ותצא דינה

וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ: וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ: (בראשית ל"ד,א')

האירוע הראשון שמספרת לנו התורה לאחר המפגש עם עשיו וכניסת יעקב לארץ הוא מעשה דינה: דינה יוצאת לראות בבנות הארץ ונחטפת ונאנסת על ידי שכם בן חמור, שלאחר מעשה זה בא יחד עם אביו לבקש מיעקב לשאת אותה. בתגובה משדלים בני יעקב את חמור ואנשיו למול את עצמם ואז עולים עליהם שמעון ולוי והורגים אותם.

כיצד ניתן להסביר את הגורם לאירוע החמור הזה?  התשובה הפשוטה על פי פשט הכתובים היא שהאשם הוא שכם בן חמור, שהיה גם צעיר- ומכך בעל יצרים, וגם בנו של נשיא הארץ- וכנראה שחשב שהכל מותר לו ואין מי שיעמוד בפניו, ולכן קם ועשה מה שעשה . לעומת זאת במדרש ניסו למצוא סיבה יותר עמוקה למעקה ואומר המדרש בבראשית רבא:

וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וגו' (בראשית לב, כג), וְדִינָה הֵיכָן הִיא?  נְתָנָהּ בְּתֵבָה וְנָעַל בְּפָנֶיהָ!  אָמַר: הָרָשָׁע הַזֶּה עֵינוֹ רָמָה הִיא, שֶׁלֹא יִתְלֶה עֵינָיו וְיִרְאֶה אוֹתָהּ וְיִקַּח אוֹתָהּ מִמֶּנִּי. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא הַכֹּהֵן בַּרְדְּלָא אָמַר: אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (איוב ו, יד): 'לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד, מָנַעְתָּ מֵרֵעֲךָ חָסֶד' מָנַעְתָּ חַסְדְּךָ מִן אֲחוּךְ, דְּאִלּוּ אִתְנְסֵיבַת לְגַבְרָא לָא זִנְּתָה [נוסח אחר: דנסבת לאיוב לאו גירתיה בתמיה]!  לֹא בִקַּשְׁתָּ לְהַשִֹּׂיאָהּ לְמָהוּל הֲרֵי הִיא נִשