צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ:

התורה מתארת את מבנה התיבה שעשה נח כאשר היא מחולקת לשלוש קומות- האחת לאדם, השנייה לבעלי החיים והשלישית לפסולת, ועל כך שואל בעל הכלי יקר:

תחתים שנים ושלישים – יש להתבונן אם היה צריך לחלק כל מדור ומדור לפי ענינו עליונים לאדם אמצעים למדור תחתונים לזבל א״כ למה לא צווה לעשותם בשטח אחד ולמה נעשו בזו על גב זו דווקא?

שאלת הרב קצת לא ברורה, שהרי ברור שבחלוקה לגובה ניתן להשתמש בפחות שטח ובנוסף יש יותר הגיון שבני האדם לא יחיו לצד בעלי החיים והאשפה.. משום כך אפשר להבין שהקושי האמיתי הוא להבין מדוע בכלל סיפרה לנו התורה על מבנה התיבה? שאלה זו אינה קנטרנות, אלא מבטאת קושי מהותי בסיפורי התורה: אם נדמה שיש בתיאור התיבה צורך טכני, הכוונה היא האם אני יכול לקחת את התיאור המופיע בתורה ולבנות על בסיסו תיבה או שהתורה מלמדת על מבנה התיבה בכדי שבפעם הבאה שיהיה מבול נדע איך להינצל- ברור שהתשובה היא שלילית, ולכן השאלה מדוע לתאר בכלל את התיבה?

האם יש צורך מבחינה סיפורית לתאר את התיבה? גם כאן התשובה שלילית שהרי שתיאור זה לא מוסיף או גורע על הסיפור עצמו וראינו כבר מספיק מקומות בהם התורה מחסירה פרטים הרבה יותר משמעותיים מבחינה סיפורית (למשל בעניין יוסף והאחים). יתר על כן, התורה אינה ספר היסטוריה, היא לא מעבירה עובדות היסטוריות רק לשם ידיעתן. התורה היא ספר פדגוגי וכאשר היא מספרת משהו יש לכך שתי מטרות: מצוות (מה עלינו לעשות) וערכים (המתייחסים למה שמאחורי המעשים). כאשר בעל הכלי יקר מתייחס לתיאור התיבה הוא מבין שהסיבה היחידה לתיאור זה הוא שיש בו צורך מבחינה פדגוגית ולכן צריך להבין מה ניתן ללמוד גם מתיאור שעל פניו נראה טכני.

ומסביר הרב:

ורמז כאן שהיו ג׳ שטחים אלו בדמיון כל ג׳ עולמות, כי בזמן המבול נתקלקלו כל העולמות והמזלות לא שמשו כלל, ע״כ נעשית התיבה בציור זה להורות על קיומם, ומ״ש ואל אמה תכלנה מלמעלה לפ״ז היה הגג למעלה רק רוחב אמה אחת ולמטה ממנו ב׳ אמות והולך ומרחיב כדרך כל דבר המשופע והולך רמז שרק הוא ית׳ אחד בתכלית האחדות וכל הקרב הקרב ביותר אל הסבה ראשונה ית׳ נמצא בו חלק יותר גדול בענין האחדות…

בזמן המבול העולם התכווץ לתוך התיבה: העולם הפיזי נחרב והתיבה תפקדה כעולם חלופי ובו התקיימו בני האדם ובעלי החיים- מלבדם כאילו כלום לא היה, לא מהבחינה הפיזית אך גם לא מבחינת חוקיות הטבע והסדר המניע אותו שהרי והמזלות לא שמשו כלל.. במובן זה התיבה הייתה העולם, ולכן כאשר העולם אינו קיים ע״כ נעשית התיבה בציור זה להורות על קיומם– התיבה נעשתה בצורה זו בכדי להורות וללמד מהו מבנה העולם.

העולם שמתאר הרב הוא עולם המחולק לארבע יסודות- המלאכים מורכבים מיסוד אחד, השמים משני יסודות (מים ואש) ועולמנו מורכב מארבע יסודות. מעל לכל המערכת הזו קיים הקב"ה שהוא יחיד וזה נרמז בתורה בצורת הגג- וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה, גג התיבה מסתיים בשטח אחד קטן שגודלו אמה אחת על אמה אחת, להורות שיש רק אחד ויחיד הנמצא בראש המערכת הקיימת ביקום:  וא״כ כל הבניין משופע ועולה עד שעומד למעלה על אמה אחת המורה כי הוא יתברך רוכב על שלשה עולמות אלו תחתים שנים ושלישים… הדברים המתוארים כמובן מתייחסים לעולם המדע אותו הרב הכיר, אולם הרעיון שהוא מביא- שיש בטבע ובעולם סוג של הירארכיה וסדר קבוע שצריך להישמר על מנת שהעולם יתקיים עדיין רלוונטי.

בסיום דבריו הרב מסביר מדוע למעשה כתבה התורה תיאור זה של התיבה:

וציור זה ניתן לנח להורות שכל העולמות יחזרו לקדמותן בזכות צדיק יסוד עולם.

הרב מביא ייחוד נוסף הקיים בתיבה- התיבה באותה המידה שהיא תפקדה כעולם בזמן המבול היא גם אידאה לעולם שאחרי המבול: בימי המבול האנושות השחיתה את דרכה מבחינה מוסרית וכעת נוח הוא האנושות. כאשר מצווה אותו הקב"ה מה יהיו מידות ומבנה התיבה, הנחייה זו אינה רק טכנית, היא מבטאת לא רק כיצד התיבה תיבנה, אלא כיצד התיבה כעולם תיבנה. ישנו עולם אידיאלי שבו ישנו סדר נכון- הקב"ה עומד בראשו, ולכל ברוא יש את מקומו, והדבר מתבטא במבנה התיבה. המבול היה עונשה של האנושות וכאשר התורה מספרת לנו על מידות התיבה, המידות משקפות את תיקון האנושות והחזרת הסדר הנכון על כנו.

ודבר נוסף, הרב מדגיש שכל העולמות יחזרו לקדמותן בזכות צדיק יסוד עולם, אולם הצדיק המדובר אינו רק נח לבדו, הצדיק הבונה עולם הוא כל מי שעוזר לשמר את הסדר הקבוע בבריאה, ובכך מחזיר הרב את האחריות על איך יראה העולם שבו אנו חיים אלינו – עלינו מוטל להיות צדיקים (כל אחד ברמתו ובתחומו) הבונים ומחזירים את העולם לסדרו הנכון.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן