דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל.
פרשת סוטה עליה אנו קוראים בפרשה מעלה שאלות רבות וננסה להעלות כמה מהן בכדי להבין פרשה זו, אך לפני כן נראה שצריך לציין כי היהדות כפי שהתורה מציגה אותה היא דת חברתית- קהילתית, דת שקיומה המלא יכול להתקיים רק כאשר האדם הוא חלק מחברה או קהילה.
במובן זה, יחידת הבסיס לחברה זו היא לא האדם הפרטי, אלא התא המשפחתי, תא זה הוא הרכיב הקטן ביותר של הקהילה. מצוות רבות ניתנו בכדי לשמור על המרקם הקהילתי בין שאלו מצוות הקשורות ביחסים שבין האנשים בחברה ובין אם מדובר על מצוות הקשורות לאחריות שיש לחברה כלפי חבריה (צדקה לדוגמה), וננסה לראות כיצד פרשת סוטה משתלבת לתוך המטרה הכללית של יצירת חברה אחידה ומאוגדת:
נתחיל קודם בשאלה מדוע מובאת האישה דווקא אל הכוהן? הרי שאלות הקשורות בנישואין ואישות מובאות בפני השופטים- כך למשל במקרה בו אדם טוען לאחר החתונה כי אשתו הייתה לא בתולה:
ולקח אבי הנער ואמה והוציאו את בתולי הנער אל זקני העיר השערה…
אם כן מדוע במקרה זה מובאת האישה אל הכהן? שאלה נוספת היא לגבי קינאת הבעל- קינאה זו אינה יכולה להיות מוכחת, ולכן עולה השאלה היכן מצינו שאדם נענש על דבר שאי אפשר להוכיח שעשה? (ולא מדובר כאן על ההתייחדות שעליה באו עדים אלא על מעשה הביאה שאין עדים שיכולים להוכיח שהיה).
שאלה נוספת היא לגבי העונש והשכר שמפרטת התורה לגבי האישה- מדוע זוכה האישה דווקא בפרי בטן אם היא טהורה?
ננסה לענות על השאלות מתוך ההסתכלות החברתית שבה פתחנו: היחידה המשפחתית היא הבסיס לחברה ולכן רואה התורה חשיבות עליונה בשמירת התא המשפחתי שלם ומאוחד. כאשר לתוך היחסים נכנס פן של קינאה- חשד שאינו יכול להיות מוכח, אין לבני הזוג סיכוי לחיות בשלימות: ברמה הפיזית האישה אסורה לבעלה אך בנוסף לכך החשד יוצר יחסי איבה בין בני הזוג, איבה שמובילה לכך שגם שקט נפשי ואישי לא קיים בביתם.
אם הייתה דרך להוכיח את טענת הגבר או האישה הסיפור היה נפתר לכאן או לכאן, אך מכיוון שאין דרך להוכיח- הם נידונים לחיים של מתח ואיבה שעלולים להשפיע לא רק עליהם עצמם אלא גם על חיי ילדיהם וחיי הסובבים אותם.
חוסר היכולת להוכיח מה קרה בין האישה ובין מי שנסתרה אתו הוא הסיבה לכך שאישה זו אינה מובאת בפני בית הדין או הזקנים:
השופט יכול לעסוק רק במה שרואות עיניו- רק במה שהוא יכול להוכיח, ולכן אם עניין זה היה מובא אליו המצב היה מונצח שהרי לא היה פתרון לאירוע ומצב הקנאה והאיבה היה ממשיך. בכדי לתת מענה למצב זה יש צורך בהתערבות חיצונית, ניסית, שתוכיח מעבר לכל ספק מי צודק וכך תוכל להתיר את הספקות שיש לבעל לגבי אשתו.
כאשר האישה מובאת אל הכהן, הכהן לא מנסה להגיע לתשובה באמצעים לוגיים אלא על ידי מעשה ניסי, הוא מוחק את שמו של הקב"ה במי המרים ומערב בהם גם מעפר המקדש – יש בכך חיבור בין שמיים וארץ, קריאה לקב"ה לבוא ולהיכנס בתוך המחלוקת הארצית. התערבות זו יש בה גם לרמז על הבאות- או שהאישה תתרומם על ידי המעשה או שתושפל ארצה.
רמז נוסף שיש במעשי הכהן מכוון דווקא לבעל: בגלל קנאתו הקב"ה מוכן ששמו ימחק ויתערבב עם העפר על מנת להשכין שלום בינו ובין אשתו. לאחר שתיית המים אם יסתבר שהאישה נטמאה, עונשה יהיה מאת הקב"ה, אך אם יסתבר שהיא טהורה- עלול הבעל לחוש בושה משום שקינא לריק והוא עלול להשליך בושה זו על אשתו. תוצא זו עלולה להוביל לכך שלמרות כל הטקס- היחסים לא יתוקנו. משום כך צריך הבעל להבין שאם הקב"ה יכול היה למחול על כבודו ששמו ימחק, גם הוא, האיש, צריך להתעלות מעל התחושות האישיות ולעשות הכול בכדי שישכון שלום בינו ובין אשתו מעתה.
מעניין הוא שכרה ולחילופין עונשה של האישה: מצד אחד כשכר היא נזרעת זרע, ומצד שני כעונש- ביטנה צבה וירכה נופלת, מדוע אלו תוצאות שתיית המים?
מוכר המצב שכאשר לזוג יש קשיים בחיי הנישואין במידה רבה יצירת מטרה משותפת יכולה להביא אותם איחוד מחדש, ולא בכדי זוגות רבים מנסים להביא ילד נוסף במטרה למנוע גירושין. מטרה משותפת יכולה להביא את בני הזוג לקבל פשרות שלא היו מוכנים לפני כן- משום שהמטרה חשובה יותר, וכמובן שאין מטרה חשובה יותר מאשר חיי הילד.
גם בפרשה, הדרך של הקב"ה לאחד חזרה את בני הזוג היא על ידי מתן זרע לאישה- התינוק החדש יביא לאיחוד בין בני הזוג ושמחה לכל אחד מהם. לעומת זאת במידה והאישה באמת חטאה עונשה הוא הפוך בדיוק- הבטן היא מקום הרחם ודווקא שם היא נענשת.
גם עניין נפילת הירך הוא הפוך להתברכות בזרע:
בבראשית כאשר אברהם משביע את עבדו הוא אומר שים נא ידך תחת ירכי, ורש"י מסביר שהכוונה בירך היא באבר המין (ואלו הם דבריו: תחת ירכי: שהנשבע צריך ליטול חפץ של מצוה כגון ספר תורה או תפילין, והמילה היתה מצוה ראשונה לו, ובאה לו על ידי צער, והיתה חביבה עליו) כך גם במאבק המלאך ביעקב (ילקוט לקח טוב: ויגע בכף ירכו – זה המילה. וכן גזרה מלכות הרשעה שמד שלא ימולו את בניהם). כאשר יורד יעקב מצרימה אומרת התורה: כׇּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה יֹצְאֵי יְרֵכוֹ מִלְּבַד נְשֵׁי בְנֵי יַעֲקֹב כׇּל נֶפֶשׁ שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ- וברור שמשמעות המושג ירך כאן הם אברי הרבייה.
אותו מובן של ירך נראה גם לענייננו- עונשה של האישה הוא בפגיעה ביכולת ההולדה, היא במעשיה השביתה את השמחה מביתה ופרקה את היחידה המשפחתית ועונשה הוא דרך הרחם ואברי הרבייה שהם הכלי ליצירת הדור הבאה והמשפחה, ואותה מידה כנגד מידה המתקיימים בה גם קשורים ישירות לחטא: חטאה קשור באברי הרבייה ועונשה בא גם דרכם.
עולה אם כן כי מטרתה של פרשת סוטה הוא לתת את הפתח להמשך חיי משפחה בין בני הזוג – במידה שיחפצו בהם (שהרי באותה המידה יכולים הם להתגרש ואז אין צורך בבדיקת המים), וזאת משום שאין יכולת משפטית להתמודד עם המצב. התיקון לא נעשה רק בדרך התרת האישה אלא גם על ידי ניקוי החשד והאיבה שהיו בתחילת התהליך ובמתן מטרה מאחדת לבני הזוג בכדי שיוכלו למצוא חיזוק להמשך חיי הנישואין.
נקודות נוספות שיש להתייחס עליהן הן שמי המרים לא פועלים במידה וגם הגבר נאף, וכך גם פוסק הרמב"ם, ויש בכך איזון לכך שהפרשה נראית שלא מטילה אחריות גם על הבעל. נקודה שנייה היא שיש משום לבחון את המשמעות של פסיקת משפט על ידי נס כאשר אנו יודעים ש'לא בשמיים היא', אולם על כך אין המקום כאן להרחיב.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
50.00₪
120.00₪
25.00₪
30.00₪
95.00₪
המחיר המקורי היה: 160.00₪.130.00₪המחיר הנוכחי הוא: 130.00₪.
125.00₪
70.00₪
35.00₪
25.00₪
המחיר המקורי היה: 120.00₪.105.00₪המחיר הנוכחי הוא: 105.00₪.
75.00₪
59.00₪
120.00₪
130.00₪
120.00₪
125.00₪
35.00₪
