עם קשה עורף הוא

כאשר עבדתי במשרד ראש הממשלה, אחד מהמנהלים שאיתם עבדתי באגפים המקבילים היה עקשן בצורה שלא פגשתי. אני לא זוכר דיון אחד איתו, שהיינו מצליחים באמת להזיז משהו בעמדתו. פשוט לא זז. כאשר היינו רוצים להזיז אותו, היינו מביאים אותו לרמה הממונה, גם אז הוא המשיך בעקשנותו, אבל שם כבר היה כוח שהיה יכול להשפיע עליו במקצת, או לפחות להכריע בין הדברים.

לא מעט פעמים העקשנות הזאת תסכלה אותי ממש, אבל למדתי להפיק ממנה כל מה שאפשר ברמה המקצועית, זה גרם להיכנס לעומק לנושאים. פעם אחת אני זוכר, ששמחתי מאוד על עקשנותו שניצחה ובזכות עקשנותו לא יצאנו למהלך, שמאוחר יותר התברר, כמהלך מוטעה.

את ההשלכות של אירועי פרשת "כי תשא", אנחנו סוחבים כאומה עד ימים אלו – השלכותיו של חטא העגל. רש"י (1040-1105, צרפת) מסביר שכפרתו של חטא העגל היא לאורך הדורות כולם, כל פורענות שבאה על עם ישראל מגלמת בתוכה קצת מכפרת חטא העגל:

"וביום פקדי וגו' – עתה שמעתי אליך מלכלותם יחד, ותמיד תמיד כשאפקוד עליהם עונותיהם ופקדתי עליהם מעט מן העון הזה עם שאר העונות, ואין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפרעון עון העגל" (רש"י, שמות לב, לד).

כאשר הקב"ה מבקש לבשר למשה על חטא העגל, המתרחש בעוד משה נמצא בהר סיני ומקבל את התורה מפי הקב"ה, מתאר הקב"ה את תכונת האופי שהובילה את ישראל לביצוע חטא חמור זה. תכונת אופי שאולי מאפיינת יותר מכול את האומה הישראלית עד היום:

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה: לֶךְ-רֵד–כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. סָרוּ מַהֵר, מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם, עֵגֶל מַסֵּכָה… וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה: רָאִיתִי אֶת-הָעָם הַזֶּה, וְהִנֵּה עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא. וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר-אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם; וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ, לְגוֹי גָּדוֹל" (שמות לב, ז–י).

התכונה שהובילה את בני ישראל להתנהגות כל כך לא הוגנת, לא מוסרית, התנהגות שאינה מתקבלת על הדעת, בעיקר אל מול הטוב שהורעף על בני ישראל, היא תכונת קשיות העורף. בכעסו הרב, מבקש הקב"ה לכלות את בני ישראל תכף ומייד. נמצאנו למדים על השלכותיה מרחיקות הלכת של קשיות העורף. עם זאת, טרם ביררנו מהי בדיוק אותה קשיות עורף ומה מהותה.

מהי קשיות עורף?

רש"י ממשיך ומסביר שקשיות עורף היא תכונה שלא מאפשרת לאדם להקשיב למוכיח אותו. אדם קשה עורף הוא אדם שכאשר באים להוכיח אותו, הוא מפנה את עורפו ולא מוכן לשמוע:

"קשה ערף – מַחֲזְרִין קְשִׁי עָרְפָּם לְנֶגֶד מוֹכִיחֵיהֶם וּמְמָאֲנִים לִשְׁמֹעַ".

בספר דברים (ט, ו–ח) חוזר משה ומציין בפני עם ישראל שהוא "עם קשה עורף". שם מפרש רבי עובדיה ספורנו (1473-1550, איטליה) שקשיות העורף היא הליכת האדם על פי שרירות ליבו ומחשבתו בלי להתחשב בשום דבר. בסיום דבריו מסביר הספורנו שתכונה זו אף פוגמת ביכולת של אדם או אומה לשוב בתשובה:

"כי עם קשה עורף אתה – שאי אפשר שיהיה צדק ויושר לבב עם קשי העורף, כי אמנם קשה העורף הוא ההולך אחרי שרירות לבו ומחשבתו אף על פי שיודיעהו איזה מורה צדק בראיה ברורה שמחשבתו הוא בלתי טובה ומביאה אל ההפסד, וזה כי לא יפנה אל המורה כאלו ערפו קשה כגיד ברזל באופן שלא יוכל לפנות אנה ואנה אבל ילך אחרי שרירות לבו כמאז… ויעיד על רוע מדת קושי העורף, כי אמנם כשהקצפתם את ה' בחורב לא היה אומר להשמידכם אלא בשביל שאתם עם קשה עורף, כאמרו יתברך ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא הרף ממני ואשמידם, וזה כי אמנם קושי העורף מסיר את תקות התשובה" (ספורנו, דברים ט, ו).

הנצי"ב מוולוז'ין (1816-1893, פולין) מסביר שקשיות עורף היא אי יכולתו של אדם לשבור את טבעו, להתרחק מתכונותיו השליליות ולהשתפר במעשיו. אדם בעל תכונות שאינן טובות, שאינו מצליח לשבור את טבעו ולהשתלט עליהן, הוא אדם קשה עורף. בני ישראל לא הצליחו לשבור את טבעם ולהצליח לכפות על עצמם עול מלכות שמים:

"והנה עם קשה עורף הוא – דעת החלטי של האדם הוא בכח המוח של העורף כמו שכתב ראב״ע… מי שאינו נוח לשבור טבעו מיקרי קשה עורף. וישראל עזים הן… ואמר ה׳ אחר שהם עם קשה עורף לא יכנסו לעול תורה ומצות הנדרש להשגחתו יתברך אלא מבקשים לאמצעי שלא יהיו צריכים עוד לעול תורה ומצוות" (העמק דבר, לב, ט).

בדומה לכך מבאר רבי יצחק עראמה (1420-1494, ספרד) שכל תכליתם של האותות ושל המופתים הייתה לשבור את טבעם הגלותי והעבדותי של בני ישראל. על ידי זה קיוו שיהיו מוכשרים לקבל תורה ומצוות, אך בשל קשיות עורפם, זה נעשה ללא הצלחה:

"'עם קשה עורף' – ולא פתאים המאמינים לכל דבר, לכן עשיתי להם כל המופתים שיגיעו לאמונה, והנה הם עדיין על טבעם" (עקידת יצחק, דברים ט, ו).

הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1865-1935, ארץ ישראל) מסביר שקשיות העורף נובעת מתוך היותנו שקועים בעבדות קשה, והיא המונעת מהאור האלוקי להאיר ולשוב בתשובה:

"העקשנות לעמוד תמיד בדעה אחת ולהתמך בה בחבלי החטאת שנעשו למנהג, בין במעשים, בין בדעות, היא מחלה הבאה מתוך שקוע בעבדות קשה, שאינה מניחה את אור החרות של התשובה להאיר בעוצם חילה. כי התשובה היא שואפת לחופש מקורי אמתי שהוא החפש הא-לוהי, שאין עמו שום עבדות" (אורות התשובה ה, ה).

יהודי מתעקש עד הסוף

אחרי שהסברנו את משמעותה של קשיות העורף, ננסה להבין: האם יש בה גם דברים חיוביים?

ייתכן שתכונה זו תוכל להוביל את עם ישראל בעבודת ה' ובתיקון החברה. כאשר משה רבנו נלחם ברצונו של הקב"ה לכלות את עם ישראל, הוא משתמש בדיוק באותה תכונה כדי לשכנע את הקב"ה לסלוח לעם ישראל ולהמשיך בקיומו:

וַיְמַהֵר, מֹשֶׁה; וַיִּקֹּד אַרְצָה, וַיִּשְׁתָּחוּ. וַיֹּאמֶר אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, אֲדֹנָי, יֵלֶךְ-נָא אֲדֹנָי, בְּקִרְבֵּנוּ: כִּי עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא, וְסָלַחְתָּ לַעֲוֺנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ" (שמות לד, ח–ט).

הקב"ה מקשיב למשה ומשתכנע לא להשמיד את עם ישראל. מהו ההיבט החיובי של קשיות העורף?

המדרש מלמד אותנו שחכמים ראו בתכונת קשיות העורף גם צדדים חיובים מאוד. בזכות תכונה זו הקב"ה מחל לעם ישראל:

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה, מַהוּ וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא אָמַר? רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פּוֹלְוָיָה בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר רְאוּיִים הֵן לְהֵעָרֵף. אָמַר רַב יָקִים: שְׁלשָׁה חֲצוּפִים הֵם, חָצוּף בַּחַיָּה כֶּלֶב, בָּעוֹף תַּרְנְגוֹל וּבָאֻמּוֹת יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר רַדִּיפָא בְּשֵׁם רַבִּי אַמֵּי: אַתָּה סָבוּר שֶׁהוּא לִגְנַאי וְאֵינוֹ אֶלָּא לְשִׁבְחָן, אוֹ יְהוּדִי אוֹ צָלוּב. אָמַר רַבִּי אָבִין: עַד עַכְשָׁו קוֹרִין אֶת יִשְׂרָאֵל בְּחוּצָה לָאָרֶץ הָאֻמָּה שֶׁל קְשֵׁה עֹרֶף". (שמות רבה מב, ט).

מי כמונו אחרי אלפיים שנות גלות, פרעות ואירועי אנטישמיות בלתי נגמרים, יכול להבין את האמירה החד משמעית – "יהודי או צלוב". עם ישראל שמר על תורתו, שמר על דרכו, שמר על מצוותיו ונהרג על קידוש השם לאורך כל הדורות כולם בזכות קשיות העורף הזו. היש קשיות עורף גדולה מזו? היש קשיות עורף מעולה מזו?

רבי חיים פלטיאל[1] (המאה ה-13, צרפת) מבאר שאותה קשיות עורף היא זכות הקיימת אצל עם ישראל, והיא זו שתגרום לאומה הישראלית, לאורך כל הדורות כולם, למסור את נפשם על התורה ועל הקב"ה:

" הזכיר זכותם, כי עם קשה עורף, לפשוט צוארם על יחוד השם" (בפירושו על התורה, שמות לד, ט).

קשיות עורף שמרה את עם ישראל לאורך הדורות. קשיות עורף היא מאבק על הדרך בכל תנאי, על שמירת התורה והמצוות בכל תנאי. עקשנות על ערכים ועל תורה ומצוות היא דבר נפלא. עקשנות על חברה טהורה וקדושה, על חברה העוזרת ותומכת בכל מרכיביה, היא דבר נפלא.

קשיות עורף שמרה על עם ישראל, אבל גם ריסקה את עם ישראל.

בכוחה להוביל אותנו לעשייה בלתי מתפשרת, אבל היא יכולה גם להוביל אותנו להליכה עיוורת הנובעת מעבדות פנימית שלנו לעצמנו, לגאוותנו. בכוחנו לבחור כיצד נשתמש בקשיות העורף המוטבעת באומה הישראלית לדורותיה – להאיר אותה.

———————————————–

[1] רבינו חיים פלטיאל – פרשן מקרא צרפתי בן המאה ה- 13. היה נכדו של רבינו שמואל "שיר מורל" מפלייזא, מגדולי בעלי התוספות ומנציגי היהודים בוויכוח פריז הידוע.