כולנו מכירים את הפתגם הידוע "הכלבים נובחים והשיירה עוברת" – הדברים יעברו ויתקדמו, ויש מי שיבחרו להוציא את קיטוריהם ונביחותיהם, אבל הכול ימשיך קדימה. ומדוע הכלבים ימשיכו לנבוח כאשר השיירה עוברת? כי זה טבעם. הכול בסדר, אין סיבה שהשיירה לא תעבור. אבל מה קורה כאשר כלב אחד מתחיל לנבוח סתם כך כי זה טבעו, לא על שיירה שעטה קדימה במהירות, אלא על אדם יחיד? ומה קורה אם מצטרף לכלב הנובח עוד כלב שמתחיל לנבוח? הרי גם זה טבעו של כלב, להצטרף ללהקה. אליהם מצטרפים כלב ועוד כלב, וכאן כבר נוצרת סכנה.
באחד ממקומות העבודה שבהם עבדתי בשנים האחרונות רציתי לבצע שינוי כלשהו באגף, אך טעיתי טעות חמורה והתייעצתי עם אחד מאנשי האגף לגבי השינוי המוצע. לא עברו שעות אחדות והנושא עבר מפה לאוזן אל האגף כולו. מייד התחילו להתעופף להן השערות והנחות, אמירות וספקולציות, קשקושים ושקרים – אם תרצו, נביחות. תוך כמה שעות התייצב אצלי יו"ר הוועד הכללי של המשרד אשר הציג בפניי את הרעיון שהוא שמע בשמי, רעיון שונה לחלוטין מהרעיון שלגביו התייעצתי וכמובן התחילו הצרות.
פרשת משפטים עומדת על כוחן של ה"נביחות" ועל החיבור העצום שלהן לחיי המעשה. לאחר מעמד הר סיני המרומם, מורידה אותנו פרשת משפטים בבת אחת אל קרקע המציאות, התמודדויות ברובד הכי נמוך. זו הרי המציאות שאיתה כל אחד מאיתנו מתמודד יום יום, שעה שעה. הפרשה מלאה במצוות ובציווים העוסקים ברובם הגדול ביחסים בין אדם לחברו ובמצבים הגשמיים ביותר, השפלים ביותר והנמוכים ביותר שיכולים להתרחש בין אדם לחברו. הנה דוגמאות אחדות מהסוגיות הנדונות בפרשה: מה מחויב האדון כלפי עבדו ואמתו, מה דינו של מקלל ומכה הוריו, מה דינו של שופך דם וכיוצא בזה.
והנה, באמצע הפרשה, בסמוך לאיסור אכילת טרפה, מופיע ציווי מפעים:
"וְאַנְשֵׁי-קֹדֶשׁ, תִּהְיוּן לִי; וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ, לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ. לֹא תִשָּׂא, שֵׁמַע שָׁוְא; אַל-תָּשֶׁת יָדְךָ עִם-רָשָׁע, לִהְיֹת עֵד חָמָס, לֹא-תִהְיֶה אַחֲרֵי-רַבִּים, לְרָעֹת; וְלֹא-תַעֲנֶה עַל-רִב, לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים—לְהַטֹּת. וְדָל, לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ" (שמות כב, ל–כג, ג).
מי הם "אנשי קודש"? ומה הקשר בין הציווי להיות "אנשי קודש" ובין איסור אכילת בשר טרפה והחובה לזרוק אותו דווקא לכלבים? מדוע נסמכו ציווים אלה לציווי "לא תשא שמע שווא", שמשמעו (כפי שמסביר לנו רש"י) אזהרה למקבל לשון הרע?
רש"י (1040-1105, צרפת) מלמד אותנו:
"ואנשי קדש תהיון לי – אם אתם קדושים ופרושים משקוצי נבלות וטרפות הרי אתם שלי, ואם לאו אינכם שלי" (רש"י, שמות כב, ל).
בתחילת דבריו מתייחס רש"י רק למילה "לי" ומציין שאם נהיה קדושים ופרושים מאכילת טרפות, נזכה להשתייך לקב"ה. בהמשך מלמד אותנו רש"י שהתורה מורה באופן מפורש להשליך את הטרפה לכלבים דווקא, מתוך הכרת הטוב ומתן שכרם המגיע להם; שכן במצרים, הכלבים לא פתחו את פיהם בעת מכת בכורות, לא נבחו, בניגוד לטבעם.
"לכלב תשליכון אותו – … אם כן מה תלמוד לומר לכלב? למדך הכתוב שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, שנאמר: (שמות יא ז) ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, אמר הקב"ה תנו לו שכרו" (שם).
רש"י מחזיר אותנו לאזהרה שקדמה למכת בכורות, שבמהלכה תיאר הקב"ה למשה את המהומה שתתחולל בעת ביצוע מכת בכורות:
"וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה, וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף. וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא יֶחֱרַץ-כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ, לְמֵאִישׁ, וְעַד-בְּהֵמָה–לְמַעַן, תֵּדְעוּן, אֲשֶׁר יַפְלֶה ה', בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל" (שמות יא, ו–ז).
התורה מתארת מהומה גדולה בעת ביצוע מכת בכורות, "אין בית אשר אין שם מת ואין בית שאין בו צעקה ומהומה". במצב כזה טבעי שהכלבים ינבחו בתגובה לחוסר השקט, בתגובה למציאות הסוערת סביבם. מתוך טבעם של כלבים, מספיק שכלב אחד ינבח כל השאר ינבחו אחריו. אבל הכלבים, בניגוד לטבעם, לא חרצו את לשונם. הם לא השמיעו קול. ישבו בשקט. נביחת הכלב מפחידה רבים, ודאי כשמדובר בנשים וטף; בשתיקתם סייעו הכלבים שיציאת מצרים תתרחש באווירה של ביטחון ושל שלווה ולא מתוך פחד ובהלה. על מעשה זה קיבלו הכלבים את השכר שהזכרנו לעיל.
יש מקרים שבהם מותר לשקר בשביל דבר אחד בלבד – השכנת שלום. אמנם, גם לכך יש תנאים: אסור שייגרם נזק לחבריך ואסור שתהיה לך תועלת אישית מהדברים. מסביר רבנו יונה (1210-1263, ספרד) בספרו היסודי "שערי תשובה":
"המשקר בספור הדברים אשר שמע ומחליף קצתם במתכוין, ואין לו תועלת בשקריו ולא הפסד לזולתו, אבל כה משפטו מאהבתו שקר… ופעמים שהוא בודה מלבו ספור הדברים כולו. והאיש הזה יקל ענשו מצד אחד, על כי אין הפסד לאיש בשקריו ופחזותו, אבל גדול מאד ענשו בעז פניו ואהבת השקר… וזה החלק התירוהו לקיים מצות ודרישת טובה ושלום. ואמרו כי מותר לשבח הכלה לפני החתן ולאמר שהיא נאה וחסודה אף על פי שאינו כן. ואמרו מותר לשנות בדברי שלום…" (שערי תשובה, שער ג, קעח–קפו).
לשקר מותר רק מתוך רצון כן ואמיתי להשכין שלום בין חברים, בין בני-זוג ובין חלקי החברה. בתקופה זו, שבה כל אחד דואג להגיד את מה שיש לו בפומבי, אני רק יכול לדמיין מה היה קורה לו כולם היו מתגייסים '"לשנות מפני השלום". לו רק היינו מתאחדים כדי לייצר חברה מאוחדת ולא מפולגת.
מדרש רבה עומד על הקשר בין הכלב ובין "אנשי הקודש":
"למה לכלב? אמר הקב"ה: חייבים אתם לכלבים שבשעה שהרגתי בכורי מצרים והיו המצריים יושבין כל הלילה וקוברין מתיהם, והכלבים נובחין להם ולישראל אינן נובחין, שנאמר: ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. לפיכך אתם חייבים לכלבים, שנאמר: לכלב תשליכון אותו. מה הכלבים אחד נובח וכולם מתקבצים ונובחים על חנם, אבל אתם לא תהיו כן מפני שאתם אנשי קדש, שנאמר: 'ואנשי קודש תהיון לי'" (שמות רבה לא, י).
המדרש המדהים הזה מלמד אותנו שיש אנשים שמתנהגים ככלבים. הם מתחילים לנבוח ברגע שהם שומעים נביחות מסביב. זה מספיק להם כדי לייצר נביחה משלהם. לא משנה אם היא בכלל נכונה או מוצדקת, אם יש סיבה או אין סיבה. אם מישהו לידי נבח, אני צריך לנבוח. קוראים לזה "טרנד".
נתכנס.
אנשי קודש הם אותם אלו שיכולים להתעלות על טבעם, להתגבר ואף לשנות אותו. בדיוק ברגעים הקשים והחשובים הם מצליחים לא לנבוח, כמו אותם כלבים במצרים. אנשי קודש הם אותם אנשים שמגלים גדלות נפש ויודעים לתת גם ל"כלב" את שמגיע לו, גם אם קשה לשלם על כך מחיר אישי. ולפני שהם מוציאים מהפה שלהם אמירה על בן אדם, הם יבדקו את הנושא בבית הדין בחקירה הכי עמוקה שיש. הם לא יהיו עדי חמס לא בבית הדין ולא מחוצה לו. הם לא יעזו להרוס חיים של אנשים בשביל הכיף שלהם או כדי לצאת מקובלים או גדולים.
אנשי הקודש אינם פועלים לפי הסביבה שנובחת סביבם. גם אם מדובר בטרנד ענק ואופנתי, רק האמת היא שמובילה אותם. הם יודעים שהאמת אינה פרוסה בעיתונים, בתקשורת או בחוצות הרחוב. לכן הם גם אינם נובחים כשהשיירה עוברת; הם פשוט אינם נובחים בכלל. הם אינם חורצים את לשונם, אלא שומרים אותה ומקדשים אותה.
אנשי קודש הם אותם אנשים שזוכרים בדיוק מה עשית בעבורם בעבר, ויידעו בבוא היום להשיב לך כגמולך. הם לא ישכחו, הם יכירו טובה.
שנזכה להיות קצת אנשי קודש.
אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".
70.00₪
120.00₪
120.00₪
30.00₪
125.00₪
35.00₪
125.00₪
המחיר המקורי היה: 160.00₪.130.00₪המחיר הנוכחי הוא: 130.00₪.
130.00₪
120.00₪
35.00₪
25.00₪
25.00₪
75.00₪
המחיר המקורי היה: 120.00₪.105.00₪המחיר הנוכחי הוא: 105.00₪.
50.00₪
59.00₪
95.00₪
