למען הדורות הבאים

במתחם הכותל, סמוך לכניסה למנהרות הכותל, ישנו מקום מיוחד שנקרא "שרשרת הדורות" (למי שטרם ביקר, הביקור שם מומלץ מאוד). זהו אתר שלוקח אותך עם כניסתך אליו למסע בשרשרת של עם ישראל, מאבותינו ועד לימינו אנו. מוחדרת בך ההבנה העמוקה והיסודית (שלעיתים נשכחת, אחרת אי אפשר להסביר כל מיני מעשים בחברה) שאנחנו, כולנו יחד, חוליה אחת בשרשרת הנצחית של עם ישראל. דרך אגב, אין בחוליה הזאת חלוקה לחילונים ודתיים, שמאלנים וימניים, ספרדים ואשכנזיים.

לא אנחנו המצאנו את הגלגל, אנחנו רק צריכים לאמץ אותו. בפרשה הקודמת התחיל משה רבנו את "נאום הברית", חלקו האחרון של ספר דברים. נאום שבו כורת הקב"ה ברית נצח עם ישראל, אבל כדי שהברית הזאת תוכל להתקיים באמת לנצח, יש כמה דברים שחייבים להתקיים בכל דור ודור ובכל נקודת זמן. בפרשת "ניצבים" מובא עקרון יסודי ובסיסי:

וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם–אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת. כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, ה' אֱלֹקינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם. (דברים כט, ט-יד)

על פי הפשט של הדברים, הברית של הקב"ה עם ישראל לא נכרתה רק עם אותו ציבור שהיה במעמד ההיסטורי בכניסה לארץ ישראל, אלא גם עם כל הדורות כולם. הברית חלה על אלו שעמדו באותו מעמד, ועל בניהם, בני בניהם וכן הלאה, כפי שמסביר במקום רבי אברהם אבן עזרא (1089-1167, ספרד):

"ולא אתכם לבדכם – רק עמכם ועם הבאים אחריכם שהם בניכם ובני בניכם".

היכולת לכרות ברית עם כל הדורות, כולל האנשים שלא היו באותו מעמד, נובעת מהאמונה שנשמותיהם של כלל ישראל נכחו שם. כך מסבירים מרבית הפרשנים וביניהם רבנו הרא"ש, רבי אשר בן יחיאל (1250-1327, ספרד):

"ואת אשר איננו פה" – מלמד שאפילו אותם שעדיין לא נבראו הגופים, מכל מקום הנפשות היו שם, ולפיכך לא נאמר עמידה.

שלמה אפרים מלונטשיץ' (1550-1619, פולין וצ'כיה), בעל ה"כלי יקר", מסביר באופן מתוק ומדויק את המשמעות של הדורות בעם ישראל, ואת חשיבות ההשפעה העצומה של הורים על ילדיהם ועל כל זרעם. הוא מנסה לענות על השאלה מדוע יש צורך בכלל להשביע את הדורות הבאים שבכלל טרם נולדו, אם הם בכלל לא ראו שיקוצים, תועבות, איסורים ובעיות:

בשלמא אותנו הוצרך להשביענו כי ראינו שיקוצי הגויים ויש לחוש פן נלך אחריהם, אבל בנינו אשר לא ראו השיקוצים ההם למה יזונו אחריהם… כי באמת הבנים הנולדים מצד עצמם אין בית מיחוש שילכו אחרי עבודה זרה כי לא ראו אותה מעולם, אבל יש לחוש שמשורש נחש יצא צפע כי יכול להיות שאחד מכם נקט טינא בלבו ומעשה אבות ירשו בנים, כי טבע הבן נמשך אחר האב כמו הענף שנמשך אחר השורש, על כן אני צריך להשביע גם הבנים על זה.

בואו נהיה כנים עם עצמנו לשנייה אחת – האם אנחנו מבינים באמת שטבע הילדים נמשך אחר האב, כמו הענף שנמשך אחר השורש? אם לא – כדאי שנבין ונפנים שכל הפעולות שאנחנו עושים, מהקטנות ביותר ועד לגדולות שבהן, מעצבות את הדורות הבאים, מחזקות או מחלישות את החוליות, מחברות או מפרידות.

אם נדמה לנו שאנו מבינים זאת, למה לפעמים אנחנו עושים מהלכים ומעשים שמעידים על ההפך הגמור? האם אנחנו מבינים שפעולות פשוטות שלנו, אמירות כאלו ואחרות, חוצבות בנשמת הדור הבא שלנו והדור שלאחריו? האם אנחנו מבינים שהחלטות שאנחנו מקבלים כאן, בכוחן להסיט את הספינה במילימטר אחד כעת ובקילומטרים רבים בעתיד? האם אנחנו באמת מבינים את גודל ההשפעה של מעשינו על ידינו?

אישית, לו הייתי מבין זאת מספיק, הייתי מתנהל אחרת בכמה וכמה דברים בחיים שלי.

זו סוגיה שאי אפשר לדלג מעליה. ההבנה שאנחנו לא חיים בדור הזה רק בשביל עצמנו, אלא גם בשביל הדורות הבאים ובעיקר בזכות הדורות הקודמים, יש לה משמעויות הרות גורל לחיי היום יום שלנו. עד כמה אנחנו באמת לוקחים בחשבון את ההשלכות של הפעולות שלנו על אלו שיבואו בהמשכה של השרשרת? האם עכשיו ממש אנחנו יכולים להיות שקטים שהילדים שלנו מחוברים לשרשרת בצורה חזקה דיה?

ובכיוון השני – עד כמה אנחנו מכירים באמת את ההורים שלנו, את הסבים והסבתות שלנו ואבותיהם? אנו יודעים מה עבר עליהם, מה המסורת והשורשים שלהם? ברוך ה' בשנים האחרונות יש הרבה התעוררות וניסיון להתחבר לחוליות הקודמות של כל אחד ואחת מאתנו, אבל זה לא מספיק. צריך לחזק את זה יותר.

האחריות על הדורות הבאים מוטלת עלינו, ויש לה משמעות אדירה והשלכות מרחיקות לכת. שנזכה להיות ממשיכי דרך נאמנים, ולמלא את תפקידנו כחוליה משמעותית ואיתנה.