נחזור לשאלת שמה של הפרשה, ושאלנו מדוע לא נקראת פרשת מעמד הר סיני בשמו של אברהם? התשובה הפשוטה היא שפרשיות התורה נקראות על פי הפסוקים הפותחים אותן, וסיפור אברהם כבר הסתיים בספר בראשית, אולם ננסה לבדוק עניין זה מבחינה רעיונית ולומר שמבחינה זו היה עניין שלא תיקרא הפרשה בשמו של אברהם אלא דווקא בשמו של האדם שהיה הכי דומה לו – יתרו, ונעשה זאת על ידי השוואת שתי הדמויות:

אברהם:

כאשר מסתכלים על המדרשים המדברים על אברהם, רואים שאת חז"ל הטרידה השאלה: מהיכן הגיע אברהם? השאלה מתייחסת לא רק למישור הפיזי, אלא גם מהבחינה הפסיכולוגית והרוחנית. אנו שומעים על אברהם לראשונה כאשר הוא אדם מבוגר והקב"ה מתגלה אליו, וחז"ל שואלים – מדוע דווקא לאברהם? אנו לא שומעים על מעשים מיוחדים שעשה לפני כן (שלא כדוגמת נח שבפירוש נאמר בו : את האלוקים התהלך ו – איש צדיק היה), ולכן עולה השאלה איך מגיע אדם לדרגה כזו של אמונה וזוכה שהקב"ה מתגלה עליו?  כאשר מתסכלים על התשובות שמעלים חז"ל לשאלה זו אפשר לזהות בהן שלושה מרכיבים עיקריים הבאים לידי ביטוי באישיותו של אברהם ושמשמשים כאב טיפוס למאמין באשר הוא:

א. החקירה:

עניין ראשון הוא שאמונה חייבת להתחיל בחקירה ורדיפת האמת. המדרשים מספרים על השאלות ששאל אברהם:

 …מיד לקח תרח את אברהם אבינו ואת מיניקתו, הטמינן בביתו שלוש עשרה שנה. לאחר כך יצא וראה השמש ועבדו כל היום, וכשבא לילה ראה את הירח ואת הכוכבים ועבדן כל הלילה. זרח השמש ועמד במקומם. אמר: זה מנהגו שלעולם, אבל יש אלוה אעבוד אותו

 אברהם מסתכל בעולם ומנסה להבין: הוא רואה את השמש ולכן הוא עובד את השמש, יורד היום ועולה הירח, אז הוא עובד את הירח מתוך מחשבה שאולי הוא חזק יותר כי גרש את השמש. בבוקר עולה שוב השמש ואז הוא מגיע להכרה: זה מנהגו של עולם! אבל, אם יש מנהג לעולם, אומר אברהם, אזי חייב להיות מנהיג שסידר וקבע את המנהג ולכן אותו צריך לעבוד!  מדרש רבא מביא דברים דומים:

אמר רבי יצחק: משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת. אמר: תאמר שהבירה זו בלא מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו: אני הוא בעל הבירה. כך, לפי שהיה אבינו אברהם אומר: תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג? הציץ עליו הקב"ה ואמר לו: אני הוא בעל העולם.

כאשר אברהם מסתכל על העולם עולות בו שאלות: הוא רואה את הטבע, את הסדר שבבריאה ולכן עולה השאלה האם סדר זה יכול להתקיים ללא הנהגה? שאלה זו מובילה אותו לחקירה ובסופה גם להכרה בבורא עולם ומשום כך התגלה עליו בעל הבירה – הקב"ה. לא מדובר בשאלה פשוטה, ומלאכת החקירה של אברהם דרשה זמן, ולכן גם אם במדרש נראה שהדברים היו מיד, בפועל הדבר קרה כאשר אברהם היה בן 75!

גם הרמב"ם רואה בדמות אברהם את אב הטיפוס למחפש אחר ההכרה בבורא עולם. הרמב"ם פותח את ספר היד החזקה בהנחת הבסיס שיש את היכולת להגיע לידיעת הקב"ה על ידי שכלנו:

יְסוֹד הַיְּסוֹדוֹת וְעַמּוּד הַחָכְמוֹת לֵידַע שֶׁיֵּשׁ שָׁם מָצוּי רִאשׁוֹן, וְהוּא מַמְצִיא כָּל הַנִּמְצָא, וְכָל הַנִּמְצָאִין מִן שָׁמַיִם וָאָרֶץ וּמַה שֶּׁבֵּינֵיהֶן לֹא נִמְצְאוּ אֶלָּא מֵאֲמִתַּת הִמָּצְאוֹ.

ובהמשך הרמב"ם מסביר כיצד נעשית פעולה זו:

וְהֵיאַךְ הִיא הַדֶּרֶךְ לְאַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ? בְּשָׁעָה שֶׁיִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו וּבְרוּאָיו הַנִּפְלָאִים הַגְּדוֹלִים, וְיִרְאֶה מֵהֶן חָכְמָתוֹ שֶׁאֵין לָהּ עֵרֶךְ וְלֹא קֵץ – מִיָּד הוּא אוֹהֵב וּמְשַׁבֵּחַ וּמְפָאֵר וּמִתְאַוֶּה תַּאֲוָה גְּדוֹלָה לֵידַע הַשֵּׁם הַגָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד: ״צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי״ (תהלים מב,ג).  וּכְשֶׁמְּחַשֵּׁב בַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ עַצְמָן, מִיָּד הוּא נִרְתָּע לַאֲחוֹרָיו, וְיִירָא וְיִפְחַד, וְיֵדַע שֶׁהוּא בְּרִיָּה קְטַנָּה שְׁפָלָה אֲפֵלָה, עוֹמֶדֶת בְּדַעַת קַלָּה מְעוּטָה לִפְנֵי תְּמִים דֵּעוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד: ״כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ… מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ…״ (שם ח,ד-ה).  וּלְפִי הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אֲנִי מְבָאֵר כְּלָלִים גְּדוֹלִים מִמַּעֲשֵׂה רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ פֶּתַח לַמֵּבִין לֶאֱהֹב אֶת הַשֵּׁם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים בְּעִנְיַן אַהֲבָה: שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ אַתָּה מַכִּיר אֶת מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם.

הרמב"ם רואה בחקירת הטבע את הדרך להגיע לאהבת הקב"ה אולם אותו הכלי משמש  את האדם גם להכרת הקב"ה, ולכן כאשר הוא מדבר על אברהם אבינו הוא מסביר את דרכו לאמונה באותה הדרך:

כיון שנגמל איתן זה, התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמיה: היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו, כי אי אפשר שיסבב את עצמו. ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר, אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטיפשים ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם ולבו משוטט ומבין, עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה. וידע שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו …ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו.

אברהם החל לשוטט בדעתו – החקירה מתחילה באדם ובשאלות שעולות אצלו כאשר הוא נפגש עם הטבע ועם הסביבה (כמובן שהדבר כולל גם אירועים וחוויות המשפיעות עליו גם רגשית), והשאלה העיקרית היא: איך יכול הגלגל לנהוג תמיד ללא מנהיג? כיצד הטבע יכול להתקיים ללא מי שינהיג אותו? במדרש הגדול מופיעים הדברים ביתר אריכות וביתר פירוט:

… והיה משוטט בדעתו ואומר: עד מתי אנו משתחווים למעשה ידינו. אין ראוי לעבוד ולהשתחוות אלא לארץ שהיא מוציאה פירות והיא מחיה אותנו. כיוון שראה שהיא צריכה לגשמים ואלמלא שמים נפתחים ומורידים גשמים לא הייתה מצמחת כלום, חזר ואמר: אין ראוי להשתחוות אלא לשמים. חזר וראה את השמש שהיא מאירה לעולם והיא המגדלת צמחים, אמר: אין ראוי להשתחוות אלא לה. כיוון שראה אותה שהיא שוקעת, אמר: אין זה אלוה. חזר וראה את הירח ואת הכוכבים … כיוון שעלה עמוד השחר בטלו כולם, אמר: אין זה אלוה. והיה מצטער ואומר: אלמלא יש להם מנהיג, מפני מה זה שוקע וזה עולה? משל לאחד שהיה מהלך בדרך וראה בירה גדולה וגבוהה…

אם כן אנו רואים שהנקודה הראשונה בהבנת מעמדו המיוחד של אברהם היא החקירה והחתירה למצוא את הסדר בעולם ולהכיר את המנהיג האמתי של הבריאה.