וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל

מהלכים ארוכים ומורכבים לוקחים זמן. עוד לא פגשתי במסגרת שנותיי בתפקידים שונים במגזר הציבורי, מהלכים מורכבים שקוראים בתקופות מאוד קצרות. אם זה קורה בתקופה קצרה, אז זה לא מהלך יסודי אשר מייצר שינוי עמוק בחברה או בכל מקום אחר שאתה מבקש להשפיע בו. הזמן הארוך הנדרש, המורכבות הקיימת בו, האתגרים אשר באים לפתחך בכוחם להחליש אותך ולגרום ל- "קוצר רוח" או ל- "קוצר נפש". בסיטואציה הזאת אתה צריך לבחור מה אתה עושה, מסתכל על המשימה והמטרה וממשיך בדרך או מחפש על מה להתלונן ואיך להסביר למה אתה בוחר לא להמשיך.

הדרך השנייה תוביל אותך בוודאות לכישלון במשימה ותחושה אישית של אכזבה עמוקה. הדרך השנייה תדרוש ממך הרבה מאוד תעצומות נפש, הסתכלות כנה ואמתית פנימה ורצון להמשיך בדרך, על אף הקשיים וזאת מתוך הבנה ברורה שהדרך ארוכה, מורכבת, אבל בסיומה תהיה השפעה אמתית, עד כדי שינוי מציאות בתחום בו ביקשת להשפיע. גם בני ישראל היו בנקודה הזאת לפני שנכנסו לארץ ישראל.

פרשת "חקת" אשר נקרא השבת מכילה בתוכה את הפרידה משני מנהיגי ענק –  מרים הנביאה ואהרון הכהן. פרידה זו גוררת ניסיונות לא פשוטים לעם ישראל. עם פטירתה של מרים, נעלמה הבאר אשר סיפקה מים לבני ישראל במשך ארבעים שנה ואז הקב"ה, לאחר תלונת בני ישראל, מוציא להם מים מן הסלע. עם פטירתו של אהרון נעלמים ענני הכבוד אשר הגנו על בני ישראל במדבר והכנעני אשר שומע על כך יוצא למלחמה ומפסיד. רקע זה יכול להיות הבסיס לאחת מתלונתם המופיעה בפרשה :  

"וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר, דֶּרֶךְ יַם-סוּף, לִסְבֹב, אֶת-אֶרֶץ אֱדוֹם; וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ-הָעָם, בַּדָּרֶךְ.  וַיְדַבֵּר הָעָם, בֵּאלֹקים וּבְמֹשֶׁה, לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לָמוּת בַּמִּדְבָּר:  כִּי אֵין לֶחֶם, וְאֵין מַיִם, וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה, בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל. וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם, אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, וַיְנַשְּׁכוּ, אֶת-הָעָם; וַיָּמָת עַם-רָב, מִיִּשְׂרָאֵל". (במדבר כא, ד-ו)

בטרם תלונה זו הקב"ה השיב לבני ישראל את באר המים באופן קבע, הם מביסים את הכנעני אשר יוצא לקראתם, יש להם אוכל בדמות מן ושליו ללא שום טרחה, אם כך מדוע " וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ-הָעָם, בַּדָּרֶךְ" ומה המשמעות של "קוצר נפש" ? בנוסף, מה הקשר בין תלונה זו לעונש של שליחת נחשים בעם ישראל ?

לפני שנתייחס באופן ישיר לשאלה צריך להבין את הסיטואציה שבה ניצבים בני ישראל. בנ"י מגיעים לגבול אדום ומבקשים לעבור דרכו לארץ המובטחת, הם מבטיחים שלא לזוז ימין ושמאל בדרך אך  אדום מסרב. בני ישראל נאלצים "לִסְבֹב, אֶת-אֶרֶץ אֱדוֹם", מסע נוסף לפני הכניסה לארץ ישראל.

רש"י (1040-1105, צרפת) נותן מענה לשתי השאלות אשר שאלנו. הסיבה להתרעמות של בני ישראל ולקוצר נפשם הייתה העובדה שהם היו ממש על גבול הכניסה לארץ וכעת הם צריכים להמשיך את מסעם ולסובב את ארץ אדום. הם פחדו שקורה להם, מה שקרה לאבותיהם לפני 38 שנה :  

"ותקצר נפש העם בדרך. בְּטֹרַח הַדֶּרֶךְ שֶׁהֻקְשָׁה לָהֶם, אָמְרוּ עַכְשָׁו הָיִינוּ קְרוֹבִים לִכָּנֵס לָאָרֶץ וְאָנוּ חוֹזְרִים לַאֲחוֹרֵינוּ, כָּךְ חָזְרוּ אֲבוֹתֵינוּ וְנִשְׁתָּהוּ שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה עַד הַיּוֹם, לְפִיכָךְ קָצְרָה נַפְשָׁם בְּעִנּוּי הַדֶּרֶךְ, ….וְכָל דָּבָר קָשֶׁה עַל אָדָם נוֹפֵל בּוֹ לְשׁוֹן קִצּוּר נֶפֶשׁ, כְּאָדָם שֶׁהַטֹּרַח בָּא עָלָיו וְאֵין דַּעְתּוֹ רְחָבָה לְקַבֵּל אוֹתוֹ הַדָּבָר וְאֵין לוֹ מָקוֹם בְּתוֹךְ לִבּוֹ לָגוּר שָׁם הַצַּעַר, וּבְדָבָר הַמַּטְרִיחַ נוֹפֵל לְשׁוֹן גֹּדֶל, שֶׁגָּדוֹל הוּא וְכָבֵד עַל הָאָדָם…. כְּלָלוֹ שֶׁל פֵּרוּשׁ, כָּל לְשׁוֹן קִצּוּר נֶפֶשׁ בְּדָבָר לָשׁוֹן שֶׁאֵין יָכוֹל לְסָבְלוֹ הוּא — שֶׁאֵין הַדַּעַת סוֹבַלְתּוֹ". (רש"י, במדבר כא, ד)

קוצר הנפש נובע מעינוי הדרך בעקבות סירוב אדום לעבור דרכו. בנוסף, מסביר רש"י שהמשמעות של "קוצר נפש" היא כאשר אדם נמצא בתוך סיטואציה שהוא לא יכול לשאת אותה, מצב שבו הדעת של האדם אינה מצליחה לסבול את המציאות בה הוא חי. כאשר המשימה קשה וכבדה על האדם, כאשר האדם לא מצליח להכיל את הצער וגודל המשימה אשר ניצבת לפניו, הוא ב-"קוצר נפש".

בעל החזקוני (1250-1310, צרפת) מזכיר אף הוא בפירושו את טורח סיבוב ארץ אדום כסיבה לקוצר הנפש, אך מביא גם הסבר נוסף בדמות העובדה שענני הכבוד נסתלקו ואין מי שיגן עליהם כעת בעת הליכתם : "ותקצר נפש העם בדרך – …. ד״‎א ותקצר נפש העם בדרך שהיתה השמש קודרת עליהם שהרי נסתלקו ענני כבוד משמת אהרן". (חזקוני, במדבר כא, ד).

בעל "עקידת יצחק", רבי יצחק עראמה (1420-1494, ספרד ואיטליה) מסביר שמעבר לעובדה שהסיבוב הארוך גרם להם לצער גדול, הרי שנפשם של בני ישראל קצה מהעובדה שהלחם והמים שלהם תלויים בקב"ה ובעצם תלויים במעשיהם. בני ישראל רצו את הנהגת הטבע כמו כל האומות כולן – לחם ומים בלי ספקות ובלי שאלות וללא תלות במעשינו. בני ישראל ביקשו הנהגה טבעית, אז הקב"ה סיפק להם את הטבע, אבל עד הסוף  :

"ויסעו מהר ההר דרך ים סוף לסבב את ארץ אדום ותקצר נפש העם בדרך יראה בדרך הפשט שהסבוב ההוא היה להם לצער הנפלא כי ארוך הוא מאד וקצרה נפשם בו [ט] ומתוך צערם באו לבקש תואנות ותלונות מצד הלחם ההוא האלהי שנזונים בו וגם המים הנתונים להם בנס ואמרו שהדברים אשר להם כן הן בלתי בטוחים וכמו שאמרו אין סומכין על הנס ואחר שהם קלי ההסרה היה נחשב להם כאלו אין להם די ספוקם …. כי אחר שלא נתפייסה נפשם על זה הלחם להיותה נקל ההסרה בעיניהם הרי הוא כאלו אין להם ולפי זה דן אותם השם יתעלה על פי דרכם אמר כיון שאין חפצכם לחיות כי אם על המנהג הטבעי אף אני אעשה זאת לכם שאניח הנחשים השרפים אשר במדבר הגדול ההוא לטבעם ולא אחסום פיהם מהזיק לכם כמו שעשיתי עד הנה וכן עשה". (עקידת יצחק, במדבר כא)

בני ישראל קצו בהנהגה האלוקית היום-יומית. כאשר בני ישראל התלוננו על המים לאחר שמרים נפטרה, הקב"ה לא כעס כלל וכלל, אלא רק ציווה את אהרון ומשה לדבר אל הסלע. כאן, כאשר יש להם מים ולחם והגנה מפני הנחשים ונפשם קצה בהנהגה היום-יומית האלוקית וחששם הלא מוצדק מפני אובדן הצרכים הבסיסיים, אז מביא אותם הקב"ה לטבע באופן מלא, אל מול הנחשים החיים במדבר.

על אף הסיבוב הקיים של ארץ אדום, שלוש טובות הרוויחו בני ישראל מהסיטואציה: הם לא נפלו בידי אדום, הם כבשו שטחים עצומים של ארץ סיחון ועוג אשר הפכה לנחלתם והם המשיכו לקבל מים ולחם שמימיים ללא צורך בטרחה יתרה. אבל, כאשר קיים לאדם "קוצר נפש" הוא לא מסוגל לראות את הדברים הטובים שבסיטואציה. כמו שמסביר לנו המדרש :

"ותקצר נפש העם בדרך – וזה הדבר עשה הקב"ה אותו לטובה לישראל, והם חשבו עליו רעה, ומנין שנאמר וידבר העם באלהים ובמשה, והקב"ה לא עשה אלא כדי שלא יפלו ביד אויביהם האדומיים, ועוד שיתן להם ארץ סיחון ועוג, ועוד נתן להם הקב"ה מים מן הארץ ולחם מן השמים, והם היו אומרים שהיו חסרים מכל טוב, וזהו אמרם ונפשנו קצה בלחם הקלקל". (מדרש אגדה בובר – במדבר כא, ד)

גם כאשר הדרך ארוכה והמשימה קשה וכבדה, גם כאשר אתה נמצא על גבול הכניסה לארץ ונדרש עוד מסע נוסף כדי להתקדם והדברים מתעכבים, גם כאשר אתה אחרי ארבעים שנות הליכה במדבר ונדרשת הליכה נוספת, המדרש מלמד אותנו להבין שהכל לטובתך ותלמד לראות את הדברים הטובים.

הנפש של האדם רוצה לרוץ קדימה, רוצה להגיע כבר לתכלית שלה, רוצה "להיכנס לארץ" או להשיג כל יעד ומשימה אחרים. אבל, המציאות היא מורכבת יותר ונדרשים עוד כמה שלבים ועלינו לעבור עוד כמה משוכות ותלאות כדי להגיע ליעד. "נפש עייפה" תתלונן ללא שום סיבה ממשית, "נפש חזקה" תדע לעבור את הדברים גם בלי זה. כמו שמסביר הרש"ר הירש (1808-1888, גרמניה) : 

"ותקצר נפש העם בדרך – השווה שמות : ״מקצר רוח״. כפי שביארנו שם, ״קצר רוח״, וכן כאן ״קצר נפש״. שהם כנראה ההיפך של ״ארך אפים״ – מציינים חוסר סבלנות. לרוח ולנפש אין די כוח סבל בכדי להמתין בסבלנות למטרה הנכספת. כאן בייחוד, ה״נפש״, היינו נפש החיים, אצה קדימה ואינה מסוגלת לשאת בסבלנות את תלאות הדרך הארוכה, מתוך השתוקקות לתכלית הנרצית. לא הייתה כל סיבה ממשית אמיתית לחוסר שביעות רצון; כל צרכיהם מולאו". (רש"ר הירש, במדבר כא, ד)

הרב אהרון ליכטנשטיין (1933-2015, צרפת וארץ ישראל) מסביר ממה נבעה תלונת בני ישראל ומה המשמעות של העדר  כוח נפשי להמשיך במסע :

"לעומת זאת, התלונה השנייה לא נבעה ממחסור כלשהו. התורה מספרת על טעם אנושי ופשוט מאד לפריצת הביקורת כלפי הקב"ה – "ותקצר נפש העם בדרך". תלונת עם ישראל נבעה מחוסר סבלנות, והעדר כוח נפשי להמשיך במסע המדברי. למרות שעם ישראל רצה להגיע לארץ ישראל, לא היה לו הכוח לעשות את הדרך הארוכה והקשה הכרוכה בכך. אמנם הפרשנים מנסים לתת טעמים מהותיים יותר לתלונת העם (עיינו רש"י על אתר), אך מהפסוקים עצמם נראה שלא זה הגורם העיקרי לתלונתם. בני ישראל רק מתרצים את דבריהם בטיעון "אין לחם ואין מים", אולם בעצם הנקודה המרכזית המניעה את התלונה היא עייפות רוחנית, חוסר-סבלנות והעדר כוח. לצערנו, בעיה זו מוכרת לנו גם מהתנהלות עם ישראל בימינו. החילוניות שצצה במזרח אירופה, התעוררה כתוצאה מצרות ומקשיים אמיתיים, אם כי לא מוצדקים." (הרב אהרון ליכטנשטיין, אתר ישיבת הר עציון)

העדר כוח נפשי גורם במקרה הטוב לעצירת המסע, במקרה הפחות טוב לנזקים לאומה הישראלית, לחברה ולכל אחד באופן פרטי. עייפות הרוח היא אחת מהסממנים המובהקים לאובדן הדרך, לאובדן כושר העמידה במשימה ולמחסור בכוח. זה מה שקרה לבני ישראל בתלונה השנייה ולכן עליהם לחזק את כוחם הנפשי והרוחני.

אני מבקש לסיים בדבריו של  רבי יצחק שמואל רג'יו (1784-1855, איטליה) אשר מסביר מה צריך כדי להתמודד עם קשיים, אתגרים – לחזק את הרוח ולחשוב באמצעותה מחשבות טובות :

"ותקצר נפש העם בדרך, יש הבדל בין מליצת קוצר רוח למליצת קוצר נפש, והענין כך, כשתבא על האדם איזו צרה ד"מ הרעבון מיד תקצר נפשו ולא תאבה לסבול, אבל לא בעבור זה תתבלבל דעתו, כי רוח האדם תרויח המצוקה כי יתלבש בכח השכל והבינה, ויחשוב מחשבות לנחם את נפשו עד שתסבול צערה, אבל אם גם הרוח תקצר מהושיע ולא ימצא במחשבותיו ענין להתנחם בו, אז תתבלבל הדעת ויהיה האדם כיוצא מדעתו, כמו שקרה לישראל במצרים שנאמר "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח", ולא נענשו על זה….לא כן אלו שסבבו את ארץ אדום שאע"פי שהגיע קוצר לנפשם מתלאות הדרך, היה נקל להם לחשוב מחשבות נכונות ביראת ה' להשקיט מצוקת נפשם, אלא שלא רצו לעשות כן ולכן נענשו, ואילו היתה באמת סיבוב ארץ אדום צרה קשה מאד עד שלא תספיק רוחם להושיע, היה השם מרחם עליהם, כי מה יוכלון לעשות עוד, ואז היה כתוב ותקצר רוח העם בדרך, עכשיו שנאמר ותקצר נפש העם, למדנו שלא התבוננו ברוחם כלל". (ביאור יש"ר על התורה, במדבר כא', ד׳)

רוח חזקה, נפש איתנה, היא הבסיס לכוחו של האדם. רוח חזקה תקבע האם האשם ימשיך בדרכו או יפסיק את המסע באמצעו. היא זו שתקבע האם הדרך תהיה ברורה לאדם או מבולבלת, היא זו שתקבע האם בכוחך להשפיע על האומה הישראלית, להמשיך בדרך לעבר משימתך.

שנזכה. שבת שלום.