ומלתם את עורלת לבבכם

אחד מהדברים הקשים היא לשכנע אנשים בדעה אחרת. לא פעם לקחתי חלק בדיונים ששני ציידי השולחן, פשוט לא ידעו להקשיב זה לזה באופן אמיתי. המון טיעונים נזרקים לחלל האוויר, אבל לא מתוך רצון להקשיב ולראות מה יש לצד השני ולברר את נקודת האמת, אלא מתוך רצון להתנצח זה בזה. דיונים מהסוג הזה בד"כ לא מביאים את התועלת הנדרשת ובטח לא מביאים לבירור הנקודה הנכונה. 

משה רבנו מבין היטב שאם עם ישראל, כאומה וכפרטים, לא יהיו מסוגלים להקשיב ולשמוע תוכחות אשר יחזירו אותם לדרך ה', אזי הם אף פעם לא יוכלו לשוב בתשובה ולתקן את מעשיהם. לכן, משה רבנו, בימים האחרונים לפי מותו, מבהיר לבני ישראל מה הקב"ה מבקש מהם ומצווה אותם בציווי מאוד מיוחד:

 "וְעַתָּה, יִשְׂרָאֵל–מָה ה' אֱלֹקיךָ, שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ:  כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת-ה' אֱלֹקיךָ לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו, וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת-ה' אֱלֹקיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ… וּמַלְתֶּם, אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם; וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ, עוֹד". (דברים, פרק י', פסוק יב- טז)

מהי כוונת הציווי "למול את ערלת הלב" ולמה היא מובילה לאי הקשיית עורף ?

רש"י (1040-1105, צרפת) מסביר במעט מילים את כוונת הציווי :

"ערלת לבבכם – אֹטֶם לְבַבְכֶם וְכִסּוּיוֹ". (רש"י, במדבר י, טז) רש"י אינו מפרט יותר מידיי, הוא רק מלמד אותנו שיש מצבים שבהם יש על הלב, ישנו איזה שהוא כיסוי שהוא אוטם אותו מלבצע את תפקידו כיאות, את הכיסוי הזה מצווה כל אחד מעם ישראל למול, להסיר. אלמלא הסרת הכיסוי, כאשר הלב עטוף בכיסוי ואטום, האדם מקשה את עורפו בעבודת ה', הוא לא מסוגל לשמוע שום דבר וכלום לא מצליח לחדור לליבו על מנת להוביל אותו בדרך ה'.

רבי אברהם אבן עזרא (1089-1167, ספרד) מביא שני פירושים שונים בנוגע למשמעותו של הציווי, שניהם קשורים זה לזה :

"ומלתם את ערלת לבבכם. להתרחק מהתאוות העבות והכבדות כערל' גם יתכן להיות פירושו לטהר הלב עד שיבין האמת". (דברים י', טז)

משמעות הציווי היא שעל בני ישראל בכלל ועל כל איש ואיש בפרט להתרחק מהתאוות "העבות והכבדות" אשר מכבידות על ליבו של האדם. זאת המשמעות של " וּמַלְתֶּם, אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם", הסרת התאוות הגשמיות העבות אשר גורמים לאדם להיות מגושם וכבד בעבודת ה'. אכילה גסה תוביל את האדם לדבר דברים גסים ולעשות מעשים שאינם ראויים – תאוות כבדות. דיבור גס ירחיק את האדם מעבודת ה' ויפגע ביכולתו של האדם לדבר דברים שבקדושה וכיוצא בזה . רדיפה אחרי תאוות מגושמות ומכבידות, בהכרח תאט את האדם בעבודת ה' ותוביל את האדם למילוי תאוותיו בלבד. כל אלו, באופן הכי פשוט – יכסו את ליבו של האדם אט אט, עד אשר ליבו יהיה אטום לקבלת כל דבר שבקדושה, ממש כפשוטו. רבנו בחיי בן אשר (1255-1340, ספרד) מביא דברים על אותו משקל ומדבר על המידות הפחותות של האדם אשר מונעות מהאדם לקבל את המושכלות ולהבין את דרך האמת :  

"ומלתם את ערלת לבבכם –  פחיתות המדות והיצירה מגדר השוייתם יקרא ערלה, כי כל ערלה תוספת חסרון, וכל מי שהוא ערל לב אין בו כח לקבל המושכלות ולהבין דרך האמת". (רבנו בחיי, דברים י׳, טז)

כמה הדבר הזה מדויק. כמה פעמים מידות רעות כמו כבוד, תאווה, קנאה ואחרות מונעות מאתנו להבין את הדרך הנכונה, את דרך האמת. המידות הרעות האלו נקראות עורלה ואנו נדרשים להסיר אותם בכדי להיות מסוגלים להבין את הדברים באופן אמיתי. 

