חיי שרה: שרה ואסתר

הפרשה פותחת במותה של שרה אימנו ובמעשי אברהם שבעקבותיו:

וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה

תיאור מספר שנות חייה של שרה המופיע בפסוק, תיאור שלא נזכר לגבי נשים אחרות בתורה, עורר את בעלי שמדרש לראות מה ניתן ללמוד ממנו:

אמר רבי אביהו: עשרים ושתיים נשים צדקניות היו ולא נספרו אלא שנותיה של שרה- לומר לך שאסתר שלטה במאה עשרים ושמע מדינות בזכותה של שרה. (אוצר המדרשים)

רַבִּי עֲקִיבָא הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְהַצִּבּוּר מִתְנַמְנֵם, בִּקֵּשׁ לְעוֹרְרָן. אָמַר, מַה רָאֲתָה אֶסְתֵּר שֶׁתִּמְלֹךְ עַל מֵאָה עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע מְדִינָה, אֶלָּא תָּבֹא אֶסְתֵּר שֶׁהִיא בַּת בִּתָּה שֶׁל שָׂרָה, שֶׁחָיְתָה מֵאָה עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע שָׁנָה, וְתִמְלֹךְ עַל מֵאָה עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע מְדִינָה (ילקוט שמעוני)

אמר רבי יהודה בן פזי משום אביו שאמר משום רבי שמואל בר נחמני מה ראה לשלוט על שבע ועשרים ומאה מדינה, אלא אמר הקב״ה עתיד הוא שיטול את אסתר לאשה מבנות בניה של שרה שהיתה שבע ועשרים ומאה שנה תבוא ותמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה. (ילקוט שמעוני, מגילת אסתר)

המדרש מקשר בין שרה אימנו ואסתר המלכה ואומר כי שנותיה של שרה הביאו או זיכו את אסתר במלוכתה. קשר זה מעורר שאלה, וכנראה משום כך הביא רבי עקיבא דרשה זו בכדי לעורר את השומעים,  אך לפני שננסה לברר את מהות הקשר- קשה שלא להתייחס להשוות בין שתי הדמויות: שתיהן נשים צדיקות, אך קשה שלא לראות שכל אחת מהן היא צדיקה מסוג אחר- את שרה מאפיין הבית, האוהל והצניעות [1], היא המודל של 'כל כבוד בת מלך פנימה'. לעומתה אסתר חיה בארמון, במרכז החיים הציבוריים, ויותר מכך – מעמד זה הושג על ידי לילה עם המלך. מבחינה זו צריך להזכיר כי לחכמים היה קושי עם הכנסת המגילה לתנ"ך, חלק מקושי זה נבע מכך שיש במגילת אסתר צדדים לא כל כך תואמים למודל ה'יהודי' של ספרי התנ"ך. אם נסתכל גם על שמותיהן של שתי הנשים: שרה נולדה עם שם 'גויי' אך הקב"ה שינה את שמה ובשם זה היא מוכרת, לעומתה אסתר נקראת על שם אלה בבלית ולמרות שנולדה בשם יהודי- הדסה, היא לא מוכרת בשם זה בכל המגילה. אולם נראה שההבדל העיקרי טמון בשאלה מה הפך כל אחת משנים אלו לצדיקה: על שרה אומרים חז"ל:  ״יוֹדֵעַ ה׳ יְמֵי תְמִימִים וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה״- כְּשֵׁם שֶׁהֵם תְּמִימִים, כָּךְ שְׁנוֹתֵיהֶן תְּמִימִים. בַּת עֶשְׂרִים כְּבַת שֶׁבַע לְנוֹי, בַּת מֵאָה כְּבַת עֶשְׂרִים לְחֵטְא. חז"ל יצרו אחידות בשנותיה של שרה, כשם שבת עשרים אין לה חטאים כך כל שנותיה של שרה היו ללא חטא. יתר על כן, אומרים חז"ל כי שרה מגיירת את הנשים, משמע כל חייה היו פעולה אחת ארוכה של עשיית טוב ולכן נקראה צדיקה. לעומת זאת, גדולתה של אסתר התבטא ברגע אחד ומיוחד: וכאשר אבדתי אבדתי. כל סיפור פורים מתרחש בתקפה קצרה יחסית, בחודש ניסן, בו נגזרת הגזירה ובו היא מתבטלת. אסתר שלא נקראה לבוא אל המלך מחליטה לשים נפשה בכפה ולהיכנס למלך, וזה הרגע בו התבטאה גדולתה: סיכון חייה למען הצלת העם. אנו לא יודעים מה היה לפני כן, אנו גם לא יודעים מה עלה בגורלה לאחר המגילה, אך אנו יודעים שהיא עשתה מעשה שעל ידו ניצלו המוני אנשים.

וכאן גם המקום לבוא ולמצוא את הקשר שבין שתיהן: שרה שהייתה אם יצחק וסבתו של יעקב, הייתה גם אימם של בני ישראל. משרה התחיל העם- ביצחק נקרא זרע לאברהם ונוצרה המשפחה שתגדל לעם שיקדש את הקב"ה בעולם. אסתר לא ילדה את עם ישראל, אך היא החייתה את עם ישראל: מאה עשרים ושבע מדינות הוא כנראה מספר שבא להראות עד כמה הייתה גדולה שליטתו של אחשוורוש בעולם, ובמידה מסוימת לומר שבאותו הזמן כל יהודי שחי בעולם היה נפגע אם תוכניתו של המן הייתה יוצאת לפועל.  זכותה של שרה להוליד את העם נבעה ממאה עשרים ושבע שנים של צדיקות, זכותה של אסתר היא הצלת העם בשחי במאה ועשרים ושבע מדינות. ללא שרה לא היה עם להציל, וללא אסתר לא היה מי שיספר על כך – שתיהן, כל אחת בדרכה, החייתה את עם ישראל.

אולם יש עוד רעיון שניתן ללמוד מהשוני שבין דמויותיהן של שרה ואסתר: כילדים בגן אנו שומעים את סיפורי האבות, סיפורי צדיקים וסיפורי קדושים שכל חייהם עסקו בעשייה חיובית- בתורה או בתרומה לאחר ולעולם, וכשאנו גדלים ברור לנו שאנחנו לא כאלה, לנו אין את כוחות הנפש הללו להיות טוטאליים בעשיה רוחנית או עשייה חברתית. הכרה זו יכולה להביא לידי ייאוש אפילו מלנסות ולעשות משהו. לעומת הכרה זו ניצבת דמותה של אסתר, שמבטאת את היכולת של מעשה אחד להשפיע בצורה כל כך גדולה, שמבטא שגם אם לא היינו צדיקים עד היום – יש לכול אחד את הזכות להיות כזה מהיום.

———————————-

[1] מסכת בבא מציע פ"ז ע"א: ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל להודיע ששרה אמנו צנועה היתה.

ילקוט לקח טוב: ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את– וכי כל השנים היתה עמו ועכשיו הוא אמר לה כי אשה יפת מראה את. אלא שעל ידי הדרך אדם מתבזה .  שכל זמן שהיתה יושבת. היתה מכוסה בצעיף. אחר שיצתה בדרך היתה מגולה. לכך נאמר הנה נא ידעתי.

מדרש אגדה: האהלה שרה אמו – שמצאה כשרה כאמו, ואמרו חז״ל כי על שרה שהיה ענן קשור על אוהלה, וכשהיתה מדלקת נירות בערב שבת, היו הנרות דולקות עד מוצאי שבת, וכן רבקה, וכסה הענן לאהל שרה, כשמתה שרה נסתלק הענן וכשבאתה רבקה חזר הענן, וכשם שהיתה שרה זהירה בשלשה מצות שהאשה חייבת בהם, נדה וחלה והדלקת הנר, כך היתה רבקה זהירה.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן.