עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל

וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה  וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל  אֲשֶׁר מָשַׁח אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ: (במדבר, ל"ה, כ"ה)

מצווה התורה בפרשה את בני ישראל על ערי המקלט. מטרת ערים אלו היא לאפשר לאדם שהרג בשגגה להמשיך את חייו ללא החשש מגאולת דם של משפחת ההרוג. אחד הדינים המעניינים בנושא זה הוא שההורג בשגגה צריך להישאר בתוך גבולות עיר המקלט עד שימות הכהן הגדול, ורק אז הוא יכול לצאת חזרה למקומו. כמובן שעולה השאלה- מדוע צריך לחכות עד מות הכהן הגדול? מה הקשר שבין ההורג בשגגה ובין הכהן?

בעל הכלי יקר, ר' שלמה אפרים מלונטשיץ, עונה על כך תוך שהוא שם דגש על האחריות שיש להנהגה בעם ישראל:

עד מות הכהן הגדול – ומה שאמרה תורה ברוצחים שישב שם עד מות הכהן הגדול, לפי שאהרן מדתו השלום על כן היה לו להתפלל על בני דורו שאך שלום ואמת יהיה בימיו ולא תקראנה כאלה מקרה בלתי טהור זה, על כן ישב שם עד מות הכהן הגדול ואז יתפלל הוא וכל ביתו על מיתת הכהן הגדול כדי שיחזור מהרה לביתו…

הכהן הגדול הוא ממשיכו של אהרון, איש השלום, ולכן ישנה אחריות על הכהן הגדול להתפלל שבימיו לא יקרה מצב של הרג בשגגה. לא רק רצח בזדון הוא פגיעה בשלום והמרקם החברתי, גם הרג בשגגה מותיר אחריו קרע בחברה: במשפחת ההרוג נוצר חלל שמתבטא ברצון לנקמה ובמשפחת ההורג נוצר כעס על הרחקת ההורג למרות שלא עשה את המעשה בכוונה. גם החברה עצמה מתחלקת בין המצדדים במשפחה זו או רעותה, וברור שסיטואציה זו רחוקה מהשלום.

מצב זה מתאפשר או מגיע, לדעת הרב, בגלל הכהן הגדול. הכהן הוא לא זה שיצר את המצב או זה שנתן את הגרזן ביד ההורג, אלא שאחריותו של הכהן היא למנוע מצבים אלו: על כן היה לו להתפלל על בני דורו. על הכהן מוטלת האחריות לחברה כולה, ואחריות זו מתבטאת בכך שכאשר קורה אירוע שיכול היה להימנע- יש בו אשמה על חוסר המניעה. הרב מתמצת אמירה זו במילה תפילה, אולם הכהן הוא גם ראש המערכת החינוכית בעם- הכוהנים והלווים היו מפוזרים בכל השבטים על מנת ללמדם תורה ולחנכם. החינוך אמור להביא את האדם להתנהג בזהירות ומתוך התחשבות באחר, ולכן אירוע כזה מצביע על התרשלות מצד המערכת החינוכית בעם- שעליה מופקד הכהן הגדול.

זו הסיבה שיש כאן סוג של מידה כנגד מידה: הכהן ראוי היה שיתפלל בעבור העם, ומכיוון שלא עשה זאת, יתפללו אחרים (הרוצח בשגגה) עליו שימות. אמירה זו היא קשה מאוד, ונראה שהרב בא להדגיש עד כמה גדולה אחריות ההנהגה ועד כמה מסוכן לחטא ולהיכשל בתפקיד זה שיכול להביא גם על כהן גדול תפילת מוות.

ממשיך הרב  את דבריו ושואל מדוע הדגישה התורה לגבי הכהן: הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר מָשַׁח אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ?

…וכי עדיין לא ידענו שהכהן הגדול נמשח בשמן המשחה?  אלא, לפי שהכהן זה שנעשה רציחה בימיו, זה הרוצח כיבה נר אלהים נשמת אדם, וכיבה נר מצוה ותורה אור, ודאי לא זכר כהן זה בשמן משחת קודש שעליו שהיה מחציתו חמשים ומאתים דהיינו שני פעמים נר, כי כל כהן צריך לעמוד על שמירת שתי נרות אלו בימיו ולהתפלל על זה, ומאחר שמעשה זה קרה בימיו על כן ישב שם עד מות הכהן הגדול.

אומר הרב כי הגדשת שמן הקודש בא לרמז על מה שלא עשה הכהן: בשמן המשחה חוזר על עצמו המספר 500 כמה פעמים- וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מׇר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמׇן בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וּקְנֵה בֹשֶׂם חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם: וְקִדָּה חֲמֵשׁ מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ וְשֶׁמֶן זַיִת הִין: מסביר הרב כי יש בכך רמז לשני נרות (נר בגימטריה 250, שני נרות הם 500)- נר נשמת האדם ונר תורה. תפקידו של הכהן הוא לשמור על שני נרות אלו שלא יכבו, ולכן במידה וכבה אחד הנרות- חטא הכהן לתפקידו, ולכן נקשר גורלו של ההורג בשגגה – שמעשהו הוא ביטוי לכיבוי הנרות, עם גורלו של הכהן הגדול[1].

חייבים לציין, נוסח דברי הרב הם קשים- לומר שמידה כנגד מידה היא שיתפללו על הכהן הגדול שימות, זהו דבר שקשה לשמוע. משום כך נראה שצריך להבין את הדברים כאזהרה: הרב כתב את ספרו על בסיס דרשות שנשא בעיקר בקהילת פראג ובדרשות אלו לא חשש לבקר את ראשי הקהל ועשירי העם, ובספרו ישנן דוגמאות רבות לכך – בין אם הן מפורשות או שמובאות ברמיזה[2]. כאשר קוראים כאן את דבריו קשה שלא לשמוע את הפנייה לראשי הקהל לעשות קל וחומר בעצמם מכהן גדול- אם הכהן הגדול צריך לדקדק כל כך בהנהגתו בכדי שלא יגיע למצב שבו יפגע אחד מישראל ושלא יגיע למצב שיתפלל עליו לרעה מישהו מישראל, קל וחומר שכל מנהיג ומנהיג צריך לבדוק את עצמו ואת הנהגתו.

———————-

[1] מעניין לציין שבספר שמות (ל', כ"ג), שם התורה מדברת על שמן המשחה, מזכיר הרב נרות שונים- נר הנבואה ונר השררה הקשורים בדמותו של משה רבינו.

[2] דוגמא בולטת לכך מובאת בפרשת שופטים: …ובדורינו כמה אשירות נוטעים בכל עיר ועיר, לא יבקרו בין במקום ת״ח או לא גם כי יהיה בעירו ת״ח מופלא בתורה וחסידות כל חכמתו לא עמדה לו, כי עכ״פ כל אחד יבחר לו בקרובו או במחותנו אשר יודע בו שהוא יחניף לו או יתנגד לשונאו, ופרצה זו במלואה ברבת בני עמי אשר לכבוד זרע אברהם עת לקצר ומ״מ עלה בידי ביאור יקר בסמיכות ששה לאוין אלו.