את החיים ואת הטוב

רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע (דברים, ל', ט"ו)

מסיים משה את דבריו בפרשת נצבים בעניין הבחירה, וכך מסביר רש"י: החיים והמות והטוב והרע – זה תלוי בזה, אם תעשה טוב הרי לך חיים, ואם תעשה רע הרי לך מות. והכתוב מפרש והולך היאך: החיים תלויים בעשיית הטוב, והמוות ברע, ושניהם נתונים ביד האדם להחליט מה יבחר לעשות.

החזקוני מסביר מדוע רעיון הבחירה החופשית חייב להיות מוטמע בתורה:

ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב – מכאן שהרשות נתונה לו לאדם והבחירה בידו לעשות טוב או רע, שאם לא כן לא היה מקום לתורה והיה העונש והשכר בטל.

הבחירה גוררת אחריה תוצאות, עשיית הטוב מובילה לחיים עשיית הרע – למוות, וכך גם בעל הכלי יקר פותח את פירושו על הפסוק:

ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב – כי אם חיים אתה מבקש צפה לטוב לעשות הטוב בעיני ה׳…

מהו הטוב ומהם החיים:

חכמים דנו בשאלה מהם החיים והטוב המוזכרים בפסוק? היו מהפרשנים שראו הן בחיים והן בטוב את השכר עצמו (ולא את המעשה ושכרו), כך למשל ראב"ע שמסביר שהחיים הם המסגרת – אורך הימים, ואילו הטוב הוא מה שממלא אותן – עושר וכבוד ובריאות הגוף. בדומה הסביר גם רע" ספורנו שהחיים הם שכר העולם הבא והטוב הוא שכר העולם הזה (נראה שפרשנים אלו מסתמכים על הפסוקים הקודמים עוסקים בעצם קיום המצוות: כי תשמע אל ה' אלוקיך… בפיך ובלבבך לעשותו, ולכן כאן בפסוק שלנו מובע השכר על עשייה זו).

לעומת זאת יש בפרשנים שמחלקים בין המושגים: מושג אחד מציין את המעשה האנושי (טוב, רב) והשני את השכר האלוקי (חיים, מוות). הרד"צ הופמן מביא שתי דעות בכך: התרגום יונתן סובר שהחיים הם הדרישה (במובן חיי תורה, חיים של קיום מצוות) והטוב הוא השכר, ולעומת זאת רש"י סובר שהטוב הוא הדרישה (לעשות את הטוב בעיני ה') והחיים הם השכר.

גישה שלישית מביא בעל הואיל משה, ר' משה יצחק אשכנזי (המאה ה- 19, איטליה) האומר כי מדובר בשני מושגים עם משמעות שווה, ולכן: את החיים ואת הטוב – החיים כלומר הטוב, והמות כלומר הרע…  דעת מקרא מסביר שה-ו' במילה ואת משמשת לפירוש: את החיים שהם הטוב. ומהמשך הפסוקים מסתבר שזוהי כוונת התורה גם:

אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֺתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ… הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ… כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם.

החיים והשפע (רבייה, ברכה ואורך ימים) משמשים להסביר זה את זה ולהאדיר את הסיבה לבחור בדרך ה'. מדגישה זאת החזרה הכפולה על המילה חיים בפסוק: וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה. המילה חיים משמשת לתיאור המצוות ודרך ה' ואילו המילה תחיה משמשת לתיאור הברכה שתושפע מבחירה זו.

משמעותם של החיים

בעל הכלי יקר מתייחס לכך שהחיים הם תוצאה של הטוב (בדומה לרש"י), וזאת למרות שבפסוק החיים מופיעים לפני הטוב (מה שהיה מעלה את המחשבה שמכיוון שהתוצאה מגיעה לאחר מעשה, תקדים התורה את המעשה – הטוב, ואז תאמר מה מגיע בעקבותיו – חיים). הרב מתייחס לקושי זה ומוצא בו דרישה עקרונית המופנה לעם ישראל:

ואם תאמר: למה לא הקדים הטוב? שהרי על ידי מעשה הטוב יזכה לחיים, תשובה לדבר: שבא להזהירו שלא יבקש לעשות הטוב בעיני ה׳ כדי שיחיה, אלא יחיה כדי שיעשה טוב!

משמע, הקדמת הטוב לא באה ללמד על הסדר הכרונולוגי של הדברים (שאז היה מובן שהטוב הוא התוצאה – אם אתה חי התוצאה היא שטוב לך), אלא על הסדר הערכי והחינוכי של הדברים: יחיה כדי שיעשה טוב – בקשת השכר היא בשביל להמשיך לקיים מצוות.

הרעיון הזה מתייחס לשאלה עמוקה יותר הנובעת מהדברים: מהי משמעותם של החיים? הרצון בחיים טובים ונוחים כשכר הוא מובן, כולנו רוצים זאת, אולם מבחינה ערכית צריכה להיות לחיים משמעות שהיא מעבר לנוחות הגוף, וכך ממשיך הרב:

שלא יבקש חיים גופני כי אם יבקש החיים כדי שיוכל לעבוד בימי חייו את בוראו כמו שכתוב (תהלים ל״ד, י״ג): מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב. שלכך אוהב ימים: כדי שיוכל לראות בהם בטוב ה׳ בתורה ומצוה כמ״ש בסמוך לאהבה את ה׳ אלהיך ולדבקה בו כי הוא חייך.

המטרה הערכית של החיים היא עבודת ה', ואותו אדם שחפץ בחיים צריך לדעת למלא אותם בתוכן הראוי להם ואז יוכל לראות טוב – לראות את חייו מלאים בתורה ומצווה. לכאורה הפסוק שמביא הרב סותר את דבריו הקודמים: הפסוק עולה שהחיים והטוב שניהם שייכים לשכר – מי האדם הרוצה בחיים שמלאים בטוב, אולם הרב מסביר את המילים לראות טוב במובן אחר, במובן של מעשה: כדי שיוכל לראות בהם בטוב ה׳ בתורה ומצוה… טוב ה' היא התורה והמצווה!

 ממשיך הרב בהסבר הדברים:

רוצה לומר: זהו תכלית חייך! כי אין הקב״ה נותן לך חיים כי אם בעבור תכלית זה…

את הרעיון הזה מוכיח בעל הכלי יקר מהתורה אשר בהמשך הפסוקים מרחיבה ואומרת:

אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֺתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ וּבֵרַכְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. (דברים, ל', ט"ז)

הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ. לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדׇבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם. (דברים, ל, י"ט – כ')

בפסוקים חוזרת על עצמה הדרישה לאהוב את הקב"ה (כאשר משמעותה הוא לשמור את מצוותיו: לְאַהֲבָה… לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֺתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו, וכך בהמשך: לְאַהֲבָה… לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדׇבְקָה בוֹ), ומצד שני חוזר על עצמו השכר המובטח של חיים ופריון (וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ, תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ). הרב שם לב שהסדר של ההופעות משתנה בין הפסוקים:

וזהו שכתוב כאן: לאהבה את ה׳ אלהיך וגו׳ וחיית ורבית. כאן הקדים אהבת ה׳ אל וחיית ורבית, ובסמוך אמר למען תחיה אתה וזרעך, לאהבה את ה׳. הקדים החיים לאהבת ה׳, כי באמת הא בהא תליא כי אהבת ה׳ מביאה החיים ומכל מקום אתה לא תבקש החיים לצרכך כי אם לאהבה את ה׳.

חילוף הקדימויות של חיים ואהבה בין הפסוקים מלמד על כך ששני הדברים תלויים זה בזה: אהבת ה' מובילה לחיים, והחיים מובילים לכך שהאדם יוכל להמשיך ולקיים את אהבת ה'.

הרב מתייחס לתכלית החיים במובן של עשיית טוב – מצוות, אולם גם הדברים מתייחסים לחיים בכלל גם אם לא מדובר על חיים יהודיים: האדם באשר הוא צריך למלא את ימיו בטוב ובמעשים חיוביים, זוהי הדרך שבה ירבו ימיו – כאשר יש תרבות של עזרה הדדית, עשייה חיובית למען החברה, עזרה לבעלי החיים והגנה על הסביבה, נוצר עולם בריא שבו יש מענה לחלש ולחולה, עולם שמרבה חיים.