והובא אל הכהן

זאת תהיה תורת המצורע

פרשת מצורע ממשיכה את פרשת תזריע – העוסקת באבחון הצרעת, ומתמקדת בתהליך טהרת המצורע. תהליך זה מתחיל בפסוקים הראשונים בפרשה:

(א) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. (ב) זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טׇהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן. (ג) וְיָצָא הַכֹּהֵן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע הַצָּרַעַת מִן הַצָּרוּעַ. (ויקרא, י"ד)

בעל הכלי יקר שם לב לכמה קשיים העולים מהפסוקים:

הכתוב קראו מצורע משמע שהוא עדיין מצורע ואיך אמר ביום טהרתו כי אם הוא מצורע אין כאן יום טהרתו, ועוד איך קראו יום טהרתו קודם שאמר והנה נרפא כי קודם הרפואה אין כאן יום טהרתו, ומהו שאמר והובא אל הכהן כי והובא בעל כרחו משמע, ועוד שאח״כ סותר זה ואמר ויצא הכהן אל מחוץ למחנה משמע שהוא לא יובא אל הכהן אלא הכהן הולך אליו ועוד מהו שאמר והנה נרפא נגע צרעת מן הצרוע פתח בשתים וסיים באחת והל״ל מן הנגוע בצרעת.

עיקר שאלותיו של הרב מתייחסות – א). לסדר הדברים המופיע בפסוקים: הסדר הנכון הוא רפואת הצרעת ואז הטהרה, והמצורע צריך יהיה להיקרא 'הנרפא מן הצרעת' ולא המצורע. ב). המפגש עם הכהן: אם הוא מובא אל הכהן מדוע הכהן צריך לצאת אליו?

לנקודות אלו התייחסו גם פרשנים נוספים:

ר' יוסף בכור שור עונה על השאלה הקשורה בכהן ומתאר מצב מסוים שבו מתקיימים שני המקרים:

והובא אל הכהן – אם הוא רחוק מן המחנה. ומביאין אותו אל קצה המחנה, אבל אינו נכנס, והכהן יוצא לקראתו חוץ למחנה.

הרב מסביר שהמצורע מגיע עד לקצה המחנה (שהרי הוא יושב מחוצה לו), ואילו הכהן יוצא אליו מתוך המחנה. הגמרא במסכת כריתות מתייחסת לעניין קריאתו בשם מצורע ומסבירה שמכאן לומדים שגם אם נתרפא והצטרע שוב – מביא רק קרבן אחד:

תורת המצורע – נתנגע ונתרפא, נתנגע ונתרפא, מביא קרבן אחד, שנאמר זאת תהיה תורת המצורע, תורה אחת למצורעין הרבה. ⁠(כריתות ט׳:)

ר' בחיי מתייחס לשאלת הזמנים ואומר:

ומה שאמר ביום טהרתו, ביום שירצה להטהר והובא אל הכהן למדך שאין לו טהרה לעולם כי אם על פי כהן, כי אין הענין שיבא המצורע אל הכהן אבל הכהן היה יוצא אליו אל מחוץ למחנה באשר הוא שם, זהו שהזכיר ויצא הכהן אל מחוץ למחנה.

למעשה יכול המצורע להתרפא אך לא להיטהר ומכך עולה שלא הרפואה היא העיקר בתהליך אלא הגדרת הכהן את האדם כטהור. במובן זה יכול להיות האדם ללא הנגעים (שהתרפאו) אך עדיין להיות מוגדר מצורע.

עוד מהאתר

מה בין עולם למשכן?

דָּן, יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד, שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל

הפן הנסתר של התורה

הפסיכולוגיה של פרה אדומה

פרשת נצבים: הנסתרות והנגלות

מיהו בלעם?

והובא אל הכהן

הפרשנים שהובאו מתייחסים לנלמד מדברי התורה בפן המעשי – משמע לדינים הקשורים במעשי המצורע ביום בו רוצה להיטהר. בעל הכלי יקר לעומתם מתייחס בעיר לתהליך הנפשי שעובר על המצורע, אולם לכך הוא מקדים על הנגע הנפשי הקיים במצורע:

וביאור הדבר הוא, כדרך שפירשתי למעלה פרשת תזריע: שהצרעת בא על עונות ידועים ושם המכה צרעת ושם המוכה מצורע, כי לשון מצורע – מוציא רע, שמוציא כל רעתו הנסתרת בקרבו… ושם צרעת הוא לשון צרה רעה, רצה לומר: רעה שהיא כצרה… כך לצרעת זה אין תרופה בדרך הטבע, להודיעו כי יד ה׳ עשתה זאת! ואם כן, בהכרח ישיב אל לבו החוטא לסור מדרכו הרעה… והצרעת מכריחו שבעל כורחו שלא בטובתו יובא אל הכהן לבקש ממנו רפואה לדעת מוסר השכל, כי אילו הלך מתחילה מרצונו לבקש תורה משפתי כהן… אז לא היה בא לידי צרעת זה…

הצרעת היא תיקון נפשי, חינוכי ופסיכולוגי המתבטא בצורה גופנית ולכן הרפואה ממנה היא במישור הנפשי קודם כל ורק לאחר מכן באה הרפואה הגופנית.

וזהו שאמרו: זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו – כי ביום שיחדש לב טהור בקרבו ויקבל עליו לשוב בתשובה בו ביום יובא בעל כרחו אל הכהן ללמוד ממנו דרך ה׳! ולשון והובא אינו מדבר בהעתק ממקום למקום אלא מדבר בהעתק לבו מן הדרך הרע אשר היה בו אל הדרך הטוב, והוא: שיקבל עליו להתקרב אל הכהן ולבקש תורה מפיהו. ועל זה אמר: זאת תהיה תורת ואח״כ, משקבל עליו להיות טהור המחשבות וטהור עיניים מראות ברע, אזי: ויצא הכהן אל מחוץ למחנה והנה נרפא נגע אותו עוון שגרם לו הצרעת מן הצרוע מזולתו..

הקושי הכרונולוגי בפסוקים מוסבר על פי הרב כאן שלא קיים – הפסוקים מתארים מהלך כרונולוגי נפשי: קודם כל המצורע צריך לטהר את ליבו, ולכן נקרא זמן זה בשם 'יום טהרתו'. והחלטה זו לשוב בתשובה משמעותה 'הובא אל הכהן', המצורע צריך לבוא אל הדרך שהכהן מייצג, ולכן מדגיש הרב: ולשון והובא אינו מדבר בהעתק ממקום למקום אלא מדבר בהעתק לבו מן הדרך הרע אשר היה בו אל הדרך הטוב!

רק לאחר השלמת מהלך פנימי זה, יש ביטוי חיצוני לכך: ויצא הכהן אל מחוץ למחנה. הכהן רואה שנרפא הנגע הפנימי אשר הביא עליו את הצרעת, ורק אז יכולה להתחיל הטהרה הפיזית. זוהי הסיבה שהתורה ממשיכה לקרוא לו מצורע, משום שלא הנגע הוא העיקר אלא המעשה והתכונה השלילית שהובילו אליו:

..ולא יכול לומר מן הנגוע שהרי העון מעשיו גרמו לו והוצרך לומר מן הצרוע, להורות שהרפואה הנפשית באה לו מצד שהיה צרוע כי הצרעת הכריחו אל התשובה ואע״פ כן הקב״ה מקבל תשובתו אע״פ שנעשית על צד ההכרח. וההעדר הכרוך בתשובה כזו תמצא מבואר לקמן פר׳ וילך בע״ה על פסוק ומצאוהו רעות רבות וצרות ע״ש.

עוד מהאתר

בחירת רואה חשבון

שקשוקה

זמן שמחתנו

רעיונות לפרשת וישב

בין המקדש והמשפט

האם ידע יעקב על המכירה?

בין גוף לנפש

נראה שישנה נקודה עקרונית ביחס לצרעת, המופיעה בדברי הרב כאן ובדבריו בפרשת תזריע על הפסוק: וְאִם פָּשֹׂה תִפְשֶׂה הַמִּסְפַּחַת בָּעוֹר אַחֲרֵי הֵרָאֹתוֹ אֶל הַכֹּהֵן לְטׇהֳרָתוֹ וְנִרְאָה שֵׁנִית אֶל הַכֹּהֵן. (ויקרא י"ג, ז). נקודה זו מתייחסת לקשר שבין הגוף ותהליך החזרה בתשובה: בתחילת דבריו כאן הרב הדגיש כי קיים קשר בין העולם הפנימי של האדם לבין גופו – היסוד השלילי שבו הוא החטא והוא פנימי, אך הביטוי לכך הוא חיצונית בגופו של האדם.
מהצד השני, גם החזרה בתשובה, שהיא תהליך פנימי, מושפעת מהחוץ:

וכן מצד העונש בלי ספק אם יראה שהצרעת נתפשטה בכל גופו אז ביותר יגמור בלבו לשוב בתשובה.. (כלי יקר לויקרא י"ג, ז).

וכאן הוא כותב כאן:

להורות שהרפואה הנפשית באה לו מצד שהיה צרוע כי הצרעת הכריחו אל התשובה…

התהליך שעובר המצורע מושפע ממצבו הפיזי, הוא רואה את כל גופו חולה, הוא יוצא אל מחוץ למחנה ולעולמו המוכר ואלו מכריחים אותו לשאול: מה צריך לתקן? במה טעיתי? והתשובה על כך חוזרת לעולמו הפנימי של החוטא.
עניין זה אינו מיוחד רק לעניין הצרעת, אלא יכול להתבטא בכלל היחסים שבין הקב"ה ועם ישראל, וגם התורה מציגה זאת בהקשר לברכות והקללות:

(א) וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכׇל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. (ב) וְשַׁבְתָּ עַד יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשֶׁךָ. (ג) וְשָׁב יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכׇּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. (דברים, ל', א – ג)

האירועים שעוברים על העם במישור הפיזי צריכים לעורר את אותו תהליך שמתעורר אצל המצורע ולעורר את העם לתקן את הגורם הפנימי שהביא להם. לעיתים קרובות כתוצאה מאירועים חמורים העוברים על העם אנשים מתעוררים לשאול: איך הקב"ה עמד מנגד כאשר אירועים אלו קרו? נראה שדברי הרב באים לעורר אותנו לשאול שאלה אחרת: מה אנו עשינו שלכן התרחשו אירועים אלו? ומה אנו צריכים לעשות בכדי לתקן מעשים אלו?

מוטי מלכא

נשוי לעדי ואב לארבעה, ומתגורר כיום בבית שמש. בעבר עסק בחינוך בעיקר במסגרות לנוער בסיכון. כיום הבעלים של 'הרמן הדפסות'.