חטאם של בוני המגדל

וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כׇל הָאָרֶץ:

סיפור מגדל בבל הינו אחד המעניינים ביותר שיש בתורה. מבחינה חברתית מעניין לראות מהו ה- DNA של החברה האנושית וכיצד בני אדם מתאחדים תחת מטרה אחת (נבנה עיר ומגדל) ומהי הדינמיקה שמובילה לכך (פן נפוץ). כמובן שהדבר גם מעלה שאלות- האם הרצון האנושי הוא לחיות כחלק מחברה? מה הדברים שגורמים להנעה חברתית? ועוד. מבחינה סיפורית כמובן שמהלך הדברים מעורר עניין- מי הם אותם אנשים? (התורה מציינת: ויהי בנסעם.. אך לא מספרת מי הם?) מהי המזימה אותם התכוונו לעשות (הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת) ומה בכלל הפריע לקב"ה באיחוד זה?

עוד מעניין לראות שתיאור ההתרחשות מזכיר במשהו את חטא האדם הראשון-  הקב"ה מתואר כמשהו שמחוץ להתנהלות האנושית, הוא יורד לראות את מעשי בני האדם כאילו אינו יודע מה מתרחש, ואותה התחושה עולה מהקריאה שה' מתהלך בגן וקורא לאדם: איכה? גם החשש מפני מה שיעשה האדם משותף לשני הסיפורים- בגן עדן החשש מפני אכילה מעץ החיים ובמגדל בבל מפני הרצון האנושי, וקשה שלא לשאול האם יש הקבלה בין סיפור החטא המתאר את חוסר היכולת האנושית הבסיסית להימנע מהחטא ובין סיפור המגדל המתאר את חוסר היכולת החברתית להתאגד בצורה חיובית?

קושי נוסף להבין בסדר הדברים הוא האם בני האדם חטאו ולכן הפצתם היא עונש? או שבמעשה ההפצה יש מניעה של דבר שלילי שעלול להתרחש, אך עדיין לא נעשה כאן חטא? קשה לדמיין את הפרחת התרבות האנושית ללא תפוצה של בני אדם על פני כדור הארץ אשר מביאה לגיוון והפריה הדדית, ולכן קשה שלא לשאול האם הפצתם היא עונש. גם בכך יש דמיון לחטא האדם הראשון שללא אכילה מעץ הדעת הוא אינו אדם- ללא דעת או מוסר איננו נבדלים מבעלי החיים, וגם שם עולה השאלה: מה בכלל החטא? ואולי בכדי שתושלם יצירת האדם אי אפשר שלא שהוא לא היה חוטא…

וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם… 

המעשה המתואר בבניית המגדל מוסבר בשתי שלבים: שלב ראשון בניית מגדל על מנת שנעשה לנו שם- על ידי מגדל בבל יעשה שם לאותם אנשים, שלב שני- בזכות אותו השם לא נפוץ על פני כל הארץ. יוצא מכך שהסיבה לבניית המגדל היא להישאר בסוג מסוים של אחדות.

הפרשנים מסבירים את מהות אותו ה'שם' בשתי דרכים עיקריות:

וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם – תָּנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֵין שֵׁם אֶלָּא עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים (דרש רבא).

ונעשה לנו שם – שיהא שם המגדל והעיר יוצא למרחוק, שאם נלך לארץ המרחק נדע לשוב כאן. שכל מי שנשאל לו הדרך יודעים, כי הכל ידברו ממנו, וגם נראה אותו למרחוק (ר"י בכור שור).

דרך ראשונה להבין את הדבר היא שהשם המדובר הוא עבודה זרה, משמע מעשה המגדל הוא מעשה דתי המתנגד לקב"ה ולכן הוא חמור. דרך שנייה היא להבין את המושג שם כמשמעותו- שם שכולם יודעים ומכירים (ותחת הסבר זה נכנסות דעות שונות שיש שמבטאות את הרעיון הזה: שם זה היה שיזכרו את בני אותו הדור- שד"ל, או שעל ידי כך לא יוכל ה' להפיצם משום שהמגדל יהיה המוקד אליו כולם יחזרו- רש"י, או שהמגדל יהיה ביטוי לעוצמתם התרבותי והצבאית ולכן ימלכו על כלל העולם- חזקוני).

ננסה להתייחס לדרך השנייה בהבנת המושג משום שבפשט הפסוקים נראה שיש מקום יותר להסביר בכיוון זה מאשר בכך שהשם המדובר הוא עבודה זרה, ויוצא מהדברים שמטרתם של בני בבל הייתה לתת ביטוי לעוצמה האנושית שלהם. כאן צריך לשאול: האם אחדות או עוצמה אנושית היא דבר שלילי?

נראה שכמו דברים רבים השאלה הנכונה היא אינה האם אחדות היא דבר שלילי אלא לשם מה משמשת אחדות זו? אם מטרתה לטוב הרי שהיא חיובית ואם להפך- הרי שהיא שלילית, ולכן ננסה לראות האם יש בפסוקים משהו המלמד על כוונתם, ועל מנת לעשות זאת נראה מצד אחד את הנימוק של הקב"ה להפצתם ומצד שני את מה שעשה להם:

כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת- התורה מתארת את סיבת מעשהו של הקב"ה בכך: וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. המושג השורש ז.מ.מ. מתקשר אצלנו לדבר שלילי- עדים זוממים, ז"א המזימה היא דבר שלילי במהותו. בנוסף מעיר הרש"ר הירש שהמילה יזמו היא בעבר, משמע המזימה קדמה לבניין המגדל ובנייתו היא ביטוי להוצאת המזימה אל הפועל.

וַיָּפֶץ יְהֹוָה אֹתָם מִשָּׁם- התגובה למעשי אנשי המגדל היא הפצתם: פן נפוץ – פיהם הכשילם (מדרש אגדה), משמע החשש הגדול שלהם התבטא בתגובה של הקב"ה- הם פחדו מפני היפרדותם איש מעל אחיו ולכן זה בדיוק מה שעשה להם הקב"ה.

מיהם אנשי המגדל?

ננסה לתת שתי תשובות על כך ולפיהן להסביר מהי הבעיה במעשה:

בני נח בדורות הראשונים

אפשרות ראשונה היא להבין כי הסיפור מהווה הרחבה למה שבא לפניו- פרק י' עוסק בתולדות נח ותפוצת צאצאיו, ולכן ניתן לראות בתחילת פרק יא' (סיפור המגדל) הסבר לשאלה כיצד נפוצו בני נח? ולפי כך נראה שהמילים:  וַיְהִי כׇל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים מתייחסות לדורות הראשונים של בני נח אשר היו האנשים היחידים על האדמה, שדיברו באותה השפה והלשון ואף ראו עצמם כמשפחה אחת. חיזוק לכך נמצא בפרק י' עצמו: בתיאור בני שם אומרת התורה – וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ וְשֵׁם אָחִיו יׇקְטָן, פלג הינו דור רביעי לשם בן נח(שם, ארפכשד, שלח, עבר, פלג), ובדורו התפלגה הארץ, ולכן ניתן להבין שעד דור זה ישבו בני משפחת נח יחדיו. לבני אותה משפחה נאמר במפורש: וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ ולכן רצונם להישאר דבוקים יחדיו מהווה חטא כלפי הציווי של הקב"ה אליהם- ולכן התגובה של הקב"ה אליהם היא הפצתם, קיום הציווי הראשוני של ה'.

כהסבר לכך ניתן להבין שבניין המגדל מהווה שם, המגדל הוא מונומנט כל כך מרשים וגדול שהוא גורם לכך שכולם מסתופפים תחתיו ומשייכים עצמם אליו (ולהבדיל כך שימש גם המשכן ומיקומו במרכז מחנה ישראל). משום כך הסכנה הגדולה בבניית המגדל- גם אם יחרב לאחר מכן הוא עדיין ישמש גודמה והוכחה למה שאפשר להשיג כאשר יושבים יחד ולכן יגרום לריכוז האנושות ולא להתפרשותה על פני האדמה.   