לפני שנעבור לפירוש השני של אבן עזרא, נביא את עצתו של רבי נחמן מברסלב (1772-1810, אוקראינה) בנוגע לשבירת התאוות ולביטול ערלת הלב :

"בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ נְקֻדָּה טוֹבָה יְקָרָה מְאֹד, שֶׁרְצוֹנָהּ חָזָק תָּמִיד רַק לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָהּ. אַךְ הַתַּאֲווֹת שׁוֹבְרִין לִבּוֹ, וְעַל־יְדֵי זֶה לִבּוֹ רָחוֹק מֵהַנְּקֻדָּה. עַל־כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיָּאִיר בְּחִינַת הַנְּקֻדָּה שֶׁבּוֹ לְלִבּוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה יִתְבַּטֵּל עָרְלַת לִבּוֹ, דְּהַיְנוּ אַהֲבוֹת רָעוֹת שֶׁהֵם חֶרְפַּת לֵב שֶׁהֵם שׁוֹבְרִין לִבּוֹ שֶׁל אָדָם". (ליקוטי עצות, התבודדות ד׳)

רבי אברהם מביא לימוד נוסף וכאן גם הקשר בין שני חלקי פירושו. לא רק שעל האדם להימנע מתאוות גשמיות וכבדות בבחינת "סור מרע", הוא גם מחויב לטהר את ליבו באופן אקטיבי כל העת – בבחינת "ועשה טוב". חובה על האדם לטהר את ליבו עד אשר יבין האדם את האמת. לטהר את הלב, עד אשר יידע האדם את האמת וכאשר האמת תהיה ברורה – הוא לא יצטרך למלא את חללו בתאוות כבדות ומגושמות. במצב הזה יהיה לאדם ברור שיש אמת אחת והיא זאת שתמלא אותו והאחיזה בה תרחיק את האדם מהתאוות, שכן אלו מנוגעות לאמת. אבל כדי להגיע לאמת, על האדם לטהר את ליבו, בלי טיהור הלב, לא ניתן יהיה להגיע לבירור האמת.

עכשיו נשאל בכנות, כמה פעמים אנחנו מפנים את ליבנו ובעיקר את זמננו "לטהר את הלב" ולהבין את האמת. כמה פעמים אנחנו רואים את הפגמים בעבודת ה' ואת התאוות העוטפות אותנו ואנחנו לא משקיעים בהסרתן. וגם אם אנחנו כל כך בטוחים שאנו עושים זאת, אנו נדרשים לשים את ליבנו לכך כל העת.  

רבי עובדיה ספורנו (1475-1549, איטליה) מייחס את "עורלת הלב" דווקא לשכלו של האדם וקובע שעל כל אדם להסיר ממחשבתו ושכלו טעויות אשר עלולות להוביל אותו לדעות כוזבות ולמצב חלילה שהוא אינו מאמין בקב"ה. הסרת "ערלת השכל" תוביל את האדם להכיר את בוראו באופן יותר עמוק ואמיתי:

"ומלתם את ערלת לבבכם. אם כן ראוי שתסירו את ערלת שכלכם והוא שתתבוננו להסיר כל טעות מוליד דעות כוזבות: וערפכם לא תקשו עוד. ובסור קושי העורף המונע מלפנות אל הראוי תפנו להכיר את בוראכם ותראו כי רע ומר לעזבו וזה שתתבוננו". (ספורנו על דברים י׳, טז)

לא פעם אנחנו "מתאהבים" בעמדתנו, אנחנו בטוחים שהדעה שלנו היא הדעה הנכונה והמדויקת ואנחנו לא מאפשרים חיפוש אחר האמת באופן כנה. יכולות להיות הרבה סיבות להתנהגות זאת – פגיעה בכבוד, אינטרסים אחרים וכיוצא. מלמדת אותנו התורה – בעבודת ה' לחפש כל העת את האמת, במחשבה, בלב ובשכל, להגיע לאמת. ומכיוון שעבודת ה' היא לא נקודתית במצווה או כוונה כזו או אחרת, אלא היא כל חיינו הרי מה שנכון לעבודת ה', נכון גם לחיי היום-יום ובכל מקום שאנו נמצאים או פועלים. לא להיות מקובעים לדעות כוזבות או פחות אמתיות רק בגלל הנוחות שלנו או כל אינטרס אחר.

הרמב"ן (1194-1270, ספרד) מתייחס לסוגיה ומכוון אותה לנקודה יסודית אחת אשר אינה יכולה להתקיים כאשר הלב של האדם הוא מכוסה ואטום :

"ומלתם את ערלת לבבכם – שיהיה לבבכם פתוח לדעת האמת, לא כאשר עשיתם עד היום שלא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע….ועורפכם לא תקשו עוד – שלא תהיו כאבותיכם דור סורר ומורה, שישבו עם המצרים וילמדו מעשיהם, והם קשים לעזוב דרכם… שלא ישובו מן הטעות שנכנס בלבם לחשוב שיש תועלת בעבודת המלאכים או צבא השמים. אבל אתם תדעו ותשכילו ותאמינו כי ה' אלוהיכם הוא אלוהי האלוהים ואדוני האדונים.."  (דברים, פרק י', פסוק טז).

לרמב"ן ברור שעורלת הלב, הכיסוי והאיטום שלו, הם חוסר הרצון והפתיחות לדעת ולהכיר את האמת. מבלי שכיסוי זה יסור, לא יוכלו בני ישראל לדעת, להשכיל ולהאמין בקב"ה. אם אדם מחפש ורוצה לדעת את האמת, הוא גם ימצא אותה. על אותו משקל מלמד אותנו המלבי"ם (1809-1879, אוקריינה) שלב ערל, הוא לב שאינו משקיף על אור האמת:

"ומלתם, הנה עד הנה היה לבבכם ערל מהשקיף אל אור האמת והאמונה וגם בעת שהבנתם האמת הייתם מקשים ערף מלשוב אל ה' ומעתה תמולו את ערלת לבבכם". (מלבי"ם על דברים י׳,טז)

כאמור, עבודת ה' היא כל המהות והיא אינה מסתיימת בשעות העבודה, או בשעות המשפחה והיא גם אינה מתוחמת לשעות התפילה או בעת עשיית מצוות. עבודת ה' היא דרך חיים וככל שהיא מוטמעת יותר ויותר בכל רגע בחיינו, כך אנחנו מתקדמים בעבודת ה'. אחת מהמחלות הקשות הקיימות בדורנו היא הקושי של אנשים להקשיב באמת לדברים אחרים, היכולת של אנשים לשמוע את הדברים בלב שלם ונפש חפצה. הרמב"ם (1138-1204, ספרד, מרוקו ומצרים) לומד מפסוק זה את החובה של כל אדם להיות "נשמע לחבריו", אדם שיודע להקשיב ולהיות קשוב לאנשים סביבו, לא להיות קשה עורף ולא מקבל :

"וכן מכלל כונות התורה – הרכות, ושיהיה אדם נשמע לחבריו, ושלא יהיה קשה בלתי נשמע לחבריו, אך יהיה עושה רצון חבריו ועונה אותם ונשמע אליהם לחפצם ושב אל רצונם. כבר ידעת מצותו ית׳: ״ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד". (מורה נבוכים, חלק ג', לג)

על אותו משקל מלמד אותנו רבי אליעזר פאפו (1786-1827, האימפריה העות'מאנית) שאדם צריך להיות קשוב לא רק לדברים רכים, אלא גם לדברי תוכחות המושמעים כלפיו בצורה ראויה :

"מצות ומלתם את ערלת לבבכם" – שיהא לבו של אדם רך לקבל דברי המוכיחו ולא ישנאהו. אדרבא, יוסיף לו אהבה על דרך הוכח לחכם ויאהבך". (פלא יועץ קצ״ח, כ״ד)

אנו נמצאים בפתחו של חודש אלול, חודש הסליחות והרחמים אשר בו כולנו מחפשים את דרך התשובה. נסיים בדבריו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק ( 1865-1935, לטביה וישראל) אשר מלמד אותנו שהעקשנות והקשיחות לעמוד תמיד בדעה אחת ולא לדעת לקבל תוכחה ודברים אחים היא מחלה שצריכים להילחם בה. מחלה זו אינה מאפשרת לתשובה להאיר בעוצמתה :

"הָעַקְשָׁנוּת לַעֲמֹד תָּמִיד בְּדֵעָה אַחַת  וּלְהִתָּמֵךְ בָּהּ בְּחֶבְלֵי הַחַטָּאת שֶׁנַּעֲשׂוּ לְמִנְהָג, בֵּין בְּמַעֲשִׂים, בֵּין בְּדֵעוֹת, הִיא מַחֲלָה הַבָּאָה מִתּוֹךְ שִׁקּוּעַ בְּעַבְדוּת קָשָׁה, שֶׁאֵינָהּ מְנִיחָה אֶת אוֹר הַחֵרוּת שֶׁל הַתְּשׁוּבָה לְהָאִיר בְּעֹצֶם חֵילָהּ; כִּי הַתְּשׁוּבָה הִיא שׁוֹאֶפֶת לְחֹפֶשׁ מְקוֹרִי אֲמִתִּי שֶׁהוּא הַחֹפֶשׁ הָאֱלֹהִי, שֶׁאֵין עִמּוֹ שׁוּם עַבְדוּת". (אורות התשובה פרק ה', פסקה ה')

שנזכה למול את ערלת לבבנו ולזכות שהתשובה תאיר בעוצם חילה.

שבת שלום.