לשמוע ולבוא – לשמוע ולשנות
התורה מציינת: וישמע יתרו, אך מה שמע שזעזע אותו עד כדי כך? מה גרם לו לנטוש את עבודת האלילים שהיה מראשיה, מוביליה ומהנדסיה, ולחבור לעם ישראל?
- אבי כהן סקלי
- אבי כהן סקלי
- פרשת יתרו
באחד הימים בתפקידי כמנכ"ל המשרד לשוויון חברתי, הזמינו אותי לכנס של ארגוני ניצולי שואה אשר עושים עבודת קודש ועוסקים בהנצחת השואה. הגיל הממוצע בחדר היה סביב השמונים, וכולם הגיעו כדי להביע את דעתם שאינה נוחה מהתנהלות המשרד שלנו בכל הנוגע למתן תמיכות לארגונים.[1] כיוון שידעתי מה מצפה לי בכנס, סיכמתי עם עצמי שכדי לצלוח אותו בשלום, אני מגיע להשיב ופחות להקשיב, להשמיע ופחות לשמוע.
זה לא פעל. אחד הדוברים הראשונים היה גיבור מיוצאי הפרטיזנים, מגיבורי ישראל ממש. קם מולי בחור צעיר וחזק בן תשעים ושלוש, ובעיניים דומעות אמר לי משפט שאי אפשר לא להקשיב לו, שאי אפשר לא לשמוע אותו: "הגרמנים לא הצליחו לנצח אותנו, אך הבירוקרטיה הישראלית ניצחה אותנו. הארגון שלנו נסגר". פתאום נפל עליי בום. הכול נפתח, התחלתי לשמוע. להקשיב באמת. ניגשתי אליו לאחר הערב הזה, והבנתי שבגלל עיכוב בקבלת כספי התמיכה לאורך שנים אחורה, לא הצליחה העמותה לשלם שכר דירה, והוא נאלץ לסגור את משרדיו. ברוך ה', לאחר כשלושה שבועות מצאנו פתרון דיור לעמותה והיא המשיכה בפעילותה.
בפרשתנו מלמד אותנו יתרו, חותנו של משה, שגם ממרום תפקידך ככהן ראשי במדיין, ישנם רגעים שצריך לשמוע ומתוך כך לפעול. פשוט לפעול. יש מקרים בחיים שבהם הדבר הנכון הוא להקשיב למציאות היטב ובעקבות זאת לשנות את הכיוון. החוכמה היא לדעת למה ולמי לשמוע, ומה לעשות עם השמיעה. את כל זאת מלמד אותנו יתרו.
מה שמועה שמע?
"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹקים לְמֹשֶׁה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ: כִּי-הוֹצִיא ה' אֶת-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם. וַיִּקַּח, יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, אֶת-צִפֹּרָה, אֵשֶׁת מֹשֶׁה–אַחַר, שִׁלּוּחֶיהָ. וְאֵת, שְׁנֵי בָנֶיהָ…. וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ–אֶל-מֹשֶׁה: אֶל-הַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר-הוּא חֹנֶה שָׁם–הַר הָאֱלֹקים" (שמות יח, א–ה).
לפני שנברר לעומק את מהות השמועה ששמע יתרו ואיך השפיעה עליו ועל דרכו, חשוב להבין מי היה יתרו. יתרו לא היה אדם פשוט. יתרו היה מ"גדולי הדור" של הגויים. במסכת סוטה מספרים לנו שיתרו היה משלושת יועציו החשובים של פרעה, לצד בלעם ואיוב:
"א"ר חייא בר אבא א"ר סימאי: שלושה היו באותה עצה: בלעם ואיוב ויתרו. בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק נדון בייסורין, יתרו שברח זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית" (סוטה יא, ע"א).
