כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם:
עניין בן סורר ומורה הוא מהקשים 'לעיכול' שיש בתורה: התורה מספרת על מצב בו ישנו ילד שאינו מקשיב להוריו וגם הניסיונות להענישו לא מצליחים. ההורים מצווים להוציא את הילד לזקני העיר ואז אנשי העיר סוקלים אותו למוות. וכמובן שהקושי הראשון במצווה זו הוא הקושי המוסרי- איך מגיע מצב שבו הורים מוצאים את בנם למוות?
נראה שהתורה תופסת את הנער כחסר תקנה- האופי שלו כל כך פגום עד שאין תקווה שיצא ממנו משהו טוב, ולכן מעדיפה התורה שימות במצב זכאי עוד לפני שיספיק לחטוא, וכך אומרת הגמרא:
ר' יוסי הגלילי אומר: וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין ייצא לב"ד ליסקל? אלא הגיע התורה לסוף דעתו של בן סו"מ, שסוף מגמר נכסי אביו ומבקש לימודו, ואינו מוצא, יוצא לפרשת דרכים וסופו מלסטם את הבריות. אמרה תורה: ימות זכאי ואל ימות חייב.
עם כל הקושי שבדבר עדיף שימות זכאי ולא ימות חייב, ובמיוחד- עדיף שימות כזכאי ולא יגיע למצב בו הוא פוגע באחרים ומת כחייב בפני בית דין של מעלה.
אולם האם באמת יש מצב בו נער כל כך פגום עד שאי אפשר למצוא בו דבר טוב? איך נער מגיע למצב מוסרי נחות כל כך?
אנסה להבחין בדברים הבאים בין הגורמים הקשורים בילד ובין הגורמים הקשורים בהורים המסבירים את המצב אליו הגיע הנער, אך לפני כן חשוב לציין כנקודת מוצא שדין זה אינו עתיד להיות מיושם: אמר רבי שמעון: וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אביו ואמו מוציאין אותו לסקלו? אלא לא היה ולא עתיד להיות! ולמה נכתב? דרוש וקבל שכר. למרות שהדין אינו מיושם, צריך לדרוש ולדון בו לא רק מבחינה הלכתית/משפטית תאורטית, אלא כסוגייה חינוכית מהותית המשפיעה על כל בית ומשפחה בעם ישראל.
בן סורר ומורה- התנאים המשפחתיים:
אנסה ללכת לאור פירושו של הרש"ר הירש בדברים, ועולה מדבריו שעלינו קודם כל לבחון את המצב בצורה קלינית, הווה אומר לבחון האם מדובר במשהו שהוא מולד וכל כך בסיסי בילד עד שאי אפשר לתקן אותו, או שמדובר על מצב שבו החינוך של הילד, או חוסר החינוך הוביל לכך. על מנת לעשות זאת צריך למעשה צריך לתאר מצב מושלם בו ההורים היו מושלמים, דרך החינוך הייתה מושלמת ורק אז אם הנער היה חסר מוסר משמע שאופיו הוא נתון שבלתי ניתן לשינוי ואז הוא יוכל להיות מוגדר כסורר ומורה. נבחן את התנאים משני כיוונים: התנאים הפיזיים והתנאים החינוכיים.
השלב הראשון הוא לבחון את היכולת הפיזית של ההורים:
יש חשיבות אפילו לרושם החושני הנגרם על ידי מראה גופני. אם לאחד מן ההורים יש קול יותר מרשים, או שקומתו מרשימה יותר וכן הלאה, הרי שחוסר שוויון זה ברושם החושני מהווה סיבה מספקת לחשוש שגם הרושם המוסרי על חייו הרגשיים של הבן היה בלתי שווה (רש"ר הירש).
הרש"ר מסביר כי אם להורה אחד יש יכולת פיזית גבוהה יותר מהאחר להשפיע על הילד- הרי זה אומר שפער זה יכול להשפיע על החינוך ולכן אין לתלות בילד את האשם. עניין זה בגמרא המתנה את קיום החוק בכך שלהורים לא יהיה מום גופני (חיגרים, אילמים, חרשים וכו') במצב בו אחד מהם הוא בעל מום אין דין סו"מ. הסיבה לכך היא שעלול להיות מצב שהקושי של ההורים השפיע על חינוך הילד ולכן אי אפשר לתלות בו את האשמה. זה לא אומר ח"ו שהורה בעל מום הוא לא טוב, אלא שכאשר רוצים לבוא ולמצוא נקודת זכות לילד, המצב הזה עומד לטובתו.
עניין נוסף הוא אחידות בדרך בין ההורים והרש"ר מסביר:
״איננו שמע בקלנו״; רק אם שניהם עומדים לפני הבן במידה שווה של כובד ראש וכבוד; ומעל הכול, רק אם יש להורים לב אחד ודעה אחת – רק אז יוכלו לומר לעצמם שהם אינם נושאים באשמה על כישלון בנם. אם אפילו אחד מכל אלה חסר, בייחוד אם קיימת מחלוקת בין ההורים והם אינם נוקטים באותו קו חינוכי, הרי שכישלון הילד כשלעצמו איננו הוכחה להשחתתו המוסרית מעצם טבעו. אילו נתחנך כראוי על ידי אביו ואמו, אולי היה לאיש אחר, וייתכן אפילו שמה שעֻוַות על ידי ההורים יתיישר על ידי החיים והניסיון. ההסכמה הגמורה בין אב לאם היא התנאי המוקדם לכל האמור כאן.
כאשר יש באותו הבית שתי גישות חינוך נוצר מצב של בלבול, נוצר מצב בו הילד לומד איך 'לעבוד' על כל אחד מההורים או שנוצר מצב בו הילד לא מפתח חוט שידרה מוסרי אחד. ולכן כמובן שאי אפשר להאשימו בכך ואי אפשר להחיל עליו דין סו"מ.
בן סורר ומורה- התנאים הקשורים בבן:
אי אפשר שלא לדון גם בנער עצמו, וגם כאן נחלק בין הערכי לבין החומרי והפיזי:
הנער עליו מדובר הוא בגיל 13 עד 13 ושלושה חודשים. מדובר על תחילת גיל ההתבגרות, גיל בו מתעוררים בנער כוחות יצריים ומצד שני זה הגיל שבו מתפתחת המוסריות וחוש הצדק ובו הוא נדרש גם לקיום מצוות. הנער הזה נתון מלכתחילה בקונפליקט, יכול להיות שהוא יבחר בטוב- יקיים מצוות או יפתח חוש צדק חזק גם אם לא תואם לדרך ההלכה. יכול להיות שהוא יהפוך למכעיס- הוא יבחר בדרך השלילית ויתנגד לקיום מצוות מתוך תפיסה עקרונית – יאכל טריפות להכעיס. בשני המצבים האלו יש בסיס עקרוני או מוסרי למעשים שלו ואין בו דין סו"מ. אבל יש פעמים שכל מעשי הנער הם סתם- אכילה לשם אכילה, שתייה לשם שתייה, ובכדי לאפשר אותם הנער גונב מהוריו, ובכך הוא מוכיח למעשה כי כל אמות המידה המוסריות נשברו ומעשיו נובעים מהתבהמות- אין כאן אפילו עבירה לשם עבירה..
מבחינת התנאים החומריים או הפיזיים, אומר ר' יוסי במדרש: וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין ייצא לב"ד ליסקל? משמע ישנם תנאים חומריים- כמה בשר אכל ומה יין שתה, המגדירים את מצבו. נראה משמעות הדברים היא בסופו של דבר חינוכית- התנהגותית: יש כאן מצב של התמכרות אשר תוביל בסופו של דבר לחיי פשע.
הגמרא נותנת כמה תנאים לקיום דין סו"מ: א. גניבה (מהוריו ולא מאחרים). ב. כמות האכילה (תרטימר וחצי לוג יין) ג. סוג המאכל והמשקה ( בשר בקר ויין איטלקי) ד. איכות המאכל והמשקה (עד שיקח בשר בזול ויין בזול).
מה עניינם של התנאים הללו? הגמרא דנה האם הנער נמשך אחרי הדברים או לא נמשך אחריהם- הכוונה האם המאכל או הגניבה גורמים לו להימשך ולהתמכר להם או לא, ורק במצב בו הוא עלול להתמכר ולהימשך אז קיים דין סו"מ, ולמה הכוונה:
גניבה מזר היא קשה יותר מגניבה מבית אביו, מהסיבה שהנער מצוי בבית הוריו תמיד ויותר קל לו לעשות זאת ולכן סיכוי סביר יותר שיתרגל לגנוב כאשר הוא גונב מהם ולא כאשר גונב מאחרים. לגבי האכילה והשתייה– היין והבשר מרגילים את הנער לאכול אותם, וכאשר מדובר בכמויות גדולות יש סיכוי סביר שיתרגל הנער למאכל בשר ויתמכר לאלכוהול. כנראה סוג היין שציינה הגמרא היה סוג שהיה ידוע כממכר (גם בבשר יש גורמים ממכרים). גם מבחינת העלויות יש משמעות- כאשר מתרגלים למשהו זול אז קל להמשיך את ההרגל, לעומת זאת כאשר מושא ההתמכרות יקר אז יורדת היכולת להשיג אותו ומאליה יורדת ההתמכרות או הסיכוי להתמכרות. כל אלו מראים שכאשר ירדה התורה לסוף דעתו- מדובר על הבחנה הפסיכולוגית המכירה בכך שבעקבות ההתמכרות האדם יכול לאבד אף את זכות הבחירה שלו ולכן: אם כל התנאים להתמכרות קיימים, וסופה של ההתמכרות הוא חיי פשע הרי שברור שסופו לעמוד בפני בית דין כחייב.
חכמים מלמדים כי האשמה אינה מוטלת רק על הנער- יש מגוון השפעות המביאות לכך, ובראש ובראשונה הוריו, וכפי שמציין זאת הרש"ר הירש:
כאן טמון רמז חשוב לאבות ואמהות, הדרכה חשובה לגבי כל מגמת הבית שעל פיה מכינים עצמם אנשים צעירים לעתידם המוסרי והרוחני: למען ילדים אלה, צריכים ההורים להיזהר שלא להדגיש ״אוכל טוב ומשקה טוב״ כעניין בעל חשיבות מכרעת בביתם ובקרב בני ביתם. רק במקום שמייחסים ערך עליון שאין כמותו לערכים רוחניים ומוסריים, יכולה להיווצר האווירה שבה אנשים צעירים יהיו מוגנים מפני התבהמות חושנית.
אם נסכם את הדברים נראה שלמעשה דין זה לא עתיד להתקיים, אבל למרות זאת הוא מצריך אותנו לחשוב על הדרך בה אנו מתנהלים מול הנער או הילד- ההורים צריכים להיות דמויות לדוגמה, בעלי דרך אחידה שנותנים בסיס מוסרי וערכי. זאת משמעות האמירה של הגמרא- דרוש וקבל שכר: ברגע שאדם יבין ויכיר באחריות שלו לחינוך השכר הוא שלא יהיה בנמצא בן סו"מ.

מוטי מלכא
נשוי לעדי ואב לארבעה, ומתגורר כיום בבית שמש. בעבר עסק בחינוך בעיקר במסגרות לנוער בסיכון. כיום הבעלים של 'הרמן הדפסות'.