פרשת נח: צדיק בדורותיו

פרשת נח ממשיכה את סיפור ראשית העולם, ומספרת על ההשחתה המוסרית של האנושות הצעירה, מצב המביא את הקב"ה ללבנות את העולם מחדש דרך נח:  

אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ:

בפסוק בולטת לעין המילה בדורותיו שלכאורה לא ברורה כוונתה שהרי ברור שנח היה חי בדורו, אם כן מדוע צריך להדגיש זאת? בעלי המדרש שמו לב לקושי זה ולכן הסבירו קושי זה בשתי דרכים:

בְּדֹרֹתָיו: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּדוֹרוֹתָיו הָיָה צַדִּיק, הָא בְּדוֹרוֹת משֶׁה וּשְׁמוּאֵל לֹא הָיָה צַדִּיק… כָּךְ בְּדוֹרוֹתָיו הָיָה צַדִּיק, הָא אִלּוּ הָיָה בְּדוֹרוֹ שֶׁל משֶׁה וּשְׁמוּאֵל לֹא הָיָה צַדִּיק. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, מָה אִם בְּדוֹרוֹתָיו הָיָה צַדִּיק אִלּוּ הָיָה בְּדוֹרוֹ שֶׁל משֶׁה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!

המדרש מביא שתי דעות ביחס לשאלה: רבי יהודה מסביר כי בהשוואה לדורותיו נח היה צדיק, אך אילו היה חי בדור אחר שלא היה מלא רשעים כדורו הוא לא היה נחשב לצדיק. לעומת זאת רבי נחמיה סובר אחרת ואומר שאם בדורו היה צדיק, בדורות אחרים ודאי שהיה יכול להיות עוד יותר. מעניין לנסות ולבחון מהו שורש המחלוקת בין שני הדרשנים, והאם באמת יש כאן מחלוקת?  

שני הדרשנים נותנים מענה לקושי התחבירי – לשם מה באה המילה בדורותיו בפסוק? ומסבירים שהיא באה להנגיד את דורו של נח לדורות אחרים, הנגדה שפעם מעצימה את דמותו של נח ופעם ממעיטה בצדיקותו. שתי הדעות יכולות להיות מובנות – למרות שמסקנתם הפוכה, אולם בה בעת הן גם מעוררות שאלות או מחשבות לא פחות עמוקות מהשאלה שעליה הן באו לענות. רבי יהודה למעשה בוחן את צדיקותו של נח ביחס לחברה בה הוא חי, מה שמעורר שאלה ערכית– כיצד שופטים מעשים אנושיים? האם ניתן בכלל לעשות שיפוט ערכי לחברה, תקופה או תרבות שונה מזו שבה אנו חיים בה? אפשר להשוות בגישת רבי יהודה את מעשי נח לגובה פני הים: ביחס אל ים המלח הם גבוהים, אך יחסית להרי ירושלים הם לא. מכאן עולה השאלה נוספת: האם ערכם של מעשי האדם נקבעים רק ביחס לחברה הסובבת אותו? לשאלה זו יכול להיות ביטוי מודרני – כיצד עלינו לשפוט גרמני שלא לקח חלק במכונת ההשמדה הנאצית אך מצד גם לא פעל בצורה אקטיבית כנגדה? האם ניתן לזקוף לזכותו שלא פגע, ובכך היה שונה מהחברה בה הוא חי, או שמא לחובתו, משום שלא פעל בצורה אקטיבית לעצור את הזוועות?

יותר מכך, רבי יהודה מניח כי דור המבול היה רשע יותר מדורו של שמואל. בהשוואה זו ברור שאמת המידה היא  רמת האמונה או הרמה המוסרית של הדור, אך האם ניתן בכלל לבצע השוואה כזו? שיפוט היסטורי כזה נעשה על בסיס תפיסות, אמונות ומשתנים פיזיים שאולי לא רלוונטיים בכלל לדורות קודמים: האם שבט שחי במדבר בתנאי מחייה קשים ולכן בוחר שלא לאפשר לתינוקות בעלי מומים להתקיים הוא אכזר? האם כשנוסיף למשוואה שטיפול בילד כזה מצריך משאבים שיילקחו מילדים אחרים שלהם סיכוי גדול יותר לשרוד או שיוכלו בעתיד להיות פרודוקטיביים יותר- האם תוספת זו תשנה את התשובה שלנו?

