לא יחל דברו
- אבי כהן סקלי
- אבי כהן סקלי, ספר במדבר
- פרשת מטות
פרשת מטות פותחת בפירוט דיני השבועות והנדרים שחלים על האדם. פסוקים אלה מבארים כיצד יש לנהוג כאשר אדם נודר נדר, נשבע שבועה או מוציא מפיו הבטחה. הפירוט המלא נפתח בכלל יסודי ועקרוני, שממנו ייגזרו יתר הדינים:
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה'. אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַ-ה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה. (במדבר ל, ב-ג)
מפסוקים אלו ניתן ללמוד שהתורה מייחסת חשיבות מיוחדת ליוצא מפיו של אדם, עד כדי כך שהפרה של המילים היוצאות נמדדת במונחים של חול וקודש, מה שמדגיש משמעותית את חשיבות העניין. האדם מצווה לא לעשות את דבריו כדברי חולין ולהפר את היוצא מפיו, בכך שלא יקיים את מה שהבטיח. בפשט של הדברים, כל מה שאדם מוציא מפיו – עליו לקיים.
החשיבות המיוחסת לכוח הדיבור מקורה בבריאת האדם, כמתואר בספר בראשית:
וַיִּיצֶר ה' אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית ב, ז)
ההבדל העיקרי בין האדם ובין שאר הברואים בעולם הוא שבאדם נפח הקב"ה נשמת החיים בעת בריאתו. נשמת חיים זו היא שמאפשרת לאדם להיות "נפש חיה" בניגוד לבריות אחרות בעולם. במה מתאפיינת אותה נפש חיה? אונקלוס תרגם את המילים "נפש חיה" ל"רוח ממללא", ביטוי שפירושו בעברית הוא: "רוח מדברת". כלומר, מה שמאפשר לאדם להיות לנפש חיה שנברא בצלמו של הקב"ה הוא כוח הדיבור.
גופו של האדם נוצר מן האדמה. אילו בריאת האדם הייתה מסתיימת ביצירה מן האדמה, לא היה הבדל בין אדם ובין "גולם". כוח הדיבור של האדם, הרוח המדברת, הוא החלק העליון יותר ביצירתו של האדם.
לא יחלל דיבורו
רש"י מסביר את הפסוק "לא יחל דברו" – "כמו לא יחלל דברו, לא יעשה דבריו חולין". לא בכדי רש"י מציין מונחים של קודש וחול, ומגדיר את אי קיום דבריו של האדם כחילול. דבריו של האדם שיוצאים מפיו ללא כל כוונה לקיימם – הם בגדר חילול. הדיבור קדוש, ופגיעה בו היא כפעולת חילול.
ציווי זה ניתן קודם כל "לראשי המטות". רק פעמים מעטות מציינת התורה במפורש שהציווי ניתן בראש ובראשונה לראשי המטות. לא בכדי דווקא הציווי על "קדושת הדיבור" ניתן באופן מיוחד ומפורש לראשי העם, כדי להזהירם יתר על המידה בציווי זה. חובה עליהם להיזהר בדיבורם ובהבטחותיהם עשרות מונים יותר מהאדם הפרטי. הפרת הבטחה על ידי אדם מהשורה היא אמנם מעשה חמור, אבל לכל היותר נפגעת סביבתו הקרובה. לעומת זאת, כאשר מנהיגים, ראשי שבטים ומטות מפרים את דבריהם, הרי שאנשים רבים עלול להיפגע מכך.
הדור שלנו ניזון מיועצי תקשורת, הבטחות בחירות, דעת קהל, הצהרות חפוזות ובעיקר ברברת פוליטית בכל פינה. דור כזה יכול להבין בדיוק מה הנזק שיכול לגרום מנהיג שמבטיח הבטחות, ללא כוונה אמיתית וכנה לעמוד מאחורי דיבורו. השמירה על קדושת הדיבור בשני אופניו, קיום ההבטחה ודיבור נקי, היא יסוד גדול שעלינו להתאמץ בכדי לקיימו. סוגיה זו חייבת לשנות כיוון ולתפוס חלק מהותי בחיינו. אל לנו לפזר הבטחות שאין לנו יכולת ליישמן. אל לנו למכור מילים בכדי לרצות אנשים, ולהבטיח ללא כוונה אמיתית וכנה גם לקיים. דווקא בגלל מעלתו וקדושתו של הדיבור יש להיזהר כפל כפליים שלא לחללו, כיוון שלמילים יש משמעות ניכרת. עלינו ללמוד לכבדן ולהחזיר למילה את הכבוד המגיע לה.
לאור זאת כתב האר"י הקדוש, רבי יצחק לוריא, על כוח הדיבור בביאורו לפרשת עקב:
לא יעשה דיבורו חולין וזול, אלא ייקר כל דיבור היוצא מפיו. שכן כל דיבור פועל גדולות ונצורות בעולמות עליונים לטוב או למוטב. אם דיבוריו טובים וטהורים משפיע רוחניות וקדושה.
ברית המילים
כאשר יהודי נולד, הוא עובר טקס שמקשר אותו לכל חייו לעם היהודי ולקב"ה, "ברית מילה". לאחר ביצוע המילה, לא ניתן לחזור חזרה, נוצר קשר נצחי בין הנימול ובין העם היהודי והקב"ה, שהאות שלו במציאות מתבטא בהסרת העורלה. ה"מילה" של התינוק והמילה המדוברת נכתבות ונשמעות באופן זהה – מה הקשר ביניהן?
ערלה היא ביטוי לדבר שלילי. כאשר התורה רוצה לתאר שבעתיד בני ישראל ישובו לדרך הישר, היא משתמשת במונחים של הסרת ערלה: "וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד" (דברים יט, ז). בשלוש שנותיו הראשונות מוגדר פרי כ"ערלה" והוא אסור באכילה. רק בשנה הרביעית, בתום תקופת הערלה, חלה על הפרי קדושת נטע רבעי. השורש ע.ר.ל משמש בכמה ביטויים שליליים אחרים: ערל שפתיים, ערל לב וכיוצא בזה.
האקט של חיתוך העורלה נקרא מילה. בכוחה של המילה הפיזית להסיר את החלקים שאינם טהורים ולהפוך את האדם מאדם "ערל" למחובר בחיבור נצח לעם ישראל. כך בכוחה של המילה הרוחנית להפוך את האדם, באמצעות דיבורו, מאדם של חול לאדם של אמת וכנות, לאדם של קודש וטהרה.
"ברית מילה" מסמנת את הקשר ההדוק והנצחי בין התינוק לעם היהודי. בדומה לכך, המילים שאנשים מוצאים מפיהם מסמנות את הקשר ההדוק וההכרחי כל כך בין בני האדם. אם נפר את מילותינו ונהפוך אותן לחסרות רלוונטיות, לא תהיה לנו הזכות והיכולת לתקשר בכנות עם זולתנו.
הכל תלוי בפועל כפיו
נסיים בדבריו של ה"כלי יקר", ונלמד כולנו שבכוחנו וביכולתנו להפוך לאנשים טובים וטהורים יותר:
כי נשמת חיים היא הנפש המשכלת הנצחי… ועיקר שלימותו תלוי בחריצות השתדלותו וטוב בחירתו כשיפקח עיני שכלו בבואו בימים, אבל בתחילת הויתו אע"פ שכבר נופח בו נשמת רוח חיים מכל מקום אין הנשמה בו בפועל כי אם בכח לבד, ואם לא ישנס מתני זריזותו לצאת בראש החלוץ ללחום מלחמת ה' הרי הוא בבהמיותו ונמשל כבהמה... וגלה לנו הכתוב דבר זה שלא יטעה האדם בעצמו לאמר שבלא יגיעה ועמל יבא לידי שלימותו אשר כבר נוצר עמו ויסמוך על יתרון זה שנמצא ביצירתו כי אין הדבר כן אלא הכל תלוי בפועל כפיו כי יש בידיו תמיד להחליף ולהמיר הטבע בשכל והשכל בטבע. ומטעם זה לא נאמר ביצירת האדם וירא אלהים כי טוב לפי שביצירתו עדיין לא ניכר מה טובו ומה יופיו.
ביכולתנו לעלות מדרגתה של הבהמה לדרגות גבוהות ועליונות, ובכך להפוך את חברתנו לראויה וטובה. הכל תלוי בנו.
אבי כהן סקלי
אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".