בן סורר ומורה ואשת יפת תואר

וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה. (דברים, כ"א, י"א)

כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכֹר לַשְּׂנִיאָה. (דברים, כ"א, ט"ו)

כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם. (דברים, כ"א, י"ח)

שלושה נושאים פותחים את פרשת כי תצא, ודרשו חכמים את הקשר שביניהם:

 …מה כתיב אחריו? "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה" (שם שם יח) – כל מאן דנסיב יפת תואר, נפיק מינייהו בן סורר ומורה. שכן מצינו בדוד, על שחמד מעכה בת תלמי מלך גשור בצאתו למלחמה, יצא ממנו אבשלום…

הדרשה מסבירה כי כל מי שלוקח אשת יפת תואר – סופו ששונא אותה ויוצא ממנו בן סורר ומורה, ומביא הדרשן דוגמה לדוד שיצא ממנו אבשלום. אפשרות אחת לראות במהלך שהמדרש מציג פן מיסטי, כפי שאפשר להבין במקרה של דוד, או במקרים נוספים המובאים במדרש^[1] ובהם מודגש כי מי שמכוון את הדברים הוא הקב"ה^[2]. משמעות הדברים היא שמעשי האדם מייצרים התערבות אלוקית כמעט וודאית המובילה לעונש.

תפיסה זו קיימת גם לכיוון החיובי, ולמשל: 'עשר בשביל שתתעשר' נתפס כשכר שמגיע בצורה לא הגיונית על תרומת המעשר (הרי האדם נתן את הכסף אז איך יהיה עשיר?!) ^[3]. מתוך תפיסה זו עולה הצורך לפשפש במעשים כאשר האדם מרגיש שיותר מדי דברים שליליים קורים לו, מכיוון שזו דרכו של הקב"ה לומר לאדם לתקן את דרכיו. ואם נקפוץ כמה שלבים קדימה בצורת מחשבה זו, יש בכך גם פתח לאדם ללכת ולחפש תשובות לקשיים אצל מיסטיקנים למיניהם שאותם הוא צריך בכדי לפרש ולהסביר את המצב בו הוא נמצא ואת גורמיו, ובעצם להוריד מעליו חלק מהאחריות למצבו.    

לעומת זאת, נראה שאפשר למצוא ולהסביר את המדרש והקשר שבין הפרשיות בכיוון הפוך לגמרי האומר שאין כאן סודות ורמזים עליונים, אלא הגיון ברור והגיוני בסדר שברא הקב"ה בעולם:

אישה יפת תואר הוא תחילת הבעיה, אך הדברים לא נוגעים רק לעניין זה. התורה מדגישה כי סיבת הרצון של האדם באישה יפת תואר זו הוא החשק, כשהכוונה היא היצר המיני. כאשר אדם מחליט לשאת אישה על בסיס יצר או על בסיס גורמים חומריים (באותה המידה יכולה להיות הסיבה בכדי לחזק קשרים פוליטיים, חברתיים או בפשטות כדי 'להתחתן עם כסף' ) אז הבסיס לנישואים האלו הוא רעוע, הוא לא מגיע ממקום של אחדות או מטרה זהה, הוא לא בא מאהבה והוא כנראה גם לא יוביל לאהבה.

התורה ממשיכה ומתארת מצב בו יש שתי נשים בבית- האחת אהובה והשנייה שנואה. במצב אותו התורה מתארת השנואה היא אשת יפת תואר ואילו האישה החוקית או הראשונה היא האהובה. אך מצב כזה של אישה שנואה אינו חייבת לנבוע רק מאשת יפת תואר: אם דיברנו על נישואי תועלת, גם בהם ישנה האפשרות שאחד מבני הזוג יחפש אהבה מחוץ למערכת הנישואים – וגם כאן יש אחת אהובה ואחת שנואה, רק שהשנואה היא דווקא האישה החוקית…

יוצא שאנו עדים למצב בעייתי בו נמצאים שני בני זוג בקשר שהם לא רוצים אותו ושאינם מאושרים בו. מה התוצר של הקשר הזה? בן סורר ומורה. וחשוב לשאול: מי הוא הילד הזה? כיצד הוא גדל להיות כזה? חז"ל נותנים גדרים לקיום ציווי זה מבחינת גיל הילד, ההורים ומעשיו, עד שאי אפשר למעשה לקיים מצווה זו, אולם, אומר הרש"ר הירש, מתוך גדרים אלו ניתן ללמוד ולהפיק הרבה תובנות חינוכיות:

ההורים צריכים להיות אחידים במראם ובקומתם, הם חייבים להיות שניים והם גם חייבים להיות שלמים בגופם. מדוע כל הדרישות הללו?  ניתן להסביר זאת בכך שאם אנו רוצים לבוא ולהגדיר שהילד הוא 'רע', אנו חייבים להוכיח שההורים עשו את כל מה שאפשר בכדי לחנכו: יש שני הורים שדואגים לחינוך, הם אחידים במראם ובקומתם כך שאף אחד לא מושך את הילד לכיוון אחד והשני לא יוכל להתנגד, הם שלמים בגופם כי אילולי זאת אולי הפגם שלהם מנע מהם לראות או להבין כי יש טעות בחינוך או בלימוד הילד.

אך מעל הכול עומדת דרישה עקרונית אחת: 'איננו שומע בקולנו' הקול שההורים משמיעים הוא אחד, אין שתי דרכי חינוך באותו הבית, אין שתי דרכים לאהוב או שתי דרכים להעניש – צריכה להיות דרך אחת משותפת. וכאן אנו שבים למה שעסקנו בו לפני כן: כאשר גורם הנישואים הוא אינטרסנטי וכאשר חיי הנישואים הם מעורערים – מה הפלא שהדרך אינה אחת ואחידה ושתוצר הנישואים יהיה רקוב.

באים חז"ל ומסבירים לנו: אין כאן ניסים ונפלאות, יש כאן הבנה פשוטה- פרי טוב מתחיל באדמה הטובה בה נשתל העץ. אם המקום שממנו מגיעים לנישואים הוא חיובי – הוא מצווה, אז הבנייה הלאה תהיה יותר קלה ויותר מכוונת, אך אם המקום שממנו מגיעים הוא שלילי, הוא חומרי או יצרי – הוא עבירה, אז הדרך לפרי רקוב ברורה (גם אם לא מתחייבת…).

——————————————

[1] תנחומא כי תצא  (בובר)  א:  …מה כתיב אחריו? "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה" (שם שם יח) – כל מאן דנסיב יפת תואר, נפיק מינייהו בן סורר ומורה. שכן מצינו בדוד, על שחמד מעכה בת תלמי מלך גשור בצאתו למלחמה, יצא ממנו אבשלום, שביקש להרוג אותו, ושכב עם נשיו לעיני כל ישראל ולעיני השמש, ועל ידו נהרגו כמה רבבות מישראל, ועשה מחלוקת בישראל, ונהרג שמעי [בן גרא] ושבע בן בכרי, ואחיתופל, ומפיבושת, ואיש בשת, והשליט ציבא על כל בית שאול.

תנחומא בהר (בובר) ח: אדם שהוא חוטא, בתחילה מה הקב"ה עושה לו? מביא עליו עניות והוא מוכר שדהו, שנאמר: "וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו" (ויקרא כה כה). אם חזר, הרי יפה. ואם לאו, הוא מוכר את ביתו, שנאמר: "ואיש כי ימכור בית מושב" (ויקרא כה כט). אם חזר, הרי יפה. ואם לאו, הוא מוכר את בִּתֹּו, שנאמר: "וכי ימכור איש את בתו לאמה" (שמות כא ז). אם חזר, הרי יפה. ואם לאו, הוא מוכר את עצמו, שנאמר: "כי ימכר לך אחיך העברי" (דברים טו יב). כל כך למה? ע"י שְמָך בעונות: "כי ימוך אחיך"

[2] אדם שהוא חוטא, בתחילה מה הקב"ה עושה לו? ולחילופין: ״כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח״ מַה כְּתִיב אַחֲרָיו ״כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַּעֲקֶה״. וְתִזְכֶּה לְכֶרֶם…  – החטאים והמצוות של האדם מעוררים תגובה אלוקית בצורת השכר או העונש.

[3] התפיסה המיסטית ברורה- הקב"ה בתמורה למעשר יעשיר את האדם כשכר על מעשיהו, אבל ישנה אפשרות יותר רציונאלית להבנה: האדם שמעשר מרגיל את עצמו לראות בכסף כלי ולא מטרה , כאשר המצב הוא כזה אזי האדם לא נמצא במרדף אחרי קניינים חומריים והם גם לא חסרים לו, ולכן הוא מרגיש בעצמו עשיר גם אם יש לו פחות כסף וקניין חומרי.