הכל בגלל האהבה

בעבודתי פגשתי לא מעט אנשים מעניינים, שעשו דברים משמעותיים בחייהם לטובת החברה בישראל. מהם היו מעטים שניכר היה כי כל משימתם נעשית מתוך אהבה עצומה ונדירה למשימתם. בכל פגישה עם אחד מאנשים אלו, ובכל פעם שיצא לי לראות את דרכם ופעולתם, ראיתי את האהבה העצומה שמכוחה הם פועלים. ראיתי איך היא מניעה אותם, וגורמת להם לעשות כל כך הרבה טוב. 

פעם אחת הייתה לי פגישה ראשונה עם אחד מהאנשים האלו, אחד האנשים ששינה את פני התחום שבו פעל. הגעתי לפגישה בכדי להגיד לו שהחלטתי להמשיך בדרך אחרת, ולא להצטרף למשימה הבאה שהוא לקח על עצמו – אבל האהבה השאירה אותי לידו במשך שנתיים. לא יכולתי לה. לא אהבה אליי, הרי לא הכרנו, אלא אהבה למשימה, לדרך, לרוח. 

אצל כל אדם קיים המתח הזה, בין עשייה מתוך ההכרח והרגל, ובין עשיית אותם הדברים מתוך אהבה. התוצאות שונות לחלוטין, וכולנו מכירים זאת. כפי שלמדנו בכל הפרשות האחרונות, אין באמת חדש תחת השמש, וכל הסוגיות המשמעותיות האלו כבר היו נחלת חלקה של ההיסטוריה. בפרשתנו משה רבנו, בנאומו הגדול האחרון לעם ישראל, עוסק בדיוק במתח הזה בין אהבה ליראה, בין פעולה מתוך תעצומות לפעולה הכרחית, בין מעשים מתוך רצון ובין כאלה שנובעים מהרגל ודישה בעקב: 

"וְעַתָּה, יִשְׂרָאֵל–מָה ה' אֱלֹקיךָ, שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ: כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת-ה' אֱלֹקיךָ לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו, וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁך". (דברים י, יב). 

משה מדבר בנשימה אחת, בפסוק אחד, על שני מונחי יסוד ענקיים – יראה ואהבה. ננסה לעמוד על המשמעות של כל אחד מהם ועל הקשר ביניהם.

היראה – שער לאהבה

אור החיים הקדוש, רבי חיים בן עטר (1696-1743), עומד על הדברים: 

"ועתה ישראל מה וגו' כי אם ליראה וגו" – כוונת הכתוב היא על זה הדרך, לפי שיש ב' הדרגות שחפץ ה' מישראל עשות והם זו למעלה מזו. א' היא היראה, למעלה ממנה האהבה, ואמר להם שאינו מבקש מהם כי אם היראה. וטעם הדבר היא לפי שהיראה תסובב אתכם ללכת בכל דרכיו… הרי שהיראה היא פתח ליכנס לשער האהבה, ולזה כשאמר הכתוב מה ה' שואל כי אם ליראה דקדק לומר "ועתה" פירוש מה שהוא שואל ליראה הוא עתה בזמן הזה שאתה בא לישא עול האלהות, אבל אין זה תכלית מה שחפץ ממנו עשות, אלא שזה יעמידנו בגדר האהבה.

היראה היא פתח להיכנס לשער האהבה. כמה מדויק. התכלית של העבודה והעשייה היא לעשות את הדברים מתוך אהבה. המנוע האמיתי שיוביל אותך, שיעזור לך, שייקח אותך למחוזות אחרים, הוא האהבה. היראה היא רק הדרך להגיע לשם, לא היא התכלית אלא האהבה. בשלב הזה בלבד, "ועתה ישראל", מבקש משה רבנו מעם ישראל "יראה", כי זה יביא אותם לאהבת ה'. נראה לי שהשלב הזה ממשיך עד היום… 

אם היה לנו ספק ביכולתנו לפעול מתוך יראה, רש"י מבהיר את הדברים: 

"כי אם ליראה וגו" – רבותינו דרשו מכאן: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.

יראת שמים היא בידינו, בניגוד למהלכים שמתרחשים מסביבנו, ובניגוד לכוחות אחרים שטבועים או שאינם טבועים בנו. שלב היראה הוא שלב בסיסי בכדי להגיע לאהבה, והשלב הזה בכוחנו. המשמעות היא שגם השלב הבא, העשייה מאהבה, תלוי בכוחנו וביכולתנו. 

רבי יצחק עראמה (1420-1494), מגדולי חכמי ספרד בתקופת גירוש ספרד, חיבר את הפירוש על התורה "עקדת יצחק". בספרו הוא דן ביחס בין יראה לאהבה, ובמדרגה שאליה יש לשאוף: 

והנה הראשונה והעיקרית ממדרגותיו היא היראה שזכר על האופן עצמו שפירשנו כי אם אין היראה אין שום מקום למעשה. ואם שעל כל פנים העבודה מיראה היא החסרה שבעבודות, שאף כי ידע שהוא יתעלה רצה בטוב ומואס ברע ומשכיר ומעניש עליהם מכל מקום כיון שעושה מחמת יראת העונש, הרי הוא שווה לתינוק שלמד פרקו מיראת רצועת רבו וכיוצא, ולזה קראוה עבודה שלא לשמה… והנה באמת המדרגה השנייה והסמוכה אליה היא קבלת המצות וההליכה בדרכיו כי מפני היראה הזאת תקבל להיפרד מקצת דרכי העולם ללכת בדרכיו. … והנה אין ספק שהמדרגה הזאת תביאך אל מדרגה שלישית ומעולה ממנה והיא עבודת האהבה … אמנם שתרגיל עצמך להיות במדרגת האהבה עמו הנה באמת קרוב אליך הדבר להיות מבני המדרגה העליונה לעמוד לשרת לפני ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך וזה לא יהיה רק בהיפרד עוד מהעניינים הזמניים עד שלא תעבוד עבודה כ"א בכל לב ובכל נפש… והוא תכלית המעלות כלן".

תשובה מיראה, תשובה מאהבה

פרשת עקב נקראת תמיד על סף חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, שתכליתו להגיע לחודש תשרי – חודש התשובה. אם תרצו, חודש אלול הוא מיראה, וחודש תשרי – מאהבה. חז"ל עמדו על ההבדל העצום בין עשיית תשובה מתוך יראה לעשיית תשובה מאהבה: 

מאי איכא בין עושה מאהבה לעושה מיראה? איכא הא דתניא: רבי שמעון בן אלעזר אומר: גדול העושה מאהבה יותר מן העושה מיראה, שזה תלוי לאלף דור, וזה תלוי לאלפים דור..". (סוטה לא, א)

אמר ריש לקיש: גדולה תשובה, שזדונות נעשות לו כשגגות … והאמר ריש לקיש: גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות! לא קשיא: כאן – מאהבה, כאן – מיראה. (יומא פו, ב). 

עשייה מאהבה היא כנה, עמוקה ומשמעותית יותר, והיא זו שתחזיק מעמד לדורי דורות ולנצח נצחים. עשייה מאהבה יכולה לקחת דברים שנעשו בזדון ולהפוך אותם לזכויות. תשובה מאהבה יכולה לשנות מציאות משחור ללבן, מחטא לזכות. לא פשוט ולא קל לעשות דברים מאהבה, אבל אין ספק שזאת המדרגה הנצחית, הגבוהה והמתאימה ביותר לעם ישראל. 

עכשיו, בואו ניקח את זה לחיי היום יום. אפשר לנהל חיי משפחה מתוך יראה, ואפשר לנהל חיי משפחה מתוך אהבה. אפשר לנהל חיי זוגיות מתוך רתיעה ופחד, ואפשר לנהל אותם באהבה ורצון. אלו שני עולמות שונים לגמרי, כמו השוני בין שינוי חטא מזדון לשוגג ובין הפיכת חטא לזכות נצחית. 

שנזכה לעשות את כל מה שאנחנו עושים, ולעבוד את ה', מתוך אהבה גדולה ונצחית.