ועניין נוסף שיכול להסביר את הדברים: מי שחסר במעשי בני האדם הוא האלוקים, יצירת השם והאדרת העוצמה האנושית מהווה ביטוי לדחיקת הקב"ה כגורם המאחד את האנושות (ובכך מתחברים הדברים לדעה הרואה ב'שם' ע"ז). כאשר בני האדם לוקחים על עצמם אחריות- זה יכול להיות דבר חיובי, אך לא במצב שבו הרצון ללקיחת אחריות זו הוא דחיקת הקב"ה מהחיים האנושיים. אם כן ניתן לראות בבני נח בדורות הראשונים את אנשי המגדל, אך בה בעת הם גם משמשים אב טיפוס ותמרור אזהרה לאנושות הבאה אחריהם שלא להוציא את הקב"ה מתוך עולמם.

בני כנען

אפשרות נוספת היא לראות בבני כנען בפרט ובני חם בכלל את אנשי המגדל, וננסה לראות האם הדברים הללו מתבטאים בפשט הפסוקים: לאחר שנח יוצא מהתיבה הוא מתחיל לגדל גפן והתורה מספרת- וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אׇהֳלֹה: וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ: לאחר אירוע זה מקלל נח את חם- וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו, מסביר הר"י בכור שור הקללה כוונה אל כלל בני חם ומתבטאת בקללה המיוחדת לכנען-  עבד עבדים יהיה – לכולם. מתוך קללתו של כנען שגילהו, קילל כל בני חם על שראהו ולא כסהו. דהכי משמע: עבד עבדים – שיהיו אחיו עבדים, והוא עבד להם, ויהיה הוא עבד עבדים. יוצא אם כן שבני חם קוללו כולם להיות הנחותים שבבני נח.

אותם בני משפחה- משפחת חם, דוברים את שפתם ויושבים יחדיו ולכן אומרת התורה שפה אחת ודברים אחדים, כאשר משמעות הדברים היא שטיכסו עצה וזממו מזימה כיצד לא להיות עבד לשאר בני נח. לכן מטרת בניין המגדל היא ליצור שם במובן הצבאי (כפי שפירש החזקוני: ונעשה לנו שם – מבצר וחזק בעולם, להיותנו שליטים על כל הבריות, ונמלוך עליהם)- הם רוצים להפוך את הקערה על פיה ובמקום להיות עבדים הם רוצים לשלוט. בכך מתבטא חטאם- הם רוצים להפוך את הסדר שקילל נח והסכים לכך הקב"ה ולתפוס מקום כשליטי האחים.

חיזוק גם לדברים אלו ניתן למצוא בפרק י': קודם כל נמרוד, שהוא מבני חם, עליו נאמר וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל. נוסף על כך לאחר שהתורה מפרטת את בני כנען, היא מוסיפה ואומרת: וְאַחַר נָפֹצוּ מִשְׁפְּחוֹת הַכְּנַעֲנִי. אותו השורש המשמש בסיפור העונש לבוני המגדל משמש גם לתיאור בני חם וכנען (לעומת בני יפת שנפרדו או בני נח כולם שנפרדו ללשונותיהם בסיום הפרק). גם לפי פירוש זה יוצא כי החטא הוא במרידה במה שהוחלט מראש- הקללה שהושתה על בני חם.

בסיכומם של דברים נראה כי מהות החטא, לפי כל אחת מהשיטות, הייתה בהתאגדות שהיא מזימה- שמטרתה במהותה שלילית. התאגדות בפני עצמה אינה שלילית או חיובית- שהרי גם התורה אומר שבני נח נפרדו לאומות ולשונות המהווים אגודה חברתית, אך בסיפור מגדל בבל שמה התורה את הדגש דווקא על מטרת החיבור- היא הקובעת מה יהיה בסופו.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן