הניסיון של הניסיונות
במהלך חיינו אנחנו עוברים ניסיונות מפעם לפעם, חלקם פשוטים ומרביתם מורכבים, ארוכים וקשים. את חלקם אנחנו עוברים ובמרביתם לפחות אני, נכשל. לא תמיד אנחנו מבינים באותו רגע שהמשבר שאיתו אנחנו מתמודדים הוא ניסיון הבא לבנות אותנו, לחזק אותנו ולתת לנו ניסיון רלוונטי להמשך. בדיעבד, גם אם זה אחרי שנים רבות, נזכה לרוב להבין את הדברים ולהעריך את הניסיונות שעברנו.
הניסיונות מגיעים לאורך כל תקופת חיינו ובכל רובדי חיינו: במשפחה, בעבודה, ברמה הלאומית, בקהילה ועוד. תכליתם של ייסורים אלו היא להוסיף עוד יסוד לבניין שאנו בונים לאורך כל חיינו, גם אם נכשלנו בו, הרי שלקחנו ממנו משהו להמשך דרכנו.
הניסיון האחרון
השבת, בפרשת "חיי-שרה", אנחנו נפרדים מהזוג הראשון אברהם ושרה, שלאורך כל חייהם חוו ניסיונות מורכבים מאוד, אולי הניסיונות הידועים ביותר בהיסטוריה של עם ישראל, בכל זאת הם "אבי ואם האומה הישראלית". המשנה במסכת אבות מלמדת אותנו שעשרה ניסיונות עיקריים התנסה אברהם:
"עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו עליו השלום" (אבות ה, ג).
המשנה אינה מפרטת את הניסיונות, לא כולם כתובים באופן מפורש בתורה, וממילא אין הסכמה מלאה בין המפרשים על זהותם המלאה. עם זאת, על הניסיון המורכב והקשה ביותר אין שום מחלוקת. ניסיון זה גבה את המחיר היקר ביותר והוא ניסיון "עקדת יצחק". ניסיון זה חותם את פרשת וירא, והשלכתו הקשה פותחת את פרשת "חיי-שרה", כפי שמלמד אותנו מדרש תנחומא:[1]
"'וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את יצחק בנו'. אמר לו: אבא, לא תודיע את אמי כשהיא עומדת על הבור או כשהיא עומדת על הגג, שמא תפיל את עצמה ותמות… וכיון ששלח ידו לקחתה, יצאה בת קול ואמרה לו מן השמים: 'אל תשלח ידך אל הנער' ואילולי כן כבר היה נשחט. באותה שעה הלך השטן אצל שרה ונזדמן לה כדמות יצחק. כיון שראתה אותו אמרה לו: בני, מה עשה לך אביך? אמר לה: נטלני אבי והעלני הרים והורידני בקעות והעלני לראש הר אחד ובנה מזבח וסדר המערכה והעריך את העצים ועקד אותי על גבי המזבח ולקח את הסכין לשחטני. ואילולי שאמר לו הקב"ה: אל תשלח ידך אל הנער כבר הייתי נשחט. לא הספיק לגמור את הדבר עד שיצאה נשמתה. זהו שכתוב: 'ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה'. מהיכן בא? מהר המוריה" (מדרש תנחומא, וירא, סימן כג).
על פי המדרש, שרה נפטרה מן העולם כתוצאה ישירה של ניסיון העקדה. פטירתה מובילה אותנו לפתיחתה של פרשת "חיי-שרה" שבה אנו נפרדים משרה אימנו. אך בזה לא נגמרים ניסיונותיו של אברהם, ועל פי רבנו יונה[2] (1210-1263, ספרד), הניסיון האחרון אשר יחתום את מסכת הניסיונות של אברהם יהיה אופן קבורתה של שרה:
"עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם. הראשון אור כשדים שהפלו נמרוד לכבשן האש וניצל… והשני שצווהו לצאת מארצו שנאמר לך לך מארצך… והשלישי שנאמר ויהי רעב בארץ… הרביעי לקיחת שרה לפרעה. החמשי מלחמת ארבעה מלכים… הששי בן תשעים ותשע שנה בהימולו את בשר ערלתו… השביעי לקיחת שרה לאבימלך. השמיני כשגרש הגר וישמעאל בנו במצות ה'… התשיעי לעקידת יצחק בנו שכתוב בה עתה ידעתי כי ירא א-להים… שהיה הניסיון הגדול שבכולם כי לקח בנו להעלותו עולה. העשירי קבורת שרה. שנאמר לו קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה. וכשמתה אשתו לא מצא מקום לקברה עד שקנאו ולא הרהר. להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו היה מנסהו לגלות לבריות כי ירא א-להים ושלם בכל המדות" (רבנו יונה, אבות ה, ג).
קבורתה של שרה הופכת לאירוע משמעותי בעבור אברהם אבינו ולניסיון בפני עצמו. אותו אברהם אבינו שהקב"ה מבטיח לו כמה פעמים: "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ, לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ, כִּי לְךָ, אֶתְּנֶנָּה" (בראשית יג, יז), נדרש להתחנן לבני חת בעבור קבורת שרה ולשלם על כך בדמים רבים. אברהם עומד בניסיון זה ומשלם במיטב כספו ובשטרות בין-לאומיים. העמידה בניסיון הזה תביא את הקב"ה בעצמו לספר על כך למשה רבנו, ולהתגעגע (כביכול) לאברהם אבינו:
"'וארא אל אברהם'" – אמר לו הקב"ה למשה: חבל על דאבדין ולא משתכחין. הרבה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב… ולא הרהרו אחר מדותי. אמרתי לאברהם: קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה, בקש לקבור שרה ולא מצא עד שקנה בדמים ולא הרהר אחר מדותי" (שמות רבה ו, ד).
אברהם, שכל הארץ הובטחה לו, נדרש לשלם בעבור מערת קבורה במיטב כספו – ארבע מאות שקלים במטבע חוץ, מטבע יקר ושלם, כפי שמסביר הרלב"ג[3] (1288-1344, צרפת):
"'עובר לסוחר' – רוצה לומר שהמטבע שנתן לו היה שלם ומתקבל לסוחר שהוא משוטט בארצות לסחורתו, לפי שהמטבע ההוא היה מתקבל בכל המקומות לחשיבותו ושלמותו" (ביאור מילות על התורה, בראשית כג, טז).
טוב אדוניו – מדוע?
על פי כל המפרשים זה היה הניסיון האחרון של אברהם אבינו. אברהם כעת בן מאה שלושים ושבע, ובפרשתנו הוא עובר למשימתו המרכזית: לחתן את יצחק בנו ולוודא את המשכיות השרשרת ואת בנייתו של עם ישראל. הוא שולח למשימה קריטית זאת את אליעזר עבדו הנאמן, ומצייד אותו בדברים הנדרשים:
"וְאַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; וַה' בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל-עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל, בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ: שִׂים-נָא יָדְךָ, תַּחַת יְרֵכִי. וְאַשְׁבִּיעֲךָ בה' אֱ-לֹהי הַשָּׁמַיִם, וֵא-להי הָאָרֶץ: אֲשֶׁר לֹא-תִקַּח אִשָּׁה, לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי… וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי לְיִצְחָק…. וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו, וַיֵּלֶךְ, וְכָל-טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ; וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ אֶל-אֲרַם נַהֲרַיִם–אֶל-עִיר נָחוֹר" (בראשית כד, א-י).
לכאורה, פסוקים אלו מיותרים. למה מעניין אותנו שאליעזר לוקח עשרה גמלים מלאים בטוב אדוניו? פרט זה נראה כשולי ביחס לסיפור הגדול. אך פרט זה אינו שולי. נבאר זאת כעת, והדברים בעיניי הם פלאי פלאות.
לבוא עם כל הניסיונות
החיד"א,[4] (1724-1806, א"י) היה חכם ארץ-ישראלי שמשפחתו עלתה מהעיר פאס שבמרוקו והתיישבה בחברון, אותה חברון שבה קבורים אבותינו ואימותינו. אותה חלקה אשר נרכשה מלכתחילה בעבור שרה אימנו, היא הבסיס להתיישבותנו בחברון עד היום הזה. בספרו 'חומת אנך' מסביר החיד"א מה באמת לקח איתו אליעזר למשימת חייו, ומדוע פסוקים אלו נדרשים כל כך:
"'וכל טוב אדוניו בידו'. פירש רבינו אפרים ז"ל עשרה גמלים כנגד עשרה ניסיונות. אמר לו אברהם, קח עשרה גמלים ויזכור לי הקב"ה עשרה ניסיונות וזהו שכתבו 'וכל טוב אדוניו בידו'… אפשר שאליעזר מעצמו כיוין בכוח עשר ניסיונות דודאי הפליא לעשות אברהם אבינו עליו השלום. ואם כך אמרו רז"ל באיזה מדרש אפשר דהכונה שאמר אברהם אע"ה דנתנסה עשר נסיונות והקב"ה הבטיחו שלא לנסותו יותר אי לזאת תזדמן בת זוג יצחק בלי צער" (חומת אנך, בראשית כד, י).
מה אליעזר לוקח איתו למשימת חייו? הוא לוקח איתו את העוצמות, את הכוחות, את האמונה, את התקווה, את התשתית הרוחנית שצבר אברהם אבינו בכל ניסיונותיו. הוא לוקח איתו את הזכויות שנוצרו לאברהם מניסיונות אלו להצלחה בהמשך הדרך. אליעזר לוקח איתו את הקומות שבנה אברהם אבינו בניסיונותיו השונים בכדי לבנות על גביהן את הקומה הבאה של עם ישראל.
הגמלים לא נועדו כדי לקחת את הזהב ואת הכסף. זאת סוגייה טכנית של נשיאת המשא, ובשביל זה הוא יכול היה לקחת שנים עשר, שמונה או כל מספר אחר של גמלים. אך עשרת הגמלים אינם מקריים. עשרת הגמלים מסמלים יותר מכול את היכולת להתמודד עם ניסיונות, לצלוח אותם, להיבנות מהם, להתקדם ולצמוח מהם, לא להירתע מהם, להתמודד. את כל זאת לוקח איתו אליעזר בחיפושו אחר אישה ליצחק בנו של אברהם. זאת המהות של העניין.
ועכשיו, שימו לב. אליעזר עושה עם הקב"ה "עסקה". כך תיבחר הנערה ליצחק:
"וְהָיָה הַנַּעֲרָ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה, וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה–אֹתָהּ הֹכַחְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע, כִּי-עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם-אֲדֹנִי" (בראשית כד, יד).
כיצד קשור הניסיון לגמלים? לא היה יכול אליעזר למצוא מבחן פיזי אחר, מלבד השקיית עשרה גמלים צמאים? אם עד היום לא הובן לי פרט זה, היום זה מובן. אליעזר מבקש לוודא שזרעו של אברהם יופקד בידי אישה הרואה ניסיונות ובוחרת להתמודד איתם, גם אם הם נראים קשים ומורכבים. נאמן למורשת אבותיו, זרעו של אברהם ישקיף על משימה מורכבת כהשקיית עשרה גמלים צמאים ויבחר להתמודד איתם מרצונו. אליעזר רוצה לוודא שזרעו של אברהם מביט בעיניים לניסיונות שעברו אבותיו ובוחר גם הוא להיכנס פנימה. מתוך אותה עמדה יבחר להיבנות מהם ולהוסיף קומה על הקומה הקיימת.
המבחן העיקרי של הניסיונות הללו הוא לא רק אותו הרגע של הניסיון, אלא האם אנו לומדים מהם משהו. האם הם מחזקים אותנו? האם הם נותנים לנו כוחות להמשיך הלאה? האם הבנו איפה טעינו ונפלנו? האם הניסיונות אכן מעניקים לנו את האבנים הנוספות בבניין שאנו בונים לאורך חיינו?
שנזכה לבנות ולהיבנות, לצלוח ולעבור את כל ניסיונותינו.
————————
[1] מדרש העוסק בחמשת חומשי תורה ונקרא על שמו של האמורא רבי תנחומא בר אבא, אשר פעל בארץ ישראל. רובו של המדרש נכתב בעברית והוא הגיע לכלל גיבוש במחצית הראשונה של המאה ה-9.
[2] רבנו יונה גירונדי – 1210-1263, ספרד. תלמידו של הרמב"ן. ידוע בשם "החסיד" ומחבר ספר המוסר הידוע "שערי תשובה".
[3] רבי לוי בן גרשום (רלב"ג) – חי בין השנים 1288-1344 בצרפת. פרשן של התורה והמקרא, אסטרונום ידוע, מתמטיקאי, מדען, מהנדס ורופא. מחשובי הפילוסופיים היהודיים לאורך ההיסטוריה. הוא פיתַּח שני מכשירי תצפית אסטרונומיים משוכללים, ובשל כך זכה לשם בין מלומדי דורו.
[4] רבי חיים יוסף דוד אזולאי – חי בין השנים 1724-1806. גר בין היתר בחברון שבארץ ישראל. היה פוסק הלכה, חכם ומקובל גדול, שימש כשליח דרבנן לארצות שונות. חיבר עשרות ספרים המשמשים כיום כיסוד ללימוד במגוון תחומים ובין היתר פירוש על התורה. בשנת 1960 הועלו עצמותיו מאיטליה מטעם הרב יצחק ניסים (הרב הראשי לישראל דאז) זצ"ל והרב מרדכי אליהו זצ"ל, והוא קבור בהר המנוחות בגבעת שאול.
אבי כהן סקלי
אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".