פרשת מצורע, כמו זו הקודמת לה- תזריע, עוסקת בענייני טומאה וטהרה, ובעיקר בנגע הצרעת וההיטהרות ממנו. הפרשנים רואים בעיקר את לשון הרע כחטא המביא על האדם צרעת, והם מסתמכים על האמור בפרשת כי תצא כדי להוכיח זאת:
השמר בנגע הצרעת… זכור את אשר עשה ה' אלוהיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים (דברים, כ"ד, ח'-ט').
זיכרון זה מתייחס למסופר בפרשת בהעלותך בספר במדבר ביחס לכך שאהרון ומרים דיברו על משה, ומשום כך נענשה מרים בצרעת.
לאורך הדורות ניסו פרשנים, דרשנים ומורים להביא לידי ביטוי את חשיבותה הרבה של שמירת הלשון, ודבר זה מודגש במדרש ויקרא רבה:
זאת תהיה תורת המצורע- הדא הוא דכתיב: מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב? נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה (תהילים, ל"ד, ד').
מעשה ברוכל אחד שהיה מחזר בעיירות הסמוכות לצפורי, והיה מכריז ואומר:מי רוצה לקנות סם חיים? והביטו אחריו הבריות [חלק מהמפרשים אומרים כי דחקו בו הבריות לקנות].
ר' ינאי היה יושב ולומד תורה בטרקלין שלו, ושמע את המכריז:מי רוצה סם חיים? אמר לו: בא תעלה לכאן ותמכור לי.
אמר לו הרוכל: לא אתה ולא אנשים שכמותך צריכים. הפציר בו ר' ינאי עד שעלה אליו הרוכל והוציא לו ספר תהילים, והראה לו פסוק: מי האיש החפץ חיים… מה כתוב אחריו? נצור לשונך מרע… סור מרע ועשה טוב.
אמר ר' ינאי: כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע עד היכן הוא פשוט, עד שלא בא רוכל זה והודיעו: מי האיש חפץ חיים…
לפיכך מזהיר משה את ישראל: זאת תהיה תורת המצורע- המוציא שם רע.
המדרש מנסה לעביר לנו את חשיבותה של שמירת הלשון והוא מספר לנו על רוכל המסתובב בעיירות שסביב לציפורי, אולם מדוע חשוב לנו לדעת זאת? נראה שאין כאן ניסיון רק למקם את הסיפור במקום כלשהו.
המילה רוכל יוצרת אצלנו אסוציאציה לאיסור: לא תלך רכיל בעמך (ויקרא י"ט, ט"ז) ונראה שהרוכל עצמו היה אדם שחטא בלשון הרע או רכילות וחזר תשובה.
גם מקום המעשה- העיירות הסמוכות לציפורי, אינו בא ללמד דווקא על מיקום גיאוגרפי, ואולי יש בכך הפנייה לגמרא במסכת ערכין (דף ט"ז, ע"א): ..לפי שהנגעים באין על לשון הרע, שהוא מעשה פטפוטי דברים, לפיכך הוזקקו לטהרתו ציפורים- שמפטפטין תמיד בצפצוף קול. ובהמשך לכך אומר הכלי יקר: הסמוכות לציפורי- היה מחזר בתשובה אותן העיירות הקרובות למעשה ציפור ופטיט.
המדרש מלמד אותנו רבות על הטבע האנושי: והיה מכריז ואומר:מי רוצה לקנות סם חיים? והביטו אחריו הבריות. הבטה זו לדעת הכלי יקר היא שלילית – אנשים אינם אוהבים את מי שמוכיח אותם, ובמיוחד את מי שצודק בתוכחה שלו, ואותם אנשים שחוטאים בלשון הרע ושיוצרים פירוד בין האנשים, לא אוהבים זאת במיוחד וכך כותב הכלי יקר:
הביטו אחריו-כי המה בעלי ראתן הרואים אחרי מומי נפשות רבות וחסרונם, כי כך דרך מואסי התוכחה: שמביטים אחרי מוכיחם, לראות אם ימצאו בו שמץ פסול כדי להשיב לו: טול קורה… לכך אמרו לו: אתמול היית רוכל הולך רכיל, והיום אתה רוצה לתקן דרכינו? קשט עצמך תחילה.
אנו ממשיכים ופוגשים בר' ינאי, שבניגוד לרוכל יושב מנותק מהעולם והסביבה ולומד תורה. מתגלה כאן ניגוד בין הרב המכונס בביתו פנימה ובין הרוכל המסתובב בחוץ. גם מעשיהם שונים- הרב יושב ולומד ומשפר את עצמו, ולעומתו הרוכל מסתובב ומנסה להציל אנשים אחרים.
כאן אנו יכולים ללמוד דבר נוסף: הרוכל, שחטא בעצמו, שטעה ותיקן את דרכו, מכיר את החטא ויודע כיצד למשוך את האנשים אליו,[1] ואילו ר' ינאי מתנהג בצורה אחרת- הוא נותן דוגמא חיובית לאנשים כיצד להתנהג על ידי לימודו.
כמובן שלא תמיד טוב לטעות ולתקן, ועדיף לדעת כיצד לא לטעות, אבל כנראה שיש למי שטעה והצליח לתקן את עצמו איזה שהוא ערך מוסף בהבנת החטא ובהבנת הדרך לעזור לאחרים להיחלץ מטעויותיהם, וזה מה שמנסה הרוכל לעשות.
כעת אנו מגיעים אולי למוסר ההשכל החשוב ביותר שמדרש זה מלמד אותנו: הרב מבקש מהרוכל למכור לו את סם החיים, בתגובה מוציא הרוכל ספר תהילים ומראה לרב את הפסוקים:
מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב? נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו.
מעניינת תגובת ר' ינאי לכך:
כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע עד היכן הוא פשוט, עד שלא בא רוכל זה והודיעו!
לכאורה תשובת הרוכל היא פשט הפסוק, ולא מובן מהו המסר הגדול שהודיע לר' ינאי בו? אולם מהתנהלותם של שני האישים, ר' ינאי והרוכל, אפשר לראות את השוני שבהבנת כל אחד מהם את הפסוקים:
ר' ינאי מחלק את שלושת הפסוקים לשניים: השאלה- מי האיש החפץ ימים אוהב לראות טוב? מה יעשה האדם בכדי לראות את ימיו מלאים תוכן ומלאים טוב? והתשובה לכך- נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו. בתפיסת ר' ינאי האדם חייב למלא אחר כל הכתוב בפסוקים אלו בכדי לזכות ולראות טוב.
תפיסתו של הרוכל שונה, אולי משום שהוא כבר חטא וחזר בתשובה ומשום כך הוא יודע שכל תהליך ארוך ומשמעותי מתחיל בצעד אחד קטן. לשיטתו הפסוקים אינם מקשה אחת, וכבר ברגע שאדם הצליח לשמור ולנצור את לשונו הוא כבר זכה לראות טוב – הוא כבר התחיל בתהליך הנכון.
הדרישה המוצגת בתפיסתו של ר' ינאי היא קשה ומפרכת: לשיטתו הציווי עשה טוב כולל את כלל תחומי החיים וכן את קיום התורה כולה. בשביל לעמוד בדרישה זו האדם חייב להיות במדרגה גבוהה ביותר, הן של ידע והן של מעשים. לעומתו מבין הרוכל כי יש להתקדם צעד צעד, וכך גם אדם שעדיין לא הגיע לדרגות הגבוהות שבהן עומד ר' ינאי, גם הוא יכול לעשות ולראות טוב במעשיו וחייו.
המדרש מציג הבדל זה שבין תפיסותיהם בכך שר' ינאי יושב ולומד תורה וכאשר הוא שומע את הרוכל, הוא מבקש ממנו: תא סק להכא זבין ליה– בוא עלה לכאן ומכור לי. הרב נמצא גבוה מעל העם והרוכל וזאת משום שגם הדרישה שהוא דורש גבוהה וקשה להשגה. לעומתו הרוכל מסתובב בין האנשים, והוא צועד צעד צעד בתהליך שהוא עובר, כמו גם האנשים שאיתם הוא בא במגע.
אולם האם באמת שקולה שמירת הלשון כנגד כל התורה? האדם נבדל מהבהמה בכוח הדיבור, והפילוסופים בימי הביניים חילקו את הקיים בעולם לארבעה: דומם, צומח, חי ומדבר. דיבור האדם מבטא חשיבה (ביוונית משמעות המונח לוגוס היא גם דיבור וגם מחשבה), באמצעותו הוא יוצר, הוא לומד, מנחיל ערכים לדורות הבאים ומחבר בין אנשים.
אפשר לומר שכאשר האדם מעצב את מחשבתו להימנע מפגיעה בזולת ובסביבה בה הוא חי, עיצוב זה מבטא עולם ערכים פנימי ומוסרי ששווה לקיום התורה כולה, וכבר אמרו חכמים: דרך ארץ קדמה לתורה.
הדברים מבוססים ברובם על דבריהם של פרופ' נחמה ליבוביץ ור' אפריים מלונטשיץ, בעל הכלי יקר.
——————————–
[1] לעומת הכלי יקר, בעל 'המתנות כהונה' אומר שהאנשים לא הביטו ברוכל לכיוון השלילי, אלא באו לקנות ממנו את סם החיים.
95.00₪
130.00₪
125.00₪
120.00₪
75.00₪
70.00₪
50.00₪
25.00₪
120.00₪
125.00₪
35.00₪
120.00₪
המחיר המקורי היה: 120.00₪.105.00₪המחיר הנוכחי הוא: 105.00₪.
המחיר המקורי היה: 160.00₪.130.00₪המחיר הנוכחי הוא: 130.00₪.
35.00₪
59.00₪
25.00₪
30.00₪
