בעשרת הדברות שבפרשת 'יתרו' הצטווינו לזכור את השבת. במקבילה שלהם בפרשת 'ואתחנן' שבספר דברים הצטווינו לשמור את השבת. אך בפרשת 'כי תשא', התורה עושה שימוש בפועל אחר ביחס לשבת – 'לעשות':
ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם. ביני ובין ישראל אות היא לעולם כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש.
מן הפסוקים הללו צמח הביטוי 'לעשות שבת', שאנו משתמשים בו כיום ('היכן אתם עושים שבת?'). אבל זהו ביטוי מפתיע. כיצד אפשר 'לעשות שבת' – והרי עניינה של השבת הוא שאנו לא עושים בה כל מלאכה? הקושי בולט במיוחד בלשון הפסוקים שהבאנו. הכתוב מדגיש שטעמה של השבת הוא שבמשך ששה ימים אלוהים עשה את השמים ואת הארץ, ואילו ביום השביעי הוא שבת ממלאכה. כלומר, בשבת אלוהים לא עשה דבר. כיצד אם כן אנו מצווים לעשות שבת?
תשובה מיידית אפשר לתת במישור הטקסטואלי. עלינו לשים לב היכן הציווי הזה ממוקם. פרשת 'כי תשא' חותמת מהלך של שתיים וחצי פרשות העוסקת בציווי על בניית המשכן, ובהן חוזר אלוהים על הפועל 'לעשות' כמה וכמה פעמים: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", "ועשו ארון עצי שיטים", "ועשית את המזבח", "ועשית את חצר המשכן", ועוד. אם כן, אפשר לומר שכהמשך לציווי על עשיית המשכן מצווה אלוהים גם על עשיית השבת, כאומר: השבת היא חלק מעולם הקדושה ולכן יש להשגיח שעשיית המשכן לא תבוא על חשבון עשיית השבת.
אבל זהו הסבר טקסטואלי בלבד. האם עומד מאחוריו גם רציונל כלשהו?
*
כדי להבין את העניין אני מבקש לחזור אל המופע הראשון של השבת בתורה. לאחר ששה ימים של בריאה אלוהים מסיים את מלאכתו ושובת ביום השביעי. אך הניסוח של התורה בתיאור השבת נראה מבלבל:
ויכולו השמים והארץ וכל צבאם. ויכל אלוהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה. ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות.
שימו לב לשני הביטויים "ויכל אלוהים ביום השביעי מלאכתו" ו"וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו". לכאורה מדובר בביטויים סותרים. על פי הביטוי הראשון, אלוהים סיים את מלאכתו ביום השביעי. משמע, שביום הזה הוא עוד עבד ורק אז סיים את מלאכתו. אך לפי הביטוי השני אלוהים שבת ביום השביעי מכל מלאכתו, כלומר הוא לא עשה ביום זה דבר. מה, אם כן, היה ביום השביעי? אלוהים עבד בו או לא?
עדות לקושי בהבנת הפסוק מצויה במדרש המספר ששבעים הזקנים שתרגמו את התורה ליוונית בפקודת המלך תלמי, שינו את לשון הפסוק הזה, כך שלא יעורר בעיות (בראשית רבה י, ט):
זה אחד מן הדברים ששינו לתלמי המלך: ויכל אלוהים ביום הששי וישבות ביום השביעי.
אבל מה שטוב למלך תלמי איננו מספיק לנו. אנו קוראים את הפסוק במקורו, ושם הדברים סותרים. כיצד ניתן להבין חלקיו הסותרים של הפסוק? מה אלוהים עשה ביום השביעי, ולמה בכלל יום של מנוחה הוא חלק מסיפור הבריאה?
*
התשובה חדה וברורה. אלוהים אכן יצר משהו חדש ביום השביעי – הוא יצר את השביתה והמנוחה. בעוד יש הנוטים לחשוב שמצבנו הטבעי הוא לנוח וכשאנו עובדים אנו עושים דבר שמעבר להתנהלות הטבעית של בני האדם, האמת היא הפוכה לחלוטין. מהתבוננות בטבע ניתן לראות שהטבע אף פעם לא שרוי במנוחה. מגרמי השמים הגבוהים ביותר ועד חלקיקי האלקטרון שבתוך האטום, הטבע נמצא תמיד בתנועה. אלמלא הוא היה נע כל הזמן הטבע היה מפסיק להתקיים. ביצורים חיים התנועה בולטת עוד יותר. הדם חייב לנוע בגוף כל העת כדי לקיים את החיים, ובעלי חיים חייבים בכל עת שניתן לחפש מזון ולחזק את הטריטוריה שלהם כדי להתקיים. אין שביתה בטבע, התנועה היא חיונית לקיום החיים שלנו.
בשבת קורה דבר בלתי טבעי בעליל. יש יום אחד בשבוע שבו אנו שובתים מכל מלאכה. אנו מפסיקים את התעשייה, שמשפרת את חיינו ומכניסה לנו כסף; איננו מלקטים או מייצרים מזון; ואנו גם מגבילים את התנועה שלנו כאשר אנו נמנעים מלצאת ממעגל החיים הקרוב לנו. אין כל סיבה להתנהגות הזאת אלא אחת – ההכרה שיש משהו שמעבר לקיום המיידי שלנו, שבו אנו רוצים להשקיע ביום הזה. יש בנו ממד רוחני שמעבר לעולמנו הגשמי.
את הממד הזה ברא אלוהים ביום השביעי; הוא יצר עבורנו יום שיוקדש למנוחה. יצורים חסרי צלם אלוהים לא מסוגלים להכיר במה שמעבר לטבע ועל כן עבורם יום השבת הוא יום רגיל. גם בעולם הקדום, כל המועדים היו קשורים לתופעות הטבע. החודש נקבע על פי הלבנה, השנה על פי החמה, והחגים היו חגים חקלאיים המושפעים מעונות השנה. החידוש הגדול של הלוח העברי היה בניתוק השבת מכל סממן טבעי. אין שום סימן בטבע המעיד על שבת. הכל נובע מהכרתו של האדם, שבחר להנהיג יום מנוחה ביום השביעי.
אלמלא אלוהים היה נח ביום השביעי לא היינו מסוגלים לעשות זאת בעצמנו. השבת מתחברת לממד הרוחני שקיים באדם ושמאפשר לו להתעלות מעבר לטבע. אם במשך שישה ימים אנו עובדים, יוצרים ונעים, את היום השביעי אנו מייחדים למה שמעבר להתנהלות הטבעית שלנו. זה היום שבו צלם אלוהים שבנו בא לידי ביטוי.
לכן התורה מספרת שאלוהים סיים ביום השביעי את מלאכתו למרות שהוא שבת ביום הזה מכל מלאכה. אי עשיית המלאכה היתה העשייה של היום הזה. השביתה בו היתה הפעולה. בכך נתן אלוהים ביטוי לממד הרוחני שבקיום שלנו, ושבו האדם מכיר כשהוא שובת מכל מלאכה ביום השבת. רק בשילוב השניים – עשייה במשך ששה ימים ושביתה ביום השביעי, באים העולם, וגם האדם, לשלמותם. אז תמה מלאכת הבריאה.
*
כעת ניתן להבין את הציווי על עשיית השבת, החותם את מערכת הציוויים על עשיית המשכן. בציווי על המשכן אלוהים הכניס את עם ישראל לפרוייקט מתמשך שבו הוא נדרש כל העת ליצור ולעשות. היתה זו מציאות שונה מהחיים שהוא הורגל עליהם עד כה במהלך המסע במדבר. כשהאוכל יורד מן השמים לא היה לעם ישראל יותר מדי מה לעשות ביום יום. לכן בעשרת הדברות שבפרשת 'יתרו' הוא צווה רק לזכור את השבת; כלומר להתאים את התודעה לשביתה השמיימית שהתרחשה מאליה באי ירידת המן ביום הזה.
הציווי על עשיית המשכן היה הפעם הראשונה שבה עם ישראל נדרש להיות אקטיבי וליצור משהו בעצמו. זה היה המקום הראשון שבו הוא נדרש לעשות. על הרקע הזה קורא לו אלוהים לעשות גם את השבת. עם ישראל נדרש לייצר מציאות של מנוחה בלתי טבעית, בתוך עולם של עשייה ופעולה. והמנוחה הזאת היא כשלעצמה עשייה לכל דבר ועניין. כפרפרזה על דבריו של אברהם יהושע השל נוכל לומר שבתום הציווי על עשיית המקדש שבתוך המרחב הטבעי, עם ישראל צווה לעשות מקדש אחר – מקדש הזמן, שניצב מעבר לטבע.
מעתה קל להבין מדוע ההלכה בחרה ללמוד את המלאכות האסורות בשבת דווקא ממלאכת המשכן. העשייה השבתית מופיעה בתורה כאנטיתזה לעשייה המקדשית. עם ישראל מחוייב לעשות בשבת את ההפך ממה שהוא צווה לעשות ביחס למשכן. ההפסקה מבניית המקדש היא עשייה אקטיבית של השבת.
*
כאנשים שחיים בעידן של שפע, שבו דברים רבים ניתנים לנו מן המוכן, וגם המלאכה ברובה אינה מלאכת כפיים, אנו לעתים מתקשים לחוש את העשייה שטבועה בהפסקה מכל מלאכה בשבת. גם אני לא תמיד מרגיש בכך, אבל חוויה אחת שאירעה לי המחישה לי זאת היטב.
הייתי בימים שלאחר סיום הדוקטורט שלי וחיפשתי דרכים שבהן אוכל להמשיך בהתמקצעות שלי. אשתי הסיבה את תשומת לבי לתכנית לפוסט דוקטורנטים שנפתחה בתחום כלשהו ורשמה אותי אליה. התחלתי במיונים, ובאחד השלבים נתבקשו כל המועמדים לכתוב עבודה בת כמה עשרות עמודים על נושא שלא הכרנו; זאת על מנת לבדוק את כישורי המחקר שלנו. המטלה נשלחה אלינו ביום חמישי, והיה עלינו להגיש את העבודה כבר בראשון בבוקר.
נכנסתי למרתון של קריאה, עיבוד וכתיבה. הקדשתי את כל עתותיי כדי ללמוד לעומק את הנושא ולכתוב את העבודה עליו. לא אשכח את יום ששי אחר הצהרים. ישבתי מול המחשב והייתי עסוק בכתיבה אינטנסיבית, והנה נעמדה אשתי מאחורי ואמרה לי ששבת נכנסת. אני זוכר היטב את התחושה. רציתי עוד להמשיך לכתוב וליצור, אבל השבת חייבה אותי לעצור הכל ולסגור את המחשב, זאת מתוך ידיעה שאני הולך לאבד כעת 25 שעות יקרות של התקדמות במטלה. באותו רגע הרגשתי מה זה לעשות שבת. עשיתי פעולה שאינה טבעית, כזו המנוגדת לדרכם של כל שאר המועמדים לתכנית שלא שמרו שבת. בעוד שכולם המשיכו במחקר ובכתיבה אני עצרתי. ובעצירה הזו יצרתי משהו שאינו פחות מכל עבודה אחרת.
כמוני, כך כל מי שמפסיק את מלאכת הייצור שלו בשבת עושה שבת. הוא מחולל משהו שלא ניתן למדידה באמצעים הטבעיים העומדים לרשותנו, אבל זו יצירה לכל דבר. במנוחה שלנו אנו נותנים מקום לממדים הרוחניים שבקיום שלנו.
*
הציווי על עשיית השבת בפרשות המשכן מעורר אותנו לחשוב על פניה של השבת בעולמנו העכשווי. כבר בתורה אנו רואים את אופייה המשתנה של השבת, בהתאם לסביבה ולזמן שבה היא מתקיימת. במדבר, בו האוכל ירד מן השמים, עם ישראל צווה בעיקר לזכור את השבת, שכן לא היתה לו מלאכה שממנה הוא נדרש לשבות. בחודשים שבהם עשה את המשכן, הוא צווה לעשות שבת ולשבות ממלאכה. בסוף המסע במדבר, לקראת הכניסה לארץ, בה יחיה חיים גשמיים, הוא צווה לשמור שבת ולתת מנוחה לעבדיו ומשרתיו. כל דור וכל תקופה זכו בתרגום מחודש של השבת.
ומהי שבת היום? כשעבודתנו לרוב נעשית בישיבה מול מסכים – עבודתנו נעשתה קלה בהרבה יותר מבעבר. ואולם, באופן פרדוקסלי אנו קשורים יותר לעבודה מאי פעם. התקשורת המשוכללת הופכת אותנו לקשורים למשרד גם כאשר אנו לא מצויים בו. אנו עונים למיילים ומתכתבים בווטסאפ. אנו גולשים ברשתות החברתיות וקונים אונליין.
במציאות שכזו, דומני שביטויה המרכזי של השבת יכול להיות ההפסקה הזו מהקשר המיידי שלנו לאמצעי התקשורת. כשאנו מכבים את המחשב ואת הטלפון הסלולרי, מתנתקים מהרשתות החברתית ומשאר ערוצי התקשורת, אנו מפסיקים את החיבור שלנו לעולם הרחב ובונים מקדש אינטימי עם הסביבה הקרובה לנו – עם בני הזוג, הילדים, ההורים, החברים והקהילה. אנו חיים אז בקרב אנשים ממשיים ונותנים הזדמנות ליצור חיבורים על בסיס רוח ותרבות, שהם שאר הרוח שקיים בנו.
אם נדע להציג זאת נכון, נוכל להביא בצורה הזו בשורה חשובה לאדם המודרני. כמו בעבר, השבת תוכל להוות מחדש בשורה של שחרור משעבוד ותלות, והכרה בממדים שמעבר למצבנו הטבעי. זו ההזדמנות עבורנו לעשות את השבת גם היום.
נשוי ואב לארבעה. בעל תואר שלישי במחשבת ישראל ומתמחה בתחומי דת ומדינה והתפתחותה של היהדות האורתודוקסית החדשה בארץ ובחו"ל. כיהן כרב קהילת ישראל הצעיר ברמת פולג, נתניה. מרבני צוהר, רכז תחום דת ומדינה בתנועת נאמני תורה ועבודה ומקים מיזם 'תכלת- יהדות של השראה'.
70.00₪
125.00₪
50.00₪
95.00₪
130.00₪
59.00₪
25.00₪
המחיר המקורי היה: 160.00₪.130.00₪המחיר הנוכחי הוא: 130.00₪.
75.00₪
35.00₪
120.00₪
25.00₪
30.00₪
המחיר המקורי היה: 120.00₪.105.00₪המחיר הנוכחי הוא: 105.00₪.
35.00₪
120.00₪
120.00₪
125.00₪
