כאשר מסופר על כך שיתרו שומע את מה שקרה לעם ישראל, אומרת התורה: וישמע יתרו כהן מדין חותן משה, את כל אשר עשה אלוהים למשה ולישראל עמו. לעומת זאת, כאשר יתרו ומשה נפגשים כותבת התורה: ויספר משה לחתנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים. ה'כלי יקר'- רבי אפרים מלונטישץ, בפירושו על התורה, מעלה כמה שאלות בנוגע לפסוקים אלו ונסכם את עיקרן:

(א) מה יש לספר? הרי כתוב ששמע יתרו את כל מה שהיה?

(ב) מה פשר ההבדל בניסוחים: בפעם הראשונה מדובר על מה שעשה הקב"ה למשה וישראל, ופעם השנייה מדובר על מה שנעשה למצרים, והרי בשני המקרים מדובר באותו סיפור הצלה?     

(ג) בסיום אותו סיפור שמספר משה, אומר יתרו- עתה ידעתי כי גדול ה'. מה הוא ידע ברגע זה שלא ידע כאשר שמע על הצלת בני ישראל עוד במדיין?

פירושו של הכלי יקר מתאפיין בעיקר בנטייה החברתית שלו: הפירושים מבוססים על דרשות שנשא בקהילת פראג במאה ה-16 (ר' אפרים המשיך את המהר"ל בהנהגת קהילה זו), ולא פעם הוא יוצא בפירושיו נגד מה שהוא רואה כתחלואי החברה היהודית- ובעיקר מדובר על עשירי קהילתו העושקים את ענייה או אופי היחסים בין חלקי החברה היהודית בתקופתו. בפירושו לעניין הנ"ל משנה הכלי יקר מגישתו ופונה לעסוק מעט בתיאולוגיה של תקופת המקרא, ומראה כי התורה לא נמנעת מלהתמודד עם תפיסות עולם השונות משלה.

טעותו של מאני

הכלי יקר מקדים לפירושו ואומר:

בזמן ההוא היה בעולם רבים מעמי הארץ שהיו טועים בטעות של מאני, שטען שיש שני אלוהות, אחד מושל על הטובות ואחד על הרעות [האל הטוב נותן רק דברים טובים והרע, ורק הוא, מעניש ומכה].

מאני היה מקים כת המניכאיזם- כת שעשתה שילוב בין הנצרות ובין הדת הפרסית, שהאמינה בשתי רשויות או אלים: הטוב והרע וראתה בעולם את שטח המאבק ביניהם.

כאשר יתרו שומע על כל שנעשה למשה ובני ישראל, הוא שמע את הדברים הטובים- את מעשי האל הטוב שהציל את בנ"י. כאשר הגיע למחנה ישראל, שמע יתרו מפי משה על מה שנעשה למצרים ופרעה- שמע על הרעות והמכות שעשה הקב"ה במצרים. ולכן אומר יתרו: עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלוהים – עד עתה חשב שמדובר במעשיהם של שני אלים שונים אבל כעת הוא הבין כי ישנה רק רשות אחת ורק אל אחד, והוא בכוחו להיטיב או להכות.

למעשה מטרת דבריו של משה ליתרו הייתה להביאו לידיעה זו, וזה דבר שלא יכול היה להבין כאשר שמע במדיין את הדברים- הוא שמע רק על טוב או רק על רע, ומבחינתו כל אל פעל בנפרד. משה עשה בדבריו את החיבור שבין הצדדים והבהיר לו כי ה' הוא אחד ויחיד.