אחת הדרכים המקובלות להבדיל בין נורמות לערכים היא בכך שהנורמות הן תלויות חברה וזמן, בעוד שהערכים הם על זמניים. ולכן יש לשאול האם אנו יכולים לשפוט את הנורמות של חברה אחרת, נורמות שנבנו על בסיס התנאים הפיזיים, המדעיים והרוחניים שנוצרו במרחב ובזמן בו היא התקיימה? האם אפשר לשפוט חברה על בסיס הערכים שעל פיהם אנחנו חיים? התשובה של רבי יהודה ברורה: כן. ישנן אמות מידה שהן חוצות גבולות וזמנים: היחס לקב"ה והיחס לאדם הן אמות מידה כאלו. אומרים חז"ל שלא נחתם דינם של דור המבול אלא על הגזל, משמע השמירה על הזולת והאדם החי יחד אתך בחברה היא ערך שצריך להיות זהה בכל התרבויות ובכל החברות. הרמב"ן מסביר זאת בכך: ..והטעם מפני שהיא מצוה מושכלת, אין להם בה צורך לנביא מזהיר..  יש דברים שהם מושכלים, דברים שכל אדם באשר הוא בכל חברה שקיימת מבין שהם אסורים, שהם לא נכונים.

מפירושו של רבי נחמיה עולה שאלה אחרת, שאלה חינוכית –  רבי נחמיה לא מתייחס רק למי שנח כרגע, אלא גם לשאלה מה הוא היה יכול להיות? ובתוך כך גלומה גם השאלה: מה מוביל את האדם לצמיחה? בחינוך ישנו עיסוק סביב השאלה עד כמה הסביבה באמת משפיעה על חינוך האדם ומה המקום שתופסת האישיות או התכונות המולדות בתהליך החינוך. מבחינה סוציולוגית עולה השאלה: האם לאנשים הבאים מרקע סוציואקונומי נמוך ומשכונות פשע יש בכלל סיכוי שלא להפוך לפושעים בעצמם? האם בילד שגדל במציאות של פשע, נורמות אלו נטמעות בו עד כדי כך שאין לו אפשרות לבחור בדרך אחרת? האם אדם יכול לטעון כי למרות שביצע פשע הוא לא אשם משום שכך גדל? ובאותה המידה – האם אדם שנולד למציאות חיובית בכלל יכול להיקרא צדיק אם זו דרך החיים היחידה שהוא מכיר?

תשובתו של רבי נחמיה אומרת קודם כל שאין גזרה קדומה– גם נח שהיה חי במציאות חברתית כל כך שלילית מצא את הדרך להיות צדיק, משמע לאופי, לתכונות הפנימיות ובעיקר לעבודה האישית יש תפקיד חשוב. אולם יש תוספת לכך: אם היה חי בדורו של משה- על אחת כמה וכמה! לחברה יש תפקיד חשוב ביצירת מסגרת תומכת ומפתחת לתכונות העצמיות, אם לנח הייתה סביבה שהייתה יכולה להרים אותו הוא היה מגיע לדרגות גבוהות הרבה יותר. ניתן להבין מכך גם למצב הפוך: אדם בעל תכונות שליליות יוכל להשתנות במסגרת חיובית, אולי הוא לא יגיע להיות צדיק, אך 'בן אדם' הוא יוכל להיות.  [פעם שאלתי את אבא ז"ל, שלימד בעיקר כיתות קשות, אם אין לו תחושת החמצה שהתלמידים שלו לא הגיעו לאוניברסיטה או למקומות גבוהים? התשובה שלו הייתה שעצם זה שהוא מגיע למקומות ורואה תלמידים לשעבר עובדים ואנשים חיוביים זה הגאווה שלו כי בקלות הם היו יכולים להיות עבריינים או בכלא. עצם זה שהם חלק חיובי בחברה זו ההצלחה שלו.]

אם נסכם את הדברים, נראה ששני הדרשנים בוחנים את השאלה משתי נקודות מוצא שונות- רבי יהודה מתוך הסתכלות ערכית, נח לא היה צדיק כבדורות אחרים, ובמיוחד כשיש לנו דמויות להשוות אליהן: אברהם לא וויתר גם על אנשי סדום ומשה היכה את המצרי למרות המחיר שידע שהדבר יגבה ממנו, לעומתם אצל נח אנחנו לא שומעים ניסיון להניא את הקב"ה מהעונש או לפעול אקטיבית בכדי לבטל את הגזרה. מצד שני, רבי נחמיה מסתכל בעיני מחנך ורואה לא את מי שנח היה אלא את מי שנח יכול היה להיות – אם הוא הצליח לעמוד בפיתויי הדור הזה, לאן היה מגיע בדורות אחרים!

ואולי יש גם מסר שעולה מדברי שניהם יחד: אנחנו צריכים לחשוב תמיד האם מעשינו עומדים במבחן הערכי, האם אנו יודעים לקום ולעמוד נגד עוול שרואים או לתקן פגם אישי או חברתי. הדרך לכך עוברת דרך חינוך עצמי ובחירת המסגרת החברתית שתתמוך בו.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן