ערבים זה לזה

ביקרתי פעם בדרום אפריקה, במסגרת משלחת של ארגון "גשר" ומשרד התפוצות. המטרה העיקרית הייתה היכרות עם הקהילה היהודית במקום ויצירת קשרים ארוכי טווח עמה. אחת מהפגישות המרתקות הייתה עם אחד מראשי הקהילה, מר בן שוורץ, אשר שם לו למטרה להילחם בתופעת ה- BDS. בן משקיע את מרצו, זמנו והרבה מכספו בנושא זה לטובת מדינת ישראל. עניין אותי מאוד מה יש לאדם מצליח, עשיר ומבוסס שחי באחד מהמקומות היפים בעולם (קייפטאון), להילחם למען מדינת ישראל. השאלה הזאת התחזקה כאשר הוא עצמו העיד שפנה שוב ושוב למדינת ישראל שתסייע לפועלו, והמדינה לא הרימה את הכפפה.
אז שאלתי את בן מה מניע אותו, למה הוא עושה את זה, והוא אמר לי משפט מוכר וידוע – אבל מפיו זה קיבל עומק נוסף ומשמעותי: "מה זאת אומרת? כל ישראל ערבים זה לזה". גם כאשר לא מרגישים את השותפות המלאה, גם במרחק אחת עשרה שעות טיסה, גם אם לא באמת מעריכים את פועלך. ערבים זה לזה.
זו לא הייתה הפעם היחידה ששמעתי תשובה כזאת. במהלך פגישה שקיימתי בניו-יורק, עם אחד הארגונים היהודים הגדולים שם, נאמר לי שזהו הערך שמניע את הארגון – כל ישראל ערבים זה לזה. בן לא המציא את המשפט הזה, גם לא הארגונים היהודיים. בפרשת ניצבים, משה רבנו מציב זאת לעם ישראל כתנאי יסוד להמשך קיומם כעם מאוחד, וכאחד היסודות החשובים בברית בין הקב"ה לישראל:
אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה' אֱלֹקיכֶם: רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם–וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ: מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. לְעָבְרְךָ, בִּבְרִית ה' אֱלֹקיךָ–וּבְאָלָתוֹ: אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ, כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם. וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם–אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת. כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, ה' אֱלֹקֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם. (דברים כט, ט-יד)
כולם ניצבים ועומדים בברית שנכרתת בין הקב"ה לעם ישראל, שנכרתת עם כניסת בני ישראל לארץ. כולם באותו מעמד בדיוק, אין ראש ואין זנב, אין שופט ואין נשפט, אין עשיר ואין עני. כולם שווים בברית הזאת. ראשי העם, השופטים, השוטרים, חוטבי העצים ושואבי המים – כולם באותו מקום ובאותו מעמד. וזאת רק ההתחלה, כי הברית הזאת נכרתה לא רק עם אלו שהיו באותו מעמד באופן פיזי, אלא גם עם כל מי שלנצח נצחים יהיה חלק מעם ישראל – "וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם". המשמעות היא שלנצח נצחים אנו מהודקים בחבלי הערבות ההדדית.

ערבות עמוקה

ערבות זו בעם ישראל היא הרבה יותר מהעובדה שכולנו עומדים ביחד בברית אחת, במקום פיזי אחד או סביב רעיון נצחי. משה רבנו בוחר לסיים את פתיחתו לברית זו, בפסוק שמוסיף רובד עמוק הרבה יותר:
הַנִּסְתָּרֹת—לַה', אֱלֹקֵינוּ; וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ, עַד-עוֹלָם–לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. (שם, כח)
פסוק זה מופיע בתוך ספר התורה בליווי נקודות מעל המילים "הנסתרות לה' אלוקינו". התופעה הזאת מופיעה עשר פעמים בכל ספר התורה, ואחת מהן בפרשתנו. מה באות לסמן הנקודות הללו? רש"י מסביר ומלמד אותנו את הכלל החשוב:
"הנסתרת לה' אלוהינו" – …נקוד על לנו ולבנינו, לדרוש, שאף על הנגלות לא ענש את הרבים עד שעברו את הירדן משקבלו עליהם את השבועה בהר גרזים ובהר עיבל ונעשו ערבים זה לזה.
כאשר בני ישראל נכנסו לארץ ישראל ועמדו במעמד השבועה, הם נעשו ערבים זה לזה. אור החיים הקדוש, רבי חיים בן עטר, מחזק את הדברים ומסביר את הקשר בין הברית ובין "הנסתרות לה' אלוקינו". בדבריו הוא עומד על השותפות הנדרשת בין כל אחד ואחת בעם ישראל:
ונראה כי כוונת משה בברית זה, הוא להכניסם בערבות זה על זה, כדי שישתדל כל אחד בעד חברו, לבל יעבור פי ה'. ויהיו נתפסים זה בעד זה, והעד הנאמן, מה שגמר אומר הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו וגו'. הרי שעל הערבות מדבר הכתוב, ואין זה הברית שאמר בסוף פרשת תבא, כי אותו ברית הוא על עצמן, וזה שיתחייב כל אחד על אחיהו העברי, כפי היכולת שביד כל אחד.

