָאֶפְסֹל שְׁנֵי-לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים; וָאַעַל הָהָרָה, וּשְׁנֵי הַלֻּחֹת בְּיָדִי. וַיִּכְתֹּב עַל-הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן, אֵת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, בְּיוֹם הַקָּהָל" (דברים י, א-ד) 

בניגוד ללוחות הראשונים שניתנו מלמעלה, את הלוחות השניים הביא משה מהארץ, והקב"ה רק כתב עליהם. את הלוחות הראשונים עשה הקב"ה לבדו, ולאחר מכן העניק אותם למשה: "וַיִּתֵּן אֶל-מֹשֶׁה, כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי, שְׁנֵי, לֻחֹת הָעֵדֻת–לֻחֹת אֶבֶן, כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹקים". (שמות לא, יח).

אמנם משה ישב גם בפעם הראשונה בהר ארבעים יום וארבעים לילה, ולמד את פרטי ההלכות והתורה, אבל את לוחות הברית עשה הקב"ה, והוא העניק אותם למשה לקראת רדתו מההר. בפעם השנייה ציווה הקב"ה את משה לעלות להר סיני כאשר בידיו כבר לוחות אבן מוכנים, אומנם ריקים ולא כתובים, אבל נראים "כראשונים": "וָאֶפְסֹל שְׁנֵי-לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים; וָאַעַל הָהָרָה, וּשְׁנֵי הַלֻּחֹת בְּיָדִי". כאשר משה עלה להר בפעם השנייה, הוא עלה עם לוחות מסותתים, ומה שנותר הוא לכתוב עליהן. 

באופן מפתיע, על פי הכתוב בספר שמות, דווקא כאשר ירד משה מן ההר בפעם השנייה עם הלוחות שהוא עצמו היה חלק מעשייתן – קרנו פניו. תיאור זה לא נזכר בפעם הראשונה, כאשר ירד משה עם הלוחות הראשונים שהיו מעשה הקב"ה בלבד:

"וַיְהִי, בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי, וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד-מֹשֶׁה, בְּרִדְתּוֹ מִן-הָהָר; וּמֹשֶׁה לֹא-יָדַע, כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו–בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ. וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת-מֹשֶׁה, וְהִנֵּה קָרַן, עוֹר פָּנָיו; וַיִּירְאוּ, מִגֶּשֶׁת אֵלָיו". (שמות לד, כט-ל) 

מדוע הלוחות הראשונים לא הצליחו לשרוד את המציאות של בני ישראל, ונשברו עוד בטרם הובאו לבני ישראל, ואילו הלוחות השניים שרדו לנצח נצחים? ומדוע קרנו פני משה לאחר קבלת הלוחות השניים, ולא לאחר קבלת הלוחות הראשונים? 

כיצד הלוחות השניים לא נשברו?

המדרש מביא משל ומתאר באופן מדויק את ההבדל בין הלוחות ומשמעותו: 

"פסול לך שני לוחות" – שאלו את רבי יוחנן בן זכאי: מפני מה לוחות הראשונות מעשה שמים והשניים מעשה אדם? אמר להם: למה הדבר דומה? למלך שנשא אשה והביא הנייר והלבלר (=אדם שכותב מכתבים וניירות) משלו, עיטרה משלו והכניסה לביתו. ראה אותה המלך שׂוֹחֵקֵת לעבד אחד משלו, כעס עליה והוציאה. בא שושבינה אצלו ואמר לו: מָרִי, אי אתה יודע מהיכן נטלת אותה? לא בין העבדים גדלה? וכיון שגדלה בין העבדים, לִבָּהּ גס בהם. אמר לו המלך: ומה אתה מבקש, שאתרצה לה? הבא הנייר והלבלר משלך והרי כתב ידי. כך אמר משה להקב"ה בשעה שבאו לידי אותו מעשה. אמר לו: אי אתה יודע מאיזה מקום הוצאת אותם? ממצרים, ממקום עבודת כוכבים! אמר לו הקב"ה: ומה אתה מבקש, שאתרצה להם? הבא את הלוחות משלך והרי כתב ידי וכתבתי על הלוחות. (דברים רבה ג, יז)

הלוחות הראשונים לא התאימו לעם שזה עתה יצא ממצרים, עם שבמשך דורות היה עבד לעובדי אלילים, עם שהיה שרוי בגשמיות וחומריות נוראה ועכשיו נדרש לקבל את התורה. עם כזה אינו יכול לקבל לוחות שנעשו אך ורק בידי הקב"ה, הוא אינו יכול להכיל מציאות אלוקית לחלוטין. מצב כזה, של חוסר התאמה בין המציאות הגשמית למציאות הרוחנית, אינו מחזיק מעמד. אי אפשר להכניס לכלי מסוים יותר ממה שהוא מסוגל להכיל, אחרת הוא יישבר. ואכן נוצר משבר, והלוחות נשברו. 

"אור החיים", רבי חיים בן עטר (1696-1743), מגדולי חכמי מרוקו, עומד באופן מדויק על ההתאמה של הלוחות השניים למציאות של בני ישראל: 

"בעת ההיא… פסל לך" – פירוש לפי שלוחות הראשונים מעשה א-להים המה ולא מעשה ידי משה ואחר שנעשה העגל, לא היו ראוים ללוחות כזה, ואמר ה' למשה שיפסול אותם מדברים שהם מתיחסים אליו, לשלול המתייחסים לאל עליון שהם הראשונים. וגמר אומר "ועשית לך ארון עץ" פירוש לצד שהם מעשה ידי אדם צריכין מקום מוכן להנתן בו, מה שלא צוה ה' כן לעשות ארון ללוחות הראשונים, והטעם כי הם עומדין בעצמן ולא היו צריכין ארון לבד מארון שעשה בצלאל.

מתוך הכרת המציאות שבה היו בני ישראל, זו שהובילה לשבירת הלוחות, הקב"ה ציווה את משה רבנו להכין בעצמו לוחות. לוחות שיהיה בהם מצד אחד מעשה ידי אדם, ומצד שני מעשה הקב"ה. לוחות שמסתת משה וכותב הקב"ה – זאת המציאות שמתאימה בעת הזאת לבני ישראל. מעבר לכך, הלוחות השניים יהיו צריכים כעת להיות מונחים בארון שגם הוא מעשה בני אדם, במציאות שבני אדם מסוגלים להכיל אותה, מה שלא היה בלוחות הראשונים שנועדו לעמוד בפני עצמם. זאת הרמה הרוחנית המתאימה למציאות הגשמית. 

יתרונם של הלוחות השניים – חיבור שמים וארץ

האם מעורבותו של המעשה האנושי בלוחות השניים מפחית מערכם? 

רבי אברהם אבן עזרא (1089-1167, ספרד), מגדולי הפרשנים על התורה, מביא את דבריו של רבי סעדיה גאון ( רס"ג  882-942), מגדולי חכמי בבל אשר שימש בראש ישיבת סורא, ועומד על עוצמת הלוחות השניים וגדולתם: 

פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים – במין ובמידה. ויאמר הגאון (=רס"ג), כי השניים נכבדים מהראשונים בשבעה דרכים: האחד, שתקן להם ארון ששם שם הלוחות. והשני, כי בשניים כתוב ולמען ייטב לך (דברים ה, טז), שהוא טוב העולם הבא; והשלישי, כי יש עליהם שלש בריתות. והם: הנה אנכי כורת ברית (י), כרתי אתך ברית (כז), ויכתוב על הלוחות את דברי הברית (כח); והרביעי, כי בם חלק מהשמים והארץ כגוף בן אדם. כמו: העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ (דברים ל יט). והחמישי, שהראשונים הורידם ביום חול (והשניים ביום הכיפורים – א.כ). והשישי, כי בעבורם קרן עור פני משה. והשביעי, שקבלום ישראל, כי התאבלו על הראשונות. 

אמנם בהמשך דבריו של אבן עזרא, הוא אינו מסכים עם הפירוש של רס"ג, וטוען שמה שנלמד מדבריו של הרס"ג הוא שעל הלוחות השניים נכתבו עשרת הדיברות כפי שהן מופיעות בפרשת ואתחנן (ולא כפי שהן מופיעות בפעם הראשונה בפרשת יתרו); אבל דבר אחד אני מבקש לקחת מדברי הרס"ג, שמתואר כמעלה של הלוחות השניים לעומת הראשונים – חיבור שמים וארץ. 

הלוחות השניים מבטאים עבורי את החיבור המתחייב בין שמים וארץ, את ההבנה ששינוי המציאות חייב להתבצע קודם כל על ידי האדם. האדם צריך לבוא למציאות עם לוחות מעשה ידיו, ואין לי ספק שהקב"ה יסייע בידו ובדרכו ויכתוב על לוחותיו. 

הלוחות השניים מלמדים אותי שעלינו להיות מחוברים למציאות שבה אנו חיים. להבין את המציאות ולהתאים אליה את מהלכינו ועשייתנו. רק כך העשייה תחזיק מעמד לדורות ולא תתנפץ לנו בפנים. 

הלוחות השניים מלמדים אותי שרק במצב זה, שבו האדם מצליח להתחבר למציאות ולשנות אותה, קורן עור פניו. רק במצב שבו האדם נוטל אחריות על חיבור בין שמים וארץ ופועל לחיבור זה – רק אז הוא מבין כמה אור בכוחו להביא לעולם. 

אלו הם הלוחות השניים, הלוחות שאמנם יוחזקו בארון ולא יעמדו בכוחות עצמם, אבל הם יחיו איתנו, יהיו בקרבנו, ייצאו איתנו למלחמה ויחזיקו מעמד לנצח.