העצה המדוברת היא זו שהביאה את פרעה להחלטה "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו" (שמות, א). בשלב הדיונים של ההתמודדות עם "הפתרון הסופי" המיועד לבני ישראל היו שלושה סוגי יועצים: היו את אלו שהביאו את העצה לפרעה ולכן נאבקו עליה; היו את אלו ששתקו ולא אמרו כלום, ושתיקתם – כהודאתם; והיו כאלו שלא היו מסוגלים לשמוע את העצה – ופשוט ברחו.
כמו כן, המדרש מלמד אותנו שיתרו, שכיהן כ"כהן מדיין", התנסה בכל סוגי העבודה הזרה בעולם:
"אמרו: לא הניח יתרו עבודה זרה בכל העולם שלא עבר עליה ולא עבדה שנאמר: מכל האלהים" (מכילתא דרבי ישמעאל, מסכתא דעמלק, א).
כך או כך, יתרו היה בעל מעמד רם, כאחד ממנהיגי המדיינים ומן היועצים הקרובים לכס המלכות. אז מה גורם למדינאי מהשורה הראשונה של הפוליטיקה המצרית, לאדם בעל כוח ועוצמה רבים כל כך, לקום יום אחד ולהחליט להצטרף לעם ישראל? הפסוק מקדים ומציין "וישמע יתרו" – אך מה שמע שזעזע אותו עד כדי כך? מה גרם ליתרו לנטוש את עבודת האלילים שהיה מראשיה, מוביליה ומהנדסיה, ולחבור לעם ישראל?
שמע – ובא
במדרש מופיעה מחלוקת לגבי אותה שמועה:
"וישמע יתרו – מה שמועה שמע ובא? מלחמת עמלק שמע ובא, שהיא כתובה בצדו, דברי ר' יהושע. ר' אלעזר אומר: מתן תורה שמע ובא – שבשעה שנתנה תורה לישראל, זעו כל מלכי האדמה בהבליהם, שנאמר: ובהיכלו כלו אומר כבוד, באותה שעה נתקבצו כל מלכי אומות העולם אצל בלעם הרשע, אמרו לו: בלעם, שמא המעשה זה עושה לנו כשעשה לדור המבול… כיון ששמעו כולם מפיו הדבר הזה, ענו כולם ואמרו אחר כך: ה' יברך את עמו בשלום ופנו והלכו איש למקומו. רבי אליעזר אומר: קריעת ים סוף שמע ובא, שבשעה שנקרע ים סוף שמע ובא שבשעה שנקרע ים סוף, נשמע מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: ויהי כשמוע כל מלכי האמורי" (מכילתא יח, א).
המדרש מלמד שכל העולם כולו שמע על המאורעות הגדולים שעברו על עם ישראל. כל המלכים והמנהיגים האזוריים שמעו באופן ודאי על תבוסת הצבא המיומן של עמלק מול עם בראשית דרכו כישות לאומית. אזרחי העולם כולו שמעו על קריעת ים סוף, ובוודאי כולם שמעו על מתן תורה שבו "נזדעזעה הארץ".
אם נדייק בלשון המדרש, נגלה שהשאלה הנשאלת היא לא "מה שמע יתרו" או "מה שמעו כולם", השאלה המעניינת היא – מה שמע יתרו ובא? איזו שמועה גרמה ליתרו לקבל החלטה קשה ואמיצה ולחבור לעם ישראל? כולם שמעו, כולם קיימו דיונים מסווגים וארוכים, כולם ישבו מול מצגות ועשו ניתוחים סטטיסטיים על סיכויים וסבירויות. כולם חששו מעלייתו של עם ישראל. אני בטוח שהתקשורת הייתה עמוסה בדיווחים על האירועים האלו. עם זאת, רק איש אחד שמע שמועה ובא. רק אחד ארז את חפציו וחבר לעם ישראל, כיוון שהבין את המציאות לאשורה ובחר בדרך שבה האמין באמת. רק אחד שינה את דרכו בצורה קיצונית כל כך, מעובד כל העבודה הזרה שבעולם לגר צדק.
דברים דומים עולים מלשון מדרש הגדול:
"וכן אתה מוצא ביתרו, כיון ששמע בנסים וגבורות שנעשו להן לישראל, ותורה שניתנה להם, מיד מאס כל אלילים ובא להדבק תחת כנפי השכינה, ממה שקרינו בענין וישמע יתרו, וכן את מוצא בימות המשיח…" (מדרש הגדול, שמות יח, א).
שמע – ונשכר
ראינו כבר שאת עצתו של בלעם, יתרו שמע ודווקא לא מנע אקטיבית אלא בחר לברוח. יש "שמועות" שאכן לא צריך לשמוע אליהן, וכל שיש לעשות הוא לסרב להקשיב. המדרש בתנחומא מלמד אותנו את הכלל הזה:
"וישמע יתרו" – יש שמע והפסיד. ויש שמע ונשכר. יואש שמע והפסיד. שנאמר: 'אז שמע המלך אליהם' (דברי הימים ב כד, יז). לפיכך, 'ואת יואש עשו שפטים' (שם, כד)… אבל יתרו שמע ונשכר, שהיה כומר לעבודה זרה ובא ונדבק למשה ונכנס תחת כנפי השכינה וזכה ליתר פרשת הדיינין לישראל, שאמר למשה: לא טוב הדבר אשר אתה עושה. ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל, גבורים בתורה (תנחומא, יתרו, ב).
אף שלא נלחם למעשה בעצתו של בלעם, נראה שהמעשה הנכון באותו מקרה היה פשוט לברוח. הראיה היא שעל פי המדרש, בריחתו זיכתה אותו שבניו ובני בניו יישבו בלשכת הגזית בירושלים, לשכה שבה ישבו הסנהדרין.
יואש מלך יהודה,[2] לעומת זאת, שמע והפסיד. במה מדובר? לאחר מות אביו המליכו העם את יואש, ונרקם "דיל", נעשתה עסקה בין המלך לנציגי העם – הם יצייתו למלך והוא ישמע להם:
"השתחוו לו ופתו אותו בדבריהם ואמרו שיהיו נשמעים לו ולכל מצוותיו וגם הוא ישמע אליהם לעבוד האשרים ככל העמים וכיוצא בדברים האלו – אז שמע המלך אליהם ועזבו כבודת בית המקדש ועבדו אלילים, ובדרש וישתחוו לו שעשאוהו אלוה" (רד"ק, דברי הימים ב כד, כג).
סוף הפרשייה היה עגום: ממלכת אשור עשתה שפטים גם ביואש וגם בישראל. כנראה כך זה כשכל עניינך הוא להיות מעין אלוה של עצמך, לדאוג לשקט שישרת אותך בלי אידיאולוגיה, בלי דרך, בלי אמונה ובלי הבנה שאתה רק משרת את האומה הישראלית. כשאתה ממוקד בעצמך ובכמה אנשים ישתחוו לך, אתה מקשיב לכולם, שומע לכולם, ולא מסנן כלום – ככה יהיה לך שקט. שכל אחד יעשה מה שהוא חפץ, אין דין ואין דיין.
.
לשמוע – ולשנות
אני מבקש לסיים בדבריו של המהר"ל מפראג[3] (1512-1609, צ'כיה), שמבקש ללמד אותנו כיצד כל שמועה ששמע יתרו הובילה בהדרגה לגיורו. בכל שלב ושלב שמע יתרו שמועה, ניתח את המציאות בצורה מדויקת, ולבסוף פעל. בתחילה שמע יתרו על קריעת ים סוף והבין שיש לישראל מעלה אלוקית, אך עדיין קיימת התנגדות מצד עמים כמו עמלק. לא הייתה עליונות של עם ישראל. כאשר ראה יתרו שישראל גברו על עמלק, הבין שההתנגדות הוסרה וישראל נשארו עליונים ומאוחדים כאומה אחת. השמועה הבאה, שדרכה שמע על מעמד הר סיני, בישרה ליתרו כי ניתן להצטרף כגר לאומה האחת והמאוחדת. שמע – ומייד בא. וכך בלשון קודשו של המהר"ל:
"לכך כאשר שמע קריעת ים סוף בא להתגייר, כי אז כאשר קרע להם הים קנו ישראל מעלה אלקית המיוחדת להם, ובשביל אותה מעלה אלקית ידע שאפשר להתדבק בישראל. ולמאן דאמר ששמע מלחמת עמלק סבירא ליה, כי אין לומר קריעת ים סוף בלבד גורם במה שישראל נעשו נבדלים משאר אומות, בשביל שיש להם עוד התנגדות ואין כאן מעלה עליונה לישראל שיהיו גרים דבוקים בהם, ועיקר הגירות והדבוק בישראל מצד שישראל על האומות, ומצד עילוי המעלה יש גירות… ולפיכך לא שמע יתרו שבא להתגייר ולהתחבר בישראל רק מלחמת עמלק שהיו גוברים ישראל על עמלק, ואז בא להתגייר ולהתחבר בישראל, שאז הוסר האויב המתנגד, ונשארו ישראל באחדות במעלה העליונה. ולמאן דאמר מתן תורה שמע ובא, כי לא נראה שישמע מלחמת עמלק, כי אף על גב שסלק האויב הרע, בשביל זה איך יתחברו בהם האומות אחרות, כיון שישראל בעצמם הם אומה אחת, והגר הוא מאומה אחרת, אבל עכשיו שישראל קבלו גם כן מעלה העליונה, היא מעלת התורה, גם כן הגרים אפשר להם לקבל התורה, ולפיכך בא יתרו להתגייר… (גבורות ה', מב).
כמה פעמים בחיים שלנו ניצבנו בסיטואציה שבה ניסו להעביר לנו מסר ואנחנו בחרנו (בכוונה או בלי משים) להמשיך בדרכנו הרגילה, לעצום עיניים. כמה פעמים בחיינו הרגשנו שאנחנו צריכים לצאת לדרך חדשה, למשהו אחר, לשנות כיוון – ובחרנו, בכוונה או שלא בכוונה, שלא להישמע לקולות שקוראים לנו לעשות מעשה.
תפקידנו לשמוע, להקשיב. לראות את המציאות, את האנשים, להבין מה קורה סביבנו וללכת עם השמועה, עם ההבנה העמוקה שלנו, עם האמת. לא להתבייש. חשוב גם לזכור שאחד מתפקידינו הוא לסרב לשמוע שמועות מסוימות; עם זאת, אם שמענו את האמת קוראת לנו לפעול – עלינו לפעול כיתרו בשעתו. לשמוע ולבוא, לשמוע ולפעול, לשמוע ולשנות.
————————————————-
[1] המשרד לשוויון חברתי מחלק בכל שנה תמיכות לשני סוגי ארגונים בתחום "השואה". ארגונים הפועלים להנצחת השואה והנכחתה בחברה הישראלית ובעולם, וארגונים הפועלים להשגת פיצויים לניצולי שואה מממשלות אירופה השונות.
[2] יואש מלך יהודה – מלך על ממלכת יהודה בשנים 836 עד 797 לפני הספירה, היה בנו של אחזיהו המלך ובנה של צביה מבאר שבע.
[3] רבי יהודה ליווא בן בצלאל – נולד בשנת 1512 ונפטר בשנת 1609 והוא קבור בעיר פראג שבצ'כיה. היה רב, פוסק הלכה, מקובל והוגה דעות, מגדולי עם ישראל בתחילתה של העת החדשה. מוכר בכינויו "המהר"ל מפראג"
אבי כהן סקלי
אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".