על הממד החברתי של הפרשה מדברים הרש"ר הירש והכלי יקר. הרש"ר הירש מסביר את הקשר שבין תחילת הפרשה: ואלה המשפטים, ובין סופה של פרשה קודמת שעסק במזבח:

המזבח מיצג את ההתקדשות של המדינה לעבודת ה', הווה אומר- האבנים שמהם בנוי המזבח, הן אבנים שלא סותתו בכלי ברזל, שמייצג את החרב והאלימות. המזבח מסמל את הממד הלאומי של עם ישראל- מדינה שלא תתבסס על החרב, אלא מדינה שתתבסס על צדק ואנושיות. ולכן פרשת משפטים נפתחת במילה: ואלה משום שהיא היא מקשרת בין המזבח, שבצורה סמלית מיצג את השאיפה מהמדינה, ובין המשפטים שהם הדרך להסדיר חברה זו.

הכלי יקר בוחר לצאת מתוך הפרשה ולגעת בבעיות חברתיות בימיו, ובשלושה מקומות בפירושו לפרשה הוא פותח בפנינו צוהר להסתכלות על בעיות חברתיות בתקופתו אבל שנראה שיש בהם גם נגיעה לחברה שלנו:

(א) בהסברו את חשיבות הענווה והשוויון אצל הדיינים והשופטים הוא כותב: …אבל: "הגס לבו בהוראה: שוטה, רשע וגס רוח" (מסכת אבות ד,ו), כי אינו דן במיתון, לפי שהוא בוש לשאול על ספקותיו. וידוע כי מה שממנים לפעמים איזו דיין שאינו הגון, זהו בסיבת רום לבבו, או לבב קרוביו ומשפחתו, המהדרים אחריו כדי שיהיה מאושר [מכובד] בארץ להיות להם לשם ולתהילה... 

(ב) בהתייחסו לאיסור לקחת לעני את בגדיו כמשכון או במקום חוב שהוא חייב, הוא גם מדבר על העשירים בימיו שצרה עיניהם במתן צדקה: …כי ראיתי בדורנו עשירים רבים בשפל ישבו, כי נכשלים בזה ובכיוצא בו, ואינן לוקחים מוסר בחייהם, וצרות העין נעשה קניין דבק בהם בחייהם ובמותם לא נפרדו...

(ג) וחדלת מעזוב לו, עזוב תעזוב עימו– הפסוק מתייחס למצב בו אדם רואה את חמור שונאו רובץ תחת משאו. במצב זה חייב הרואה ללכת ולעזור לשונאו להקים את בהמתו. הכלי יקר מדגיש כי השונא חייב לעבוד יחד עם זה הבא לעזור לו- אחרת פטור האדם מלעזור. ואז מוסיף הכלי יקר וכותב: …ומכאן תשובה על מקצת עניים בני עמנו, המטילים את עצמם על הציבור ואינן רוצים לעשות בשום מלאכה, אף אם בידם לעשות באיזו מלאכה … וקוראים תיגר אם אין נותנים להם די מחסורם…  אולם לעומת זאת כאשר העני עצמו עושה את מאמצו, אך עדיין לא מצליח להתקיים אז משתנה גם הגישה כלפיו: … אז חייב כל איש מישראל לסעדו ולחזקו וליתן לו די מחסורו אשר יחסר לו,  ו-'עזוב תעזוב' אפילו עד מאה פעמים!

אפשר לראות בדברי הרש"ר הירש ובדברי הכלי יקר דברים משלימים: הרש"ר מדבר על חברה שלא בנויה על כוחניות (שאותה מסמל הברזל), אלא על אנושיות. אם נראה מה עומד במרכז דברי הכלי יקר נוכל להבין כיצד אפשר להגיע למצב כזה: בכדי לייצר חברה שוויונית חייבים מערכת משפט אובייקטיבית, לא כזו שהמשרתים בה מרגישים חובה לעזור לבני משפחתם או למי שמינה אותם. חברה אנושית גם לא יכולה לסבול צרות עין משום שמי שצרה עינו מחפש לראות את הפגם והשלילי במי שסובב אותו וזה בניגוד למי אנושית שלא רואה בפגמים שבאחר סיבה לגאווה עצמית אלא פתח לעזרה לזולת. והוא מסיים בדבר שלפעמים קל לטעות בו: אנושיות לא אומרת לעזור לכולם תמיד, אלא היא מכירה בכך שלאדם יש תפקיד פעיל בקביעת המציאות שלו – כאשר אדם מצפה לקבל ללא מאמץ מצדו יהיה לא אנושי לתת לו מכיוון שכך הוא לא ילמד, אולם כאשר הוא מנסה ועושה מה שהוא יכול מצדו- הוא יקבל את מלוא התמיכה והעזרה שרק אפשר לתת.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן.