מניסיוני, אחד האתגרים הגדולים בעבודה במגזר הציבורי הוא לגרום למערכת לפעול יחד. רק כך אפשר להגשים את המטרות והיעדים שקבעו קובעי המדיניות. כאשר נכנסתי לתפקידי כראש מנהל אזורי תעשייה, אמר לי מנכ"ל המשרד דאז: "אני מבקש ממך דבר אחד. תפעל לחבר את היחידות שנוגעות לתחום אזורי התעשייה לאותו וקטור. זה לא מובן מאליו".
קשה מאוד לאחד מערכת שמורכבת מאגפים ויחידות שונות. לכל גוף כזה נבנה לאורך השנים אתוס, כיוון מסוים. לא פעם ניסיון לפעול על פי המדיניות נתקל בהתנגדות מצד קבוצות ויחידים שבטוחים שדעתם עדיפה וקובעת. תמיד יהיו כאלו שהאינטרס שלהם אחר ולעיתים אף נוגד את דרך הארגון ומטרותיו. המצב הזה בדרך כלל נובע מאינטרסים יחידתיים שמנוגדים לאינטרס הארגוני. לא פשוט להביא את כולם לאותה מסילה.
בפרשות מטות מסעי, מבחינה כרונולוגית, אנו נמצאים ממש בכניסה לארץ ישראל, לאחר ארבעים שנות מסע במדבר. בני ישראל הספיקו לכבוש את עבר הירדן המזרחי, וכעת, רגע לפני חציית הירדן והכניסה לארץ, פונים שניים וחצי שבטים מכלל שבטי ישראל למשה ובפיהם בקשה:
וּמִקְנֶה רַב, הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי-גָד–עָצוּם מְאֹד; וַיִּרְאוּ אֶת-אֶרֶץ יַעְזֵר, וְאֶת-אֶרֶץ גִּלְעָד, וְהִנֵּה הַמָּקוֹם, מְקוֹם מִקְנֶה. וַיָּבֹאוּ בְנֵי-גָד, וּבְנֵי רְאוּבֵן; וַיֹּאמְרוּ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן… וַיֹּאמְרוּ, אִם-מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ–יֻתַּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ, לַאֲחֻזָּה: אַל-תַּעֲבִרֵנוּ, אֶת-הַיַּרְדֵּן. (במדבר לב, א-ה)
תגובתו של משה רבנו לבקשה זו הייתה בתחילה קשה מאוד, עד כדי השוואת בקשתם של אותם שבטים לחטא המרגלים:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לִבְנֵי-גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן: הַאַחֵיכֶם, יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה, וְאַתֶּם, תֵּשְׁבוּ פֹה. וְלָמָּה תְנִיאוּן אֶת-לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–מֵעֲבֹר, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַן לָהֶם, ה'. כֹּה עָשׂוּ, אֲבֹתֵיכֶם, בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ, לִרְאוֹת אֶת-הָאָרֶץ. וַיַּעֲלוּ עַד-נַחַל אֶשְׁכּוֹל, וַיִּרְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וַיָּנִיאוּ, אֶת-לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–לְבִלְתִּי-בֹא, אֶל-הָאָרֶץ…. וְהִנֵּה קַמְתֶּם, תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם–תַּרְבּוּת, אֲנָשִׁים חַטָּאִים (במדבר לב, ו-יד)
"תרבות אנשים חטאים". כך הגדיר משה רבנו את בקשתם של מי שרק רצו להישאר בעבר הירדן המזרחי ולשפר את מצבם הכלכלי. מה המשמעות של הביטוי "תרבות אנשים חטאים", ומה היה נורא כל כך בבקשתם שהוביל את משה לתגובה חריפה זו?
רבי יצחק דון אברבנאל (1437-1508), מחכמי גירוש ספרד, חווה שברון לב של עם שגולה מארץ אחת לאחרת. בפירושו לפרשתנו הוא מתאר את ההשלכות של בקשת שניים וחצי השבטים:
למה תניאון, רצונו לומר תשברו את לב בני ישראל שבשמעם דבריכם יאמרו גם הם שאינם חפצים לעבור אל הארץ שנתנה ה' להם, והוא מתנה משובחת ביד הנותן אותה… באמת כה עשו אבותיכם שהניאו את לב בני ישראל בטענות כאלו מרוע הארץ ומחוזק העם והערים, עד שאמרו ישראל לבלתי בא אל הארץ… ונראה שמעשה אבות יעשו בנים, והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים, להוסיף עוד על חרון אף ה', באופן שיוסיף להניע עוד ישראל במדבר ההוא, ושחתם לכל העם הזה, כלומר לא לכם בלבד כי גם על כולם.
רבי יצחק אברבנאל מבין את הנזק שגורמים אנשים ש"שוברים את לב הקהל" במצבי חששות וחוסר ביטחון. רבי יצחק אינו מוכן לקבל מצב שבו יש קבוצה שבמעשיה גורמת, גם אם לא בזדון, לנפילת רוחה של האומה. מדובר בהחלטה שבמקום לחזק מחלישה, ובמקום להעצים – שוברת.
רבי אברהם בן יעקב סבע (1440-1508) חי אף הוא באותה תקופה. לאחר שברח מספרד ופורטוגל הגיע לעיר פאס שבמרוקו. חכם זה כתב את ספר "צרור המור". רבי אברהם טוען ששבטים אלה ביקשו להפריד את עצמם מקהל ישראל, ולכן בקשתם ומעשיהם היו כה חמורים בעיני משה:
הנה שְׁאֵלָתָם היתה רעה כנגד רצון השם ורצון משה. כי מאסו בארץ חמדה… אבל ראו ארץ יעזר שנראה להם שעוזרת אותם… ולא ראו קדושת ישראל וחבתם… ולפי שמשה חרה לו על זה… והתחיל לגלות להם הרעה שעשו בזה לשבור לבות בני ישראל מעבור את הארץ ארץ חמדה, אשר נתן להם ה' אחר תלאה רבה… והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים ולמדתם דרכי אבותיכם המרגלים… שאתם רוצים להפריד עצמכם מקהל ישראל. באופן שבזה שחתם לכל העם הזה ואתם מנאצים את ה' ומואסים בארץ הקדושה.
הרצון הזה, להיפרד מקהל ה', נבע מחוסר היכולת של שבטים אלו לראות את קדושת ארץ ישראל. לדידם, האינטרס הפרטי גובר על האינטרס הלאומי, הכמיהה האישית גוברת על הכמיהה הלאומית להתיישב בארץ המובטחת. לא בכדי מזכיר רבי אברהם בפירושו את מעשה קורח ועדתו שביקשו, אף הם לפלג וליצור הבדלה בעם ישראל, מתוך אינטרסים אישיים. משה פחד מאוד מהתהליך הזה, והגיב מיד בעוצמה.
גם הניתוח האחרון שנראה מופיע בספרו של אחד מחכמי מגורשי ספרד. כך כותב רבי יצחק עראמה (1420-1494), בעל ספר "עקדת יצחק":
והיה הטפל עיקר בעיניהם, עד שבחרו לשבת חוצה לה להיות הארץ ההיא נאותה למקניהם, כאלו תכלית הארץ ההיא לא היה אלא להיות להם מרעה שמן וכר נרחב להם ולרכושם. והוא רע ומר, כי עדיין נמצא בהם שורש פורה ראש ולענה לשוב מאחרי ה' כעניין עוון המרגלים וכל מתי מדבר, וכאלו לא תמו כל הדור ההוא אשר מנע ה' מהם כניסתן בה כמו שנזכר… אמר להם כי חסרונם בביטחונם על ה' ונפילת המורך בלבם עם שהוא פחיתות טבעי להם הוא השבה מאחורי ה' במה שיחטאו בה ויחטיאו הרבים אשר יביאו המורך בלבם.
מה שהוביל את השבטים הללו היה חוסר היכולת להבחין בין עיקר לטפל, ובין קדושה לאומית לאינטרס כלכלי אישי. משה רבנו הגיב כך כי לא הייתה לו אפשרות אחרת, הוא לא יכול היה לתת לתהליכים אלו להתגלגל. על כן חזרו השבטים עם הצעה חלופית: הם ייצאו חלוצים לפני בני ישראל לכבוש את הארץ. רק לאחר מכן ישובו לארץ זו ויתיישבו בה כרצונם.
"תרבות אנשים חטאים" היא מעשים ששוברים את לב האנשים שנמצאים מסביב – בארגון שבו אנחנו עובדים, במסגרת המשפחתית ובכל מסגרת אחרת. תרבות של אינטרס פרטי, אישי וקטן.
"תרבות אנשים חטאים" היא אותם מעשים שמונעים מאנשים אחרים להגיע ליעדם. זו תרבות שמצירה את צעדיהם של אחרים, מחלישה אותם ונותנת מורך בליבם רק מפני שאולי הם מפריעים לנו בדרך.
"תרבות אנשים חטאים" היא אותם אנשים שבוחרים להפריד את עצמם מקהל ישראל. אנשים כאלה אינם חושבים על טובת הכלל, אלא על עצמם בלבד. כל מחשבתם נתונה לשאלה כיצד ביכולתם לשפר את מצבם הכלכלי, האישי או החברתי, ורק זה מה שעומד לנגד עיניהם.
"תרבות אנשים חטאים" היא אותם אנשים שאינם לומדים ממעשי אבותיהם ומהניסיון הקיים. הם חוזרים בדיוק על אותם חטאים קשים, והופכים אותם מטעות נקודתית – לתרבות מתמשכת. תרבות של חוסר למידה, חוסר הפקת לקחים וקבלה בנקל של חזרה על טעויות.
"תרבות אנשים חטאים" היא הסתכלות שלא מאפשרת לך לראות בדברים את הקדושה והטהרה. תרבות כזו הופכת את העיקר לטפל ואת הטפל לעיקר, וכך פוגעת באופן קשה בהתקדמות אל עבר הנחלה המובטחת.
שנזכה לחזק את שורשנו, להתחבר לחברתנו, לעמנו ולארצנו.
125.00₪
30.00₪
35.00₪
120.00₪
המחיר המקורי היה: 120.00₪.105.00₪המחיר הנוכחי הוא: 105.00₪.
125.00₪
130.00₪
120.00₪
25.00₪
120.00₪
המחיר המקורי היה: 160.00₪.130.00₪המחיר הנוכחי הוא: 130.00₪.
25.00₪
75.00₪
95.00₪
59.00₪
50.00₪
70.00₪
35.00₪
