עם לבן גרתי

וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה:  (בראשית, ל"ב, ה')

נעיין בדברי הכלי יקר על הפסוק:

כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה – פירש״י גרתי לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר ד״א גרתי תרי״ג מצות שמרתי, ושני פירושים אלו סותרים זה את זה שאם אמר לו לא נעשיתי שר אם כן בא לפניו בהכנעה, ואם אמר לו תרי״ג מצות שמרתי משמע אדרבא ששלח לו שאינו ירא ממנו, מצד ששמר תרי״ג מצות ואינו בכלל והיה כאשר תריד ופרקת עלו…

הרב מתחיל בפירושו המוכר של רש"י על המילה גרתי, אך מסביר שנראה שיש סתירה בתוך הפירוש: רש"י מביא שני הסברים לבחירת יעקב דווקא במילה זו, האחד הוא שהוא (יעקב) נשאר גר בבית לבן ולא עלה לגדולה, ודברים אלו נאמרו בהכנעה לפני עשיו, ואילו הפירוש השני בא ואומר שיעקב שמר תרי"ג מצוות ולכן יוצא שאין לו מה לפחד מעשיו – דבר שסותר את הכניעה שהייתה בפירוש הראשון.

הרב מוסיף עוד שאלות העולות מהפסוק ודברי יעקב:

…וקשה עוד למה קראו אדוני ואת עצמו עבד, ויתר ענייני הכנעה שעשה לו, ועוד תימה על לשון הכתוב שיאמר תרי״ג בלשון גרתי.

מצד אחד קשה כלל ההתנהגות של יעקב שמשתחווה שבע פעמים עד הגיעו לעשיו ושהוא מכפיף עצמו כעבד לפני אחיו, ובנוסף קשה לרב שאם רצה יעקב לומר ששמר תרי"ג מצוות- למה לא אמר זאת בפירוש? למה היה צריך לרמוז זאת במילה גרתי? מסקנת הרב היא שכנראה מדובר בפירוש אחד, והמילה גרתי באה להעביר לעשיו מסר אחד שמורכב משני הצדדים שאותם ציין רש"י:

על כן לבי אומר, שב׳ פירושים אלו מראה שניהם כאחד אמת, לא כמו שפי׳ רש״י ד״א (דבר אחר), משמע שכל אחד פירוש בפני עצמו וזה באור הענין: שיעקב שלח לו לאמר עם לבן גרתי, לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר, לומר לו שהברכות לא נתקיימו בו, ולא בא להכחיש את אביו ולעשות ברכותיו פלסתר חלילה, אלא כך אמר שכשברך אותי אבי היה סבור שאני עשו ועל דעת זה ברכני, והרמאות אשר עשיתי לא הועילה לי, כי לא יחרוך רמיה צידו, אשר האכיל לאביו להשיג הברכות על ידה, ואין אדם נוגע במוכן לחבירו והולכים כל הברכות אחר דעת אבי, ובדעתו היה שיחולו על ראש עשו וכך יהיה, והמופת על זה שהרי גר אנכי בארץ לא שר וחשוב..

המילה גרתי משמעותה גרות והיא באה ללמד את עשיו שאכן הברכות של יצחק לא חלו על יעקב. הסיבה לכך היא שהברכות הללו שייכות לעשיו, ואף אדם לא יוכל לקחת אותן ממנו. הרב מביא את ממרת חז"ל: אין אדם נוגע במוכן לחברו, וצריך לשים לב שהמשך הדברים הוא: ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימה (יומא, ל"ח:). יעקב לא יכול לקחת לא את ברכות אביו ולא את שילטונו הארצי של עשיו, אלו ברכות שקיבל מיד יצחק והן מכוונות רק לו. ההוכחה לכך היא מעמדו של יעקב שלא עלה בעקבות גניבת הברכות.

הרב מוסיף עוד אפשרות שבגללה לא חלו הברכות וגם היא מבוטאת במילה גרתי:

..ואם תאמר לעולם יתקיימו בי הברכות, ומה שלא נעשיתי שר וחשוב עד היום הזה היינו לפי שלא קיימתי את התורה, כי כך הותנה בשעת קבלת הברכות על מנת אם אקיים תרי״ג מצות שנאמר והיה כאשר תריד ופרקת עלו וגו׳, על זה אמר גרתי, הרי תרי״ג מצות שמרתי ואעפ״כ לא נעשיתי שר וחשוב, אלא ודאי שלא אהנו מעשי, כי לא אהני לרמאי ברמאותו והברכות יחולו על ראש מי שנתכוין אליו יצחק בשעת אמירת הברכות.

מעלה יעקב את האפשרות שעשיו יאמר שהברכות לא פעלו בגלל מעשיו, בגלל שהוא זה שגרם שלא יפעלו, ולכן הוא באותה הנשימה מודיע שהוא מצידו עשה כל מה שהיה צריך – תרי"ג מצוות שמרתי, ובכך מוכיח כי לא בו האשמה. זו הסיבה לבחירת הניסוח המאוד מדויק של יעקב:

לפיכך אמר גרתי הכולל שניהם ענין גרות, וענין תרי״ג לומר לך שאע״פ שתרי״ג מצות שמרתי מ״מ גר אנכי בארץ, דאם לא כן למה אמר: גרתי היה לו לומר עבדתי! שהרי באמת היה עבד ללבן ומורה ביותר על ההפך מברכת הוי גביר לאחיך, אלא כדי להבין מן לשון גרתי אותיות תרי״ג, ואי לא מסתפינא מחברי הייתי מוחק ד״א מן פירש״י כי באמת שני הפשטים צריכין זה לזה.

הרב מסיים את דבריו בכך שמצידו הוא היה מוחק את המילים דבר אחר מפירושו של רש"י משום שהן מלמדות כאילו יש כאן שני פירושים, בעוד שבעיניו מדובר על אחד.

דברי הרב, כמו שהזכרנו בכמה מקרים, מכוונים כלפי שומעיו: מצד אחד יש בהם מסר לאדם הפרטי שלא לנסות ולקחת מזולתו דבר שאינו שייך לו – לא בפיזי ולא ברוחני. מצד שני יש בהם מסר לאומי – אין מלכות נוגעת בחברתה, כאשר עם ישראל יעשה את המוטל עליו, גם אם יעמוד כל העולם כנגדו הוא לא יוכלו לו.