יתרו מבחין שמשה עושה שני דברים מרכזים. הוא מורה את החוקים ואת תורת ה' לעם והוא גם מתעסק כל היום בשפיטת העם. יתרו מבין שאם משה ימשיך באותו האופן הוא יקרוס והעם יחד איתו והוא מבקש לחלק את תפקידו של משה לשנים. לפני שהוא מפרט את עצתו הידועה והמוכרת למינוי שרים-שופטים, הוא מדייק את תפקידו של משה, מלבד שפיטת הדבר הקשה :  

"וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵלָיו:  לֹא-טוֹב, הַדָּבָר, אֲשֶׁר אַתָּה, עֹשֶׂה. נָבֹל תִּבֹּל–גַּם-אַתָּה, גַּם-הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ:  כִּי-כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא-תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ. עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי, אִיעָצְךָ, וִיהִי אֱלֹקים, עִמָּךְ; הֱיֵה אַתָּה לָעָם, מוּל הָאֱלֹקים, וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת-הַדְּבָרִים, אֶל-הָאֱלֹהִים. וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם, אֶת-הַחֻקִּים וְאֶת-הַתּוֹרֹת; וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם, אֶת-הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ, וְאֶת-הַמַּעֲשֶׂה, אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן". (שמות יח, יז-כ)

רבנו בחיי בן אשר מסביר בפשט הדברים שיתרו הודה למשה שתפקידו הוא להודיע את חוקי האלוקים, אבל אין מתפקידו לשפוט כל מקרה, כי אחרת הוא יקרוס :

"והזהרתה אתהם את החקים ואת התורת – הודה לו גם במה שאמר והודעתי את חקי האלקים ואת תורותיו, אבל במשפט שאמרת ושפטתי בין איש ובין רעהו שים לך שופטים עמך כי כבד ממך דבר המשפט יותר מן הכל וטוב לך ולהם להקל מעליך ולכך נתן לו עצה שיבחר מכל העם אנשי חיל". (רבנו בחיי, שמות יח, כ׳)

אבל איך להורות את התורות והחוקים ? מה המשמעות של פירוט היתר של יתרו: "וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם, אֶת-הַחֻקִּים וְאֶת-הַתּוֹרֹת; וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם, אֶת-הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ, וְאֶת-הַמַּעֲשֶׂה, אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן" ? היה יכול יתרו להסתפק בלומר ולימדת אותם את החוקים ואת המצוות, מה בא ללמד אותנו המעשה, אזהרה, תורות, דרך ?

המלב"ים (1809-1879, אוקריינה) מלמד אותנו את פשט הפירוט ומה כל חלק מלמד אותנו והוא עושה הבחנה בין מצוות עשה למצוות לא תעשה ובין מצוות התלויות באמונות ודעות וכאלו אשר נגדן. אבל מעבר לזה משה נדרש על ידי יתרו ללמד את בני ישראל את דרכי הנפש והמידות הטובות שאלו לא תמיד ברורות :

"והזהרתה. וכן עיין מה שכתוב "והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו", שזה נחלק לשתים, מצות עשה ומצות לא תעשה, נגד מצות לא תעשה אמר והזהרתה, [שהאזהרה הוא על מצות לא תעשה], בין החקים שהם מצוות לא תעשה התלוים במעשה, בין את התורות שהם מצות לא תעשה התלויות באמונות ולמודים, כמו שלא להעלות במחשבה שיש אלהים זולתו, ושלא להתגאות, ושלא לשכח את ה' וכדומה, ונגד מצות עשה אמר נגד התורות והלמודים, תודיע להם את הדרך ילכו בה, שהם דרכי הנפש בהשכלה ובעיון ובמדות שמהם צומחות הפעולות, ונגד המעשים אמר ואת המעשה אשר יעשון". (מלבי"ם על שמות יח, כ)

המלב"ים מלמד אותנו יסוד גדול "דרכי הנפש בהשכלה ובעיון ובמידות שמהם צומחות הפעולות". הפעולות והמעשים שלנו נגזרים מדרכי הנפש ומהדרך שבה אנו הולכים ואותה אנו בוחרים. הפעולות והמידות נגזרות מהדבר היותר גדול אליו אנו מחוברים ואם אנחנו לא מחוברים למשהו גדול יותר ואם אנחנו לא יודעים מה דרך שלנו, אז המעשים שלנו ייראו בהתאם – רדודים, טכניים ולא חשובים.