הערבות – במיוחד בארץ ישראל

הנקודות באות להבהיר, כפי שרש"י מסביר, שערבות זו נקשרה בכניסה לארץ ישראל במעמד הברית. מדוע הערבות הזאת מקבלת תוקף ומשמעות רק עם הכניסה לארץ?
בתקופת המדבר, בני ישראל לא היו צריכים לעשות כמעט כלום. הם קיבלו אוכל משמים, לא היו להם שדות ופרדסים לעבד, הם לא היו צריכים להחליף בגדים כל הזמן או לקנות באאוטלטים ("שמלתך לא בלתה מעליך"). הכל היה להם מוכן. כמעט ולא היו הבדלי מעמדות מעבר לכהנים, לויים וישראלים, הם לא היו צריכים להילחם בשבעה עמים כדי לרשת את ארצם. גם לא היו מחלוקות על פרנסה בין אנשים, הרי כולם אוכלים מן, כולם במדבר, לאף אחד אין בית שונה מהאחר. כל השבטים נוסעים יחד וחונים יחד.
כאשר נכנסים לארץ ישראל המצב משתנה. השבטים הולכים כל אחד לנחלתו, אנשים זקוקים לעבודה כדי להתפרנס, פתאום מתחילים קשיי פרנסה, יש עשירים ויש פחות, נוצרים מעמדות ופתאום מגיעות "מלחמות יהודים". במציאות יומיומית שבה כל אדם נדרש להיות אקטיבי, החיים נעשים קשים ומורכבים הרבה יותר. גם ברמה הלאומית יש שינוי משמעותי: פתאום עם ישראל נדרש לרשת את הארץ ולהקים בה ממלכת כהנים וגוי קדוש, ממלכה שהיא אור לעולם כולו. משימה לא פשוטה.
כאן נכנסת הערבות לתמונה.
המשמעות של ערבות היא בדיוק כמו המונח שאנו מכירים מתחום ההלוואות. בזכותו של הערב יכול הלווה לקבל כסף מהגורם המלווה. ללא הערב אין שום סיכוי שהלווה יוכל לקבל הלוואה. הערב משלים את חסרונו של האחר, וכך יוצר מציאות חדשה, שבה גם ללווה יש זכות קיום. זה בדיוק תפקידה של הערבות בעם ישראל.
כאשר היו בני ישראל במדבר לא היה עניין "להשלים חסרון של מישהו אחר", כי לא היה חסרון למישהו אחר. לכולם היו אותו אוכל, אותם בגדים, אותו מדבר ואותם מסעות. כאשר בני ישראל נכנסים לארץ ישראל, הם צריכים לייצר מציאות אחרת לגמרי, מציאות יצרנית, מציאות לאומית שונה בתכלית, מציאות שבה הפרטים צריכים לדאוג לעצמם. במציאות זו, ללא ערבות הדדית חזקה, העם עלול להתפרק. המעמדות והפערים שייווצרו יפרקו את העם בלי ערבות של כל אחד כלפי רעהו, מבלי ש"ישתדל כל אחד בעד חברו".
זאת הסיבה שערבות זו מקבלת תוקף רק עם הכניסה לארץ ישראל.
הרש"ר הירש שלוקח את הערבות הזאת עוד צעד קדימה:
שכל ישראל קשורים זה לזה מבחינה מוסרית, וקשר זה מקבל משמעות רבת תוצאות בערבות כל ישראל זה לזה… כי רק עם תחילת החיים הרגילים של שאיפה לרכוש ולפרנסה נוצר משא ומתן אזרחי שכל בני העם נשתתפו בו, ורק כתוצאה מכך קבלו כל היחידים אותה חשיבות המאפשרת להם להשפיע זה על זה מבחינה מוסרית.
הערבות היא הרבה יותר ממצב חברתי-כלכלי, היא ערבות מוסרית וערבות לאומית.
דבר נוסף וחשוב אפשר ללמוד מהנקודות הללו. פעמים רבות אנשים מנסים להבין את הנסתרות, את המניעים הנסתרים, את הכוחות העלומים, את הדברים שנאמרים בהסתרה. התורה אומרת מפורשות לנו ולבנינו – עזבו את הנסתרות. תשאירו את כל הספקולציות לקב"ה, אל תתנו לנסתרות לבלבל אתכם, לעייף אתכם, לייאש אתכם. תתעסקו בבקשה עם הנגלות, עם מה שאתם מבינים, עם מה שאתם רואים ומרגישים, במציאות שבה אתם חיים. תשנו אותה. תפעלו בה מתוך ערבות הדדית גדולה ומחברת. "וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד-עוֹלָם–לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת".
שנזכה לפעול במציאות המורכבת הזאת, ברמה הלאומית והפרטית, מתוך ערבות הדדית והכרת החשיבות של כל אחד ואחת מעם ישראל.