אחת ההחלטות הדרמטיות שלנו במשרד לשוויון חברתי הייתה להיכנס באופן משמעותי לתחום הצעירים בישראל. החלטה זו ביססה את המעמד של המשרד, תרמה רבות לאוכלוסיית הצעירים בישראל ואפשרה לממשלת ישראל לקבל החלטות מדיניות באופן מובהק ועל בסיס ידע מקצועי. הייתה זאת אחת מהאג'נדות המשמעותיות שהשרה הכניסה למשרד. עמדנו בפני דילמה ניהולית-תהליכית אמיתית לגבי ראשית דרכנו. האם להתחיל ביצירת נהלים ותהליכים בתחום, ובסדרת שיחות עם משרדים ועם גורמים שונים, על האפשרות להיכנס בכלל לנושא הזה? או שמא להתחיל קודם כול לעשות ולפעול, ואחר כך להסדיר תהליכי עבודה משרדיים ובין-משרדיים תוך כדי תנועה?
בחרנו באפשרות השנייה, ויצאנו ב"קול קורא" לרשויות המקומיות להקמה ולהפעלה של מרכזי צעירים בתחום המעורבות החברתית. בנינו מבחן תמיכה לכפרי הסטודנטים ונכנסנו לתחום הקהילות המשימתיות. הדרך לא הייתה פשוטה, כיוון שהיו בה עיכובים רבים בשל אי-ההסדרה הראשונה וכניסה תוך כדי תנועה לתחום. עם זאת, ביטאנו במעשינו אמירה ברורה: אנחנו כאן, פועלים ועושים. נלמד ונתקן תוך כדי תנועה – עד להסדרה מסודרת. דילמה מהסוג הזה קיימת כמעט בכל בניית תפקיד: האם קודם להתחיל לפעול ולעשות, או להסדיר את התהליכים הבירוקרטיים ואחר כך לצאת לדרך?[1]
פרשת יתרו מציפה את אותה הדילמה לגבי בנייתו של עם ישראל. בלב ליבה של פרשת יתרו ניצבים עשרת הדיברות ומעמד הר סיני. לראשונה ניתנים לעם ישראל חוקים ומשפטים במעמד ציבורי מסודר ומאורגן, ובהחלט דרמטי. אלו רק מקצת מתיאורי המעמד המופיעים בפרשה:
"וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר, וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל-הָהָר, וְקֹל שֹׁפָר, חָזָק מְאֹד; וַיֶּחֱרַד כָּל-הָעָם, אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה… וְהַר סִינַי, עָשַׁן כֻּלּוֹ, מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה', בָּאֵשׁ; וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן, וַיֶּחֱרַד כָּל-הָהָר מְאֹד. וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר, הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד; מֹשֶׁה יְדַבֵּר, וְהָאֱלֹקים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל…" (שמות יח, טז–יח).
המעמד ההיסטורי היה כה משמעותי שכל העולם כולו חווה אותו, גם אלו שלא נכחו בו, כפי שאנו למדים מהמדרש:
"אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן: כשנתן הקדוש ברוך הוא את התורה, ציפור לא צייץ, עוף לא פרח, שור לא געה, אופנים לא עפו, שרפים לא אמרו קדוש, הים לא נזדעזע, הבריות לא דיברו, אלא העולם שותק ומחריש – ויצא הקול: 'אנוכי ה' אלוקיך'" (שמות רבה כט, ט).
המדרש אף מוסיף ומגלה שכל הנשמות של עם ישראל, כולל הנשמות שעתידות להופיע בהמשך כל הדורות, עמדו במעמד הר סיני. מעמד זה הוא גם מקור כל הנבואות העתידיות:
"דבר אחר: "וַיְדַבֵּר אֱלֹקים, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר". אמר רבי יצחק מה שהנביאים עתידים להתנבאות בכל דור ודור קבלו מהר סיני שכן משה אומר להם לישראל: "כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום ואת אשר איננו פה עמנו היום". עמנו עומד היום אין כתיב כאן אלא עמנו היום אלו הנשמות העתידות להבראות" (שמות רבה כח, ו).
מדוע מעמד יסודי וגדול כזה אינו פותח את התורה כולה, או לפחות מופיע בה מייד לאחר תיאור בריאת העולם? מה עוד שזו הפעם הראשונה שבה מתייצב עם ישראל כעם?
המדרש במכילתא עוסק בשאלה זאת ומתמודד איתה:
"'אנכי ה' א-להיך' – מפני מה לא נאמרו עשרת הדברות בתחילת התורה? משלו משל, למה הדבר דומה? לאחד שנכנס במדינה, אמר להם: אמלוך עליכם. אמרו לו: כלום עשית לנו טובה שתמלוך עלינו? מה עשה? בנה להם את החומה, הכניס להם את המים, עשה להם מלחמות. אמר להם: אמלוך עליכם. אמרו לו: הן והן. כך, המקום הוציא את ישראל ממצרים, קרע להם את הים, הוריד להם את המן, העלה להם את הבאר, הגיז להם את השלו, עשה להם מלחמת עמלק. אמר להם: אמלוך עליכם. אמרו לו: הן והן" (מכילתא דרבי ישמעאל, יתרו).
אנחנו מבינים, יכלו ישראל לומר להקב"ה, אתה רוצה למלוך עלינו, בבקשה. אבל לפני כן, אלו טובות עשית לנו כדי שנסכים לכך? לכן קודם כול עשה הקב"ה את "הטובות" לישראל ואח"כ המליך עצמו עליהם בהר סיני.
מדרש אחר, אשר עוסק בתהליך שעבר עם ישראל עד למעמד הר סיני, מסביר שהמצוות חולקו בין הדורות הקודמים, עד מתן תורה:
"ר' אליעזר אומר: משל למלך שהיה לו מרתף של יין. בא אחד אורח ראשון מזג לו את הכוס ונתן לו. ובא השני ומזג לו את הכוס ונתן לו. כיון שבא בנו של מלך נתן לו המרתף כולו. כך, אדם הראשון נצטווה על שבע מצות… נח נתווסף לו אבר מן החי… אברהם נצטוה על המילה. יצחק חנכה לשמונה ימים. יעקב על גיד הנשה… יהודה על היבמה… ישראל, על כל מצוות עשה ומצוות לא תעשה" (שיר השירים רבה א, ה).
ממשלים אלה עולה שלפני שהתבררו כל הסוגיות הטקסיות, המלכותיות והתהליכיות, אנשים עשו, פעלו, הביאו תועלת לעולם, כל אחד בדרכו, כל אחד בתחומו. אחר כך תוסדר המלוכה. כל דור וכל מנהיג הוסיף את החלק שלו וקיבל עליו חלק קטן, עד שהיו יכולים ישראל כעם לקבל את כל המצוות עליהם.
בשולי הדברים אציין כי ערכנו פעם מסיבת פרישה לאבא שלי היקר. הזמנו לאירוע את מספר הסיפורים הגדול, יוסי אלפי. הוא פתח והסביר שלדעתו מהות התורה היא "והגדת לבנך". לכן, הוא מסביר, ספר בראשית אשר מורכב מסיפורי אבות פותח את התורה. היכולת של בני אדם להעביר את הסיפור השלם והאמיתי מדור לדור, ולאורך כל ההיסטוריה, היא מהות הכול.
עד למעמד הר סיני ושמיעת עשרת הדברות, השורשים של בני ישראל טרם נאחזו בקרקע. הם הלכו וצמחו עם כל מעשה ושינוי מציאות שחולל כל אחד בתקופתו ובזמנו, על פי גודלו, עוצמתו ומעמדו. זה היה תהליך מורכב מאוד.
זה התחיל ביסוד הראשון שהניח אברהם אבינו, המשיך ביצחק, ביעקב ובשבטים ועד ליציאת ישראל מארץ מצרים כעם. כל אחד הוסיף נדבך אחר של עשייה ששינתה את המציאות שקדמה לה. על אותם נדבכים התבסס מעמד הר סיני, והם אלו שאפשרו את קיומו.
אברהם שינה מציאות בכך שבישר את ההכרה במציאות ה' ובהטמעת החסד בעולם. יצחק הביא למציאות את יכולתו של האדם לנהוג בגבורה, לשמר את מעשה אבותיו מתוך ביטול לקב"ה. יעקב הביא לעולם את היכולת להתמודד עם משברים גדולים ומתמשכים ולנצח בהם. יהודה הביא לעולם את היכולת לעולם להודות בטעות גם במחירים כבדים מאוד, ולימד כיצד אמונה עזה מאפשרת להילחם גם עם שליט העולם. יוסף שינה מציאות כלכלית עולמית ובמעשיו לימד שכל אחד יכול להיות "המשביר" לעולם כולו.
אי אפשר לקיים את מעמד הר סיני ואת עשרת הדיברות בלי היסודות האלו. אין על מה להישען, אין על מה להתבסס בלי כל הבנייה שנעשתה עד כה. בלי כל אלו, לא היה שום בסיס יציב וחזק למעמד הר סיני.
יוסי אלפי צודק. חלק מהותי מהתורה כולה הוא "והגדת לבנך", המעבר מדור לדור, הבנייה של כל דור על בסיס הדור הקודם. בלי תפיסה זו אין שום משמעות לטקס גדול ומרשים. הרי ללא שושלת מסירת התורה, בלי היכולת להתבסס, ללמוד ולהישען על סיפורי האבות – אחרי כמה דורות הכול ייעלם כלא היה.
למעמד אחד גדול ונורא ככל שיהיה, אין שום משמעות ויכולת להתבסס ולשנות את פני המציאות וההיסטוריה, אם לא מתקיימים בו שני תנאים: האחד, הוא מבוסס על מעשים; והשני, אפשר להעביר את תוכן המעמד (ואת חוויית ההשתתפות בו) לדורות הבאים. זאת הסיבה שמעמד הר סיני מגיע אחרי שעם ישראל ספג את מעשי אבותיו ופיתח יכולת להעביר את מורשתם לדורות הבאים.
אם נחזור לסיפור שבו פתחנו, לאחר שפעלנו (וטעינו, ולמדנו, והמשכנו) – אפשר גם לפתח כלים להנחלת השינוי למעגלים רחבים יותר, ולדורות הבאים.
——————————————–
[1] למי שלא מכיר על בשרו את הדילמה, אסביר שבמגזר הציבורי הסדרת תהליכים בירוקרטיים יכולה להימשך זמן לא מבוטל.
אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".
המחיר המקורי היה: 120.00₪.105.00₪המחיר הנוכחי הוא: 105.00₪.
30.00₪
25.00₪
120.00₪
125.00₪
50.00₪
95.00₪
120.00₪
75.00₪
70.00₪
המחיר המקורי היה: 160.00₪.130.00₪המחיר הנוכחי הוא: 130.00₪.
120.00₪
59.00₪
35.00₪
130.00₪
125.00₪
35.00₪
25.00₪
