מדוע נשאר יוסף בבור?

חיי יוסף רצופים עליות ומורדות.

בשלב הראשון בחייו הוא הבן המועדף בבית אביו: הוא יושב באוהל עם יעקב בשעה שאחיו נשלחים לעבוד במרעה, הוא זוכה לכותונת הפסים כאות לאהבת יעקב- אותה הכותונת שגם מסמלת את מוקד השנאה של האחים אליו.

לאחר מכן באה הירידה: שנאת האחים גדולה עד כדי כך  שהם מוכנים להרוג אותו למרות שבפועל הם מוכרים אותו למצרים.

גם במצרים נמשכות העליות והמורדות: בבית פוטיפר הוא מתגדל ומתעלה, אך משם הוא גם מורד לבית האסורים.

הפרשה הקודמת, וישב, מסתיימת בכך שיוסף פותר את חלומות שני שרי פרעה, ובבקשה שלו משר המשקים שיזכור אותו ויפעל לשחרורו מהבור, בקשה שלא מתקיימת.

פרשת מקץ ממשיכה את הנסיפור ופותחת בפסוק:  וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר: (בראשית, מ"א, א). כאן מתחילה העלייה הגדולה של יוסף לתפקיד המשנה למלך מצרים, אך ציון הזמן המיוחד – שנתיים ימים, הוביל את הפרשנים לשאול מדוע הדגישה זאת התורה? התורה אינה מספרת לנו כמה זמן חי יוסף בבית פוטיפר או פרטי זמן נוספים, אז מדוע דווקא היה חשוב להזכיר שנתיים אלו?

שנתיים כעונש ליוסף:

אפשר לראות במדרש ובפרשנים שתי גישות בתשובה לשאלה זו.

התשובה הראשונה רואה בשנתיים הללו כעונש ליוסף, ואומר המדרש בבראשית רבא:  "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו"- זה יוסף. "ולא פנה אל רהבים"- על ידי שאמר לשר המשקים (בראשית מ, יד): "זכרתני והזכרתני", נתוסף לו שתי שנים. 

למעשה יוסף היה צריך לצאת מהמאסר באותו הזמן עם שרי פרעה, אך בשל ההסתמכות שלו על שר המשקים והחזרה הכפולה – זכרתני והזכרתני, הוא נענש בעוד שנתיים (שנה על כל הזכרה), וזאת בכדי שידע שרק על הקב"ה יש להסתמך.

פרשנים מאוחרים יותר המשיכו בגישה זו של המדרש,  ורבנו בחיי מסכם את פירושו כך:  והנה יוסף הצדיק הבוטח בהקב״ה לפי שבקש משר המשקים שיהיה לו סבה שיצא מבית האסורים, לכך לא הגיע למדרגה זו של בטחון ונענש בזה שנשאר שתי שנים יותר בעונש שתי מלות שאמר לו והזכרתני והוצאתני.

שנתיים לחכות לפרעה:

גישה שנייה, שלא תולה את הסיבה ביוסף, מובאת גם במדרש רבא:

"ראיתי את כל החיים המהלכים תחת השמש", זה יוסף. "עם הילד השני", אלו שתי שנים שנתוספו לו, ולמה נתוסף לו שתי שנים? כדי שיחלום פרעה ויתגדל על ידי חלום! שנאמר: "ויהי מקץ שנתיים ימים".

על פי המדרש, שנתיים אלו שנוספו ליוסף היו בשביל שפרעה יחלום חלומות ויוסף יתגדל על ידי פתרונם לפרעה. יוצא מכך שנכון שעל ידי פתרון החלומות יוסף התקרב למלכות, אבל החלומות היו העיקר! – היה זמן שבו היה אמור פרעה לחלום, ולכן יוסף היה צריך לחכות שנתיים עד שיגיע זמנם (עוד על דברי המדרש אפשר לקרא כאן).

אולם, גם אם החלומות היו העיקר מדוע לא הקדים הקב"ה את חלומות פרעה?

תשובה לכך אפשר ללמוד מהמדרש המפורסם האומר: פַרְעֹה חוֹלֵם-  וכל הבריות אינן חולמין אתמהא אלא חלום של מלך של כל העולם כולו הוא! 

הדרשן מתייחס לכך שהתורה מדגישה: פרעה חולם, ושואל: מה אמרה בכך התורה בזה? הרי כל בני האדם חולמים!

תשובת הדרשן היא שחלום של מלך הוא לא חלום רק של עצמו אלא הוא שייך לכלל העולם. רש"י מסביר בדרך זו מדוע לא קיבל פרעה את פרשנותם של החרטומים לחלומות:  ואין פתר אתם לפרעה – פותרים היו אותם, אבל לא לפרעה, שלא היו קולן נכנס לאזניו, לא היה לו קורת רוח בפתרונם. שהיו אומרים לו: שבע בנות אתה מוליד, שבע בנות אתה קובר.  היו אחרים שנתנו פתרונות לפרעה, אבל פרעה בעצמו הבין שאין בהם ממש. הסיבה לכך הייתה שהפתרונות שנתנו לו היו קשורים בו אישית, אך פרעה הבין בעצמו שחלומותיו נוגעים למשהו גדול יותר.

ויהי מקץ שנתיים ימים:

ונחזור כעת לשאלה שבה פתחנו: מה מציינות שנתיים אלו?  ננסה לשלב בין שתי הגישות שמביאים בעלי המדרש ולומר שיש כאן התייחסות לשתי נקודות מבט: נקודת מבט סובייקטיבית מבחינת יוסף, אפשר להבין ששנים אלו עונש- בהסתכלות הפנימית שלו, כאשר ניסה להבין מדוע הוא נשאר עוד בבור הוא מאשים את עצמו על הבקשה משר המשקים.

מנקודת מבט אובייקטיבית, שנתיים אלו היו שנתיים שהיו צריכות לעבור על מנת שפרעה יחלום את החלומות.  ציון הזמן הזה מתייחס לאירוע של חגיגת הולדת פרעה ושנתיים לאחר מכן יגיע הרגע שבו יודיע הקב"ה לפרעה על מה שהולך לקרות, ואז  גם יגיע זמנו של יוסף להתגלות. אם כן על פי גישה זו יוסף לא נענש כלל בכך שהושאר במאסר וזמנו להתעלות ולהגיע למעמד המשנה למלך היה תלוי באירועים אחרים.

הקב"ה לא הקדים את בוא הרעב משום שעם כל כבודו של יוסף – הקב"ה לא יקדים להביא על מצרים והעולם רעב רק בכדי שיוסף יצא מהבור. וראוי להדגיש דווקא נקודה זו משום שישנם מצבים בהם אנשים בעלי מעמד או תפקיד ציבורי חשים כי מעמדם מאפשר להם לכופף את החוקים, לקבל הנחות במקומות שלאחרים אין – גם אם הנחות אלו באות על חשבון הכלל. המסקנה העולה מהמדרש אומרת ההפך- גם אם יוסף עתיד להציל את מצרים והעולם כולו אין זה אומר שבזכות זאת יסבול העולם מרעב שנתיים קודם למה שהיה צריך, מנהיג תפקידו לשרת את הציבור- לא להקנות לו זכות יתר.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן.