ברכת הכוהנים והקמת המשכן

(כב) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. (כג) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם. (כד) יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה וְיִשְׁמְרֶךָ. (כה) יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. (כו) יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. (כז) וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם: (במדבר, ו')

(א) וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת כּל כֵּלָיו וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כּל כֵּלָיו וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם: (במדבר, ז')

פרשת נשא עוסקת בכמה נושאים, ובתוכם עניין ברכת הכוהנים ותרומת הנשיאים למשכן – דבר שקורה לאחר שמשה מסיים להקים את המשכן ולקדש אותו. עולה השאלה האם יש משמעות לסמיכות הזו שבין פרשת בירכת הכוהנים ובין הפרשה של חנוכת המשכן?

תשובה ראשונה שנתנו הפרשנים היא שהדברים סמוכים משום שהם גם התרחשו בסמוך-  וראב"ע מסביר:

וטעם ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן אחר ברכת כהנים – כי כן היה, כי ביום שנשא אהרן את ידיו אל העם ויברכם (ויקרא ט':כ"ב), החלה חנוכת המזבח.

האבן עזרא מסביר שהסמיכות היא של זמן- כאשר סיים אהרון את בירכתו החלה חנוכת המשכן. וצריך לשים לב שלמעשה ההתרחשות שמתוארת כאן, מבחינת זמנה היא צריכה להיכתב לפני פרשת שמיני, שגם ברכת אהרון וגם חנוכת המשכן היו אז, ולכן אומר הראב"ע שכאשר עכשיו באים לדון בחנוכת המשכן עצמה- מזכירים גם את ברכת הכוהנים שהחלה אותה.

הרמב"ן מסביר שהברכה שכתובה בספר ויקרא בפרשת שמיני (ט', כ"ב), הייתה ברכה סתומה – הכוונה הייתה ברכה לאותו מעמד וזמן, והתייחסה למעמד עצמו – כשם ששלמה ברך את העם בחנוכת בית המקדש. אבל ברכה זו יש לה גם תפקיד לעתיד, ולכן כאן, כאשר חוזרים על הדברים, מסבירה התורה מה יהיה נוסח הברכה שהכוהנים יברכו לעתיד- מהי הברכה הקבועה.

עוד מהאתר

וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ

מוקדם ומאוחר במעשה קרח

וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר

בשירות האומה

אני לא במרכז

לא תאכל כל תועבה

האנוש מאלוה יצדק

תשובה שונה מביא המדרש בבמדבר רבא:

ויהי ביום כלות וגו'. הוא שכתוב: האנוש מאלוה יצדק וגו'

אמר רבי ברכיה הכהן: כשהלך יעקב אצל פרעה, לא יצא מאצלו עד שבירכו, שנאמר: ויברך יעקב את פרעה.  ומה בירכו?   אמר לו: יעלה נילוס לרגלו.  אף אני (אומר הקב"ה), כשאבוא אצלכם, אני בא טעון ברכות.  והיכן רמזה להם?  בסיני.  אמר ר' יהושע בן לוי: ברמז אמר הקדוש ברוך הוא לישראל שיעשו את המשכן, שהוא נותן להם ברכות בביאתו, שנאמר: מזבח אדמה תעשה לי וגו'.  בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, וכן עשה, כשבא למשכן בירכן, שנאמר: יברכך ה' וישמרך. אימתי?

ויהי ביום כלות, הא למדנו שאין אדם צדיק יותר מן האלהים. הוי, האנוש מאלוה יצדק?! לאו, אלא גם הקב"ה ברך ישראל בביאתו אצלם, לכך נאמר: יברכך ה' וישמרך, וסמך לו, ויהי ביום כלות וגו':

המדרש מעלה את השאלה- האנוש מאלוה יצדק? האם יכול להיות מצב שבו אדם ינהג באופן צודק או נכון יותר מאשר הקב"ה?

הדרשן מבסס את שאלתו על יעקב אבינו:  כאשר ירד יעקב מצרימה הוא בא לפני פרעה וברך אותו. אפשר לראות זאת בבחינת: פותחים בכבוד אכסניה, יעקב בא להתארח בארמון ובמצרים ולכן ברך את מארחו. על כך אומר הקב"ה- יכול להיות שהאדם- יעקב, יצדק ממני? גם אני אברך את בני ישראל כאשר אני בא אצלם!

ברכה זו מתבטאת בסמיכות שבין הנושאים, שבין פרשיות ברכת הכוהנים וחנוכת המשכן: כאשר בא הקב"ה אל עם ישראל- בחנוכת המשכן השכין ה' את שכינתו במשכן, אז הוא ברכם על ידי הכוהנים. הכוהנים היו הכלי שדרכו ברך הקב"ה את עם ישראל, ולכן נסמכו הפרשיות.

מי מארח את מי במשכן?

תשובת המדרש מעלה שאלה נוספת: בהקבלה שנוצרה נראה שישנה בעיה- ההקבלה היא בין יעקב האורח ופרעה המארח, ובין הקב"ה כאורח ועם ישראל כמארחים, והרי המשכן הוא של הקב"ה?! 'ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם' – המשכן כשמו הוא משכן לקב"ה. אם כן לפי זה בני ישראל היו אלו שאמורים לברך את הקב"ה כי הם הגיעו למשכנו!

אפשר לענות על כך בכמה דרכים, ואחת מהן היא שלמען האמת מי שנצרך למשכן היו בני ישראל, ולא הקב"ה. לקב"ה אין דמות ולא דמות הגוף, אין לו צורך בבית ארצי או פיזי ויותר מכך מי אנו שנוכל לבנות לו בית בכלל – כֹּה אָמַר יְהֹוָה הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי. (ישעיהו ,ס"ו, א).

לעומת זאת מצד בני ישראל יש צורך במשכן: האדם חייב משהו מוחשי, משהו פיזי להתחבר אליו. ריה"ל מסביר לגבי חטא העגל שבנ"י ביקשו נעבד מורגש, והכוונה היא המחשה פיזית של הקב"ה. זה משהו שהוא טבוע בפסיכולוגיה שלנו והיכולת האנושית לתפוס את המציאות רק דרך מישורים של מקום וזמן – רק דרך ממשות פיזית. ולכן מבחינת הצורך, המשכן היה של בני ישראל ולא של הקב"ה, וה' ירד כאורח לתוך גבולות יכולת התפיסה האנושית. משום כך הוא האורח בהקבלה ולא המארח.

אם ניקח את הדברים צעד קדימה, גם בית הכנסת הוא מקדש מעט, הוא סוג של משכן. גם בבית הכנסת בא הקב"ה להתארח ולהשרות שכינה עלינו, וגם בבית הכנסת מברך אותנו הקב"ה על ידי הכוהנים.

ולכן מבחינתנו גם צריך לשאול- איך אנו מתנהגים כמארחים? האם כאשר אורח בשר ודם מגיע אלינו נעלה בדעתנו להושיב אותו על הספה וללכת להתעסק בעניינינו? האם כשהוא יודה לנו על האירוח נחשוב לבדוק הודעות בפלאפון? ברור שלא, ומכך כל אחד צריך לקחת אל ליבו כיצד הוא מארח בבית הכנסת את הקב"ה, האם הוא מתנהג בצורה המכבדת את האורח ועד כמה.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן.