איך נטהרים מלשון הרע
פרשת מצורע עוסקת בדיניו של המצורע ותהליך טהרתו. מצורע הוא אדם שבאו עליו אחד משלושה נגעי גוף שונים: שאת, ספחת או בהרת. חז"ל מלמדים שנגעים אלו באים לאדם על דיבור לשון הרע:
ואמר ר' יוסי בן זימרא: כל המספר לשון הרע נגעים באים עליו אמר ריש לקיש: מאי דכתיב: "זאת תהיה תורת המצורע? זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע. (ערכין טו, ב)
על חומרת לשון הרע (והוצאת שם רע) עומדים חז"ל במקורות רבים. בין היתר הם משווים עוון זה לשלוש העבירות החמורות ביותר. כידוע, על עבירות אלו – עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות – נקבע דין "ייהרג ובל יעבור". הרמב"ם, בהלכות דעות, פוסק את דבריהם להלכה:
המרגל בחברו–עובר בלא תעשה, שנאמר "לא תלך רכיל בעמיך". ואף על פי שאין לוקין על לאו זה, עוון גדול הוא וגורם להרוג נפשות רבות מישראל…
איזה הוא רכיל–זה שהוא טוען דברים והולך מזה לזה ואומר כך וכך אמר פלוני, כך וכך שמעתי על פלוני: אף על פי שהוא אומר אמת, הרי זה מחריב את העולם.
יש עוון גדול מזה עד מאוד והוא בכלל לאו זה, והוא לשון הרע; והוא המספר בגנות חברו, אף על פי שאמר אמת. אבל האומר שקר, מוציא שם רע על חברו נקרא". (הלכות דעות ז, א-ג).
"הורג נפשות רבות בישראל ומחריב את העולם", לא פחות. רק נוודא שהדברים מובנים, כי הם קשים לעיכול וקשים פי כמה ליישום כל אחד בתחומו: מי ש"הולך רכיל" (ואף מדבר לשון הרע), גם אם מדובר בדברים שיש בהם אמת, גורם בדבריו להרוג נפשות רבות בישראל ומחריב את העולם. הדברים האלו מובאים להלכה, לחיי היום יום ולמציאות המורכבת היומיומית שבה אנו חיים. גם הרמב"ם ממשיך וקובע שיש דרגה חמורה יותר, והיא הוצאת לשון הרע, שגם תוצאותיה כנראה חמורות מהחרבת העולם.
שלבי הטהרה
תהליך הטהרה של המצורע מורכב מכמה שלבים – מהמפגש הראשון של הכהן עם האדם בעת גילוי הנגעים והגדרתו כמצורע, דרך הרחקת המצורע מחוץ למחנה ישראל ועד להבאת קורבן אשם בסיום התהליך. אני מבקש לעמוד על השלב שמתרחש לאחר שהמצורע ישב מחוץ למחנה ישראל. ביום השביעי להרחקתו, ובתנאי שנגעי הגוף כבר נעלמו וטרם הוגדר המצורע כטהור, מגיע הכהן לאדם הנגוע ובודק אם הנגעים התרפאו או לא. במקרה שהם התרפאו, התורה מפרטת את התהליך הבא:
…זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא, אֶל-הַכֹּהֵן. וְיָצָא, הַכֹּהֵן, אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה; וְרָאָה, הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע-הַצָּרַעַת, מִן-הַצָּרוּעַ. וְצִוָּה, הַכֹּהֵן, וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי-צִפֳּרִים חַיּוֹת, טְהֹרוֹת; וְעֵץ אֶרֶז, וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב. וְצִוָּה, הַכֹּהֵן, וְשָׁחַט, אֶת-הַצִּפּוֹר הָאֶחָת–אֶל-כְּלִי-חֶרֶשׂ, עַל-מַיִם חַיִּים. אֶת-הַצִּפֹּר הַחַיָּה יִקַּח אֹתָהּ, וְאֶת-עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת-שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֶת-הָאֵזֹב; וְטָבַל אוֹתָם וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה, בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה, עַל, הַמַּיִם הַחַיִּים. וְהִזָּה, עַל הַמִּטַּהֵר מִן-הַצָּרַעַת–שֶׁבַע פְּעָמִים; וְטִהֲרוֹ, וְשִׁלַּח אֶת-הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה. (ויקרא יד, א-ז).
רש"י עומד על הסיבה להבאת דברים אלו דווקא :
צפרים טהרות – … לפי שהנגעים באין על לשון הרע, שהוא מעשה פטפוטי דברים, לפיכך הוזקקו לטהרתו צפרים, שמפטפטין תמיד בצפצוף קול. ועץ ארז – לפי שהנגעים באין על גסות הרוח. ושני תולעת ואזב – מה תקנתו ויתרפא? ישפיל עצמו מגאוותו, כתולעת וכאזוב: עץ ארז – מקל של ארז: ושני תולעת – לשון של צמר צבוע זהורית". (ויקרא יד, ד).
רש"י מסביר שלא רק העונש תואם את חטאו של המצורע, אלא גם מרכיבי הקרבן. הוא חטא בפטפוטי דברים ולכן מביא ציפורים שמצייצות תמיד; הוא דיבר לשון הרע כי הוא נגוע בגסות רוח וגאווה, ותקנתו היא השפלת גאוותו כמו תולעת ואזוב, אל מול עץ הארז שמסמל גובה, עוצמה, וגאווה.
מים חיים ומשמעותם
בתהליך הטהרה מוזכר פריט נוסף לא פחות מרכזי, והוא "מים חיים". מה המשמעות של "מים חיים"? יש מים מסוג אחר? למה התורה מדגישה "מים חיים"? הדבר השני שיש לתת עליו את הדעת הוא העובדה שציפור אחת מהציפורים החיות נשחטת, והציפור השנייה משוחררת לטבע – "על פני השדה".
"מים חיים" מסמלים את החיות של האדם, את התחדשות הטבע והאדם. בזכותם יכולים הציפורים, עץ הארז, האזוב והאדם לחיות ולצמוח. הם מסמלים את הנביעה האין סופית שממלאת את האדם בכוחות רוחניים, פיזיים ונפשיים. מים חיים הם המים שמעניקים חיות גם למי שנמצא לידך, בסביבתך. מי שאי פעם עמד על ראש ההר, והתבונן מטה לכיוון מעיין שבתחתיתו או באמצעו, הבחין בוודאי שסביב המעיין הכל ירוק, הכל חי, חיות מסתובבות וציפורים מצייצות. אלו הם מים חיים מים שמחיים. המים מסמלים את המשכיותו של האדם, את יכולתו להשפיע, להחיות, לתת כוחות. למים יש גם עוצמה אדירה לפלס דרך. גם במקרה של קשים ומהמורות שנראים בלתי עבירים, המים ימצאו את הדרך לעבור, כי הם "מים חיים".
הכהן מגיע למצורע באחד מרגעיו הקשים ביותר של האדם. הוא אומר לו: במעשיך האחרונים החרבת את העולם במקום להחיות אותו, הרגת נפשות במקום להחיות אותן. עכשיו אנחנו מתחילים תהליך של טהרה, ולקראת ההתמודדות הבאה שלך בחיים המורכבים האלו, שכנראה תגיע מהר מכפי שנראה, אני מבקש להביא לך כלי שיסייע לך לשפר את החלטותיך העתידיות. אני מבקש שבכל פעם שתעמוד לפני התמודדות, תראה לפניך את שתי הדרכים שעומדות לפניך כעת, שתי אפשרויות שנגזרות ישירות ממעשיך והחלטותיך.
אתה יכול להיות "ציפור חיה" המעופפת לה על פני השדה. מאידך, אתה יכול להגיע להיות "ציפור שחוטה" שסיימה את תפקידה בעולם. אתה יכול להיות "תולעת רגילה" שאינה מביאה הרבה תועלת (שימו לב שהמילים "תולעת" ו"תועלת" מורכבות מאותן אותיות בדיוק), ואתה יכול להיות "תולעת שני" שממנה טווים את בגדי הכהן הגדול שבהם הוא נכנס לקודש הקודשים, וכן את יריעות המשכן המכסות את מקום השכינה. אתה יכול להיות אזוב שעף לו ברוח, בלי שורשים עמוקים וללא המשכיות ברורה, אבל אתה יכול גם להיות "עץ ארז" נטוע חזק באדמה, ששורשיו מאפשרים לו להגיע לגבהים עצומים.
בין כך ובין כך, עליך לפעול לא מתוך גאווה וגסות רוח, אלא מתוך הבנת תפקידך כ"מים חיים". לכל אחד יש מקום בעולם, ואין לאף אחד זכות "להחריב את העולם" כי הוא סבור שהוא המרכז ואין בלתו. עלינו להכיר את מקומנו וזולתנו, ורק כך לצמוח.
אבי כהן סקלי
אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".