צרעת הבית – החברה והארץ

לשמור על החברה – לשמור על הארץ

הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל קיים עוד מהגעתו של אברהם אבינו לארץ כנען. מהבטחת הקב"ה את הארץ לאברהם ועד היום, נאבקו כל הדורות על ארץ ישראל – בנו אותה, גורשו ממנה וחזרו אליה. לאורך כל הדורות כולם, אנו עדים לאירועים המחזקים את הקשר הקיים בין העם לארץ. תחושות אלו רק מתעצמות בסביבות יום העצמאות, זמן שבו קל להרגיש חוליה בשרשרת האומה.

פרשות "תזריע-מצורע", אף שהן עוסקות בעיקרן בסוגים שונים של טומאות, מלמדות אותנו גם על קשר יסודי בין עם ישראל לארצו.

כמה מצבים יכולים להביא את האדם לידי טומאה, וביניהם מחלת הצרעת. ישנם שלושה סוגים של צרעת: צרעת המופיעה על גופו של אדם, כזו המופיעה על בגדיו וכזו המופיעה על קירות ביתו:

וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר. כִּי תָבֹאוּ אֶל-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה; וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת, בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם. וּבָא אֲשֶׁר-לוֹ הַבַּיִת, וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר:  כְּנֶגַע, נִרְאָה לִי בַּבָּיִת. (ויקרא יג, לג-לו)

מדוע התורה מציינת דווקא בצרעת הבית את התנאי המקדים "כי תבואו אל ארץ כנען", האם נגע צרעת זה אינו מתקיים בחוצה לארץ? האם ישנו קשר מהותי בין ארץ ישראל להיטהרות מצרעת?

צרעת הבית: רק בישראל

רש"י מביא את דברי המדרש ומסביר ש"צרעת הבית" מופיעה דווקא בארץ כנען. לדבריו, עניינה של צרעת הבית הוא לגלות לבני ישראל היכן חבויים אוצרות שהטמינו עמי כנען לפני כיבוש הארץ:

"ונתתי נגע צרעת" – בְּשׂוֹרָה הִיא לָהֶם שֶׁהַנְּגָעִים בָּאִים עֲלֵיהֶם; לְפִי שֶׁהִטְמִינוּ אֱמוֹרִיִּים מַטְמוֹנִיּוֹת שֶׁל זָהָב בְּקִירוֹת בָּתֵּיהֶם כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְֹרָאֵל בַּמִּדְבָּר, וְעַל יְדֵי הַנֶּגַע נוֹתֵץ הַבַּיִת וּמוֹצְאָן.

דבריו של רש"י מתוקים, אבל דורשים הבנה עמוקה. האם לא יכול היה הקב"ה להביא לישראל את האוצרות האלו, שהטמינו עמי כנען, בלי לגרום לניתוץ הבית ושבירת הקירות והאבנים? דברי רש"י אומרים דרשני. נשוב אליהם לקראת סוף דברינו.

בעל ה"חזקוני" (1250-1310, צרפת), לעומת זאת, מסביר בפשטות שלבני ישראל לא היו במדבר בתים קבועים מאבן. משום כך, המציאות של נגעים על הקירות לא יכולה הייתה להתקיים במדבר. כעת מובן מדוע נגע זה מופיע דווקא בארץ כנען. על דבריו הבהירים מוסיף החזקוני יסוד נוסף:

לא נאמר "כי תבואו" לגבי נגעי אדם וכלים לפי שאף במדבר היו נוהגים, אבל בנגעי בתים שלא היה להם במדבר, נאמר: "כי תבאו אל ארץ כנען". דבר אחר: בשביל מעלת ארץ ישראל שהמקדש עתיד להיות בתוכה הוזקקה להיות נקיה וטהורה. "ונתתי נגע צרעת" – יש מפרשים לפי הפשט לפי שהזהיר להלן אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים ואין אנו יודעים באיזה מקום עבדו, לפיכך‎ בא הנגע בבתים להודיע המקום שעבדו שם הכנענים כדי לאבדו.

על פי החזקוני, תכלית נגע הצרעת היא לגרום שארץ ישראל תהיה נקייה וטהורה. באמצעות נגע הצרעת יסומנו הבתים שבהם הייתה עבודה זרה. האנשים יצטרכו לנתוץ את אותם מקומות, וכך יאבדו כל המקומות שבהם הייתה עבודה זרה. כך ארץ ישראל תהיה נקייה מעבודה זרה.

אולם אם זו המטרה, עולה השאלה: האם די לנו בניתוץ המקומות החשודים בעבודה זרה כדי לטהר את הארץ?

עוד מהאתר

וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה

מועט את המרובה

אם רק תדרוש- תבוא שמה

אנשים כבני אדם

לשבור את השלשלאות

וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי

ניתוץ החברה הרעה

המדרש מונה אחת עשרה סיבות שבגינן באה הצרעת על ישראל. סיבה אחת היא עבודה זרה, שבה עסקנו, אך רוב מוחלט של הסיבות נוגע להתנהגות חברתית שאינה ראויה בין אנשים, התנהגות בין אישית שבכוחה להרוס חברה מתוקנת:

"כי תבואו אל ארץ כנען וגו' ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם" – ילמדנו רבינו: על כמה דברים הצרעת באה? כך שנו רבותינו: על אחת עשרה דברים הנגעים באים: על עבודה זרה, ועל ברכת השם, ועל גילוי עריות, ועל הגניבות, ועל לשון הרע, ועל עדות שקר, ועל הדיין המקלקל את הדין, ועל שבועת שוא, ועל הנכנס בתחום שאינו שלו, ועל החושב מחשבות של שקר, ועל המשלח מדנים בין אחים. ויש אומרים: אף על עין רעה". (תנחומא מצורע, י)

צרעת באה על ישראל לא בגלל בעיה בריאותית כזו או אחרת, אלא בשל "מחלה התנהגותית". מדובר ב"מחלה חברתית" שבכוחה לפרק חברה שלימה. היא מגיחה בשל כשל חברתי עצום ונורא, שעניינו פגיעה באחר, ולכן עונשו כבד כל כך (את הבתים מנתצים, את הבגדים שורפים ואת האנשים מוציאים מחוץ למחנה). חברה המבוססת על כל אחד מהמקרים המצוינים במדרש (לשון הרע, עין רעה, עדות שקר, דיין המקלקל את הדין) דינה להיות מנותצת והרוסה, כי אין לה זכות קיום. עם זאת, לפני שהחברה כולה מתפרקת בשל מעשיו של האדם הפרטי, הקב"ה מזהיר את האדם בביתו ואומר לו באופן ברור: עצור!

אחריות על הארץ

רבי אברהם אזולאי, בעל ה"חסד לאברהם" (1570-1643, מרוקו וחברון), מבאר את הקשר בין כל הגורמים שראינו – נגע צרעת הבית, ארץ ישראל ועם ישראל

"כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה" – מה שאמר אל ארץ כנען, דרשו במדרש מה חם חטא וכנען לקה, אף כאן ישראל חוטאין והארץ היא מתקללת. כלומר שצריך שיתנו אל לבם שבעונם לקתה ארצם וישובו להשי״ת ולא יתלו הדבר במקרה. ויש לפרש עוד שכוונת הכתוב לומר שלא יתלו הענין בכנען ויאמרו שנגעים אלו שנראו בבתיהם אינם כי אם מסבת הכנענים שהיו בתוכה והיו עושין תועבות אשר שנא השי״ת. לזה אמר דעו שארץ כנען באמת הייתה. אמנם מעתה אני נותנה לכם לאחוזה. והיא ארץ אחוזתכם ובעונכם היא לוקה. (בעלי ברית אברם, מצורע ב)

יסוד גדול מלמד אותנו בעל ה"חסד לאברהם": ארץ ישראל מגיבה למעשיו של עם ישראל. עם ישראל הוא זה שיקבע בהתנהגותו את מצבה של ארץ ישראל. אם באים על ארץ ישראל נגעים, הם באים בגין התנהגותנו הפנימית בארץ. אם הבתים והאבנים נחרבים, זאת אחריות ישירה שלנו ובעווננו הארץ לוקה. אין עוד קשר כזה בין עם ובין ארץ. האחריות כלפי הארץ מוטלת על כתפיו של כל אחד ואחת מאיתנו, אחריות עצומה שאינה מובנת מאליה ולרוב אין אנו ערים לה.

בספר הכוזרי מאת רבי יהודה הלוי (1075-1141, ספרד וירושלים), מסביר החבר למלך כוזר את הקשר העמוק הקיים בין העם לארץ. קשר שכזה בין התנהגות האומה ובין פירותיה של ארצו קיים אך ורק בארץ ישראל:

אמר הכוזרי: … מה שאמרת בארץ הא-לוה קשה לי לקבל זאת.

אמר החבר: אין כל קשי לקבל את ההנחה כי ארץ אחת נתייחדה בדבר מה משאר כל הארצות, הלא בעיניך תראה כי מקום אחד טוב משאר כל המקומות… ובמידותם משאר כל האנשים וכל זה באמצעות מזג הלחויות אשר בגוף, כי במזג הזה תלויים גם שלמות הנפש וחסרונה… כך גם הכרם זה שאתם אומרים כי הכרם מצליח בו, לולא היו נוטעים בו את הגפנים ועושים את כל מלאכת עבודת הכרם הדרושה לגידולם לא היה עושה ענבים. והנה המעלה המיוחדת באה ראשונה לעם אשר הוא הסגולה והגרעין ואחרי זה יש גם לארץ חלק במעלה הזאת, וכן למעשים ולמצוות התלויים בארץ שהם מעין עבודת הכרם לכרם. אולם שלא ככרם העושה ענבים גם במקום אחר, אין עם הסגולה יכול להדבק בעניין האלוהי כי אם בארץ הזאת". (הכוזרי מאמר ב, ט-יב)

הקשר האלוקי הקיים בין הארץ לעם מחייב אותנו להתנהגות חברתית ראויה, הוגנת ומוסרית. האחריות שלנו כחברה היא לוודא שתופעות שמביאות איתן את נגעי הצרעת, תופעות שבכוחן לרסק את החברה, לא יתקיימו בחברתנו. לא רק מכיוון שהן פוגעות בחברה ובאנשים, אלא גם כיוון שהן מחריבות את הארץ. באחריותנו לבנות חברה ראויה.

והוא באמת מטמוניות

כאמור, רש"י טוען שמטרת הצרעת לגלות את המטמוניות שהטמינו הכנענים בבתיהם הכבושים. בעל ה"שפת אמת" (1847-1905, פולין), בדרוש חסידי כדרכו, מסביר למה התכוון רש"י:

"אמנם ודאי גוף הענין נגעי בתים הוא פלא גדול והוא אות ומופת על קדושת בני ישראל שמביאים קדושה וטהרה גם במקומות מושבותיהם… וזה בכלל ובכל מאודך שצריכין להביא לכל הנכסים הארת הקדושה. ומצד זה יכול להיות טמאת נגע צרעת גם בבתים. וזאת הבשורה הטובה שיוכלו לתקן כל המקומות גם כן. והוא באמת מטמוניות… (שפת אמת מצורע, תרלט)

האוצרות והמטמוניות הם היכולת שלנו לתקן. היכולת שלנו ליטול אחריות ולתקן את המצב החברתי, הרוחני והפיזי בחברה. זה האוצר האמיתי: יכולת התיקון. עם כוח התיקון הזה, ומתוך הבנה שהקשר האלוקי הקיים יוצר קשר מובנה בין עם ישראל ובין ארץ ישראל ותנובתה, בין מצבה הפיזי למצבנו הרוחני, נפעל לתקן את דרכנו כחברה ונתרחק ממעשים והתנהגויות שתכליתן פגיעה באחר. זה המטמון האמיתי.

אבי כהן סקלי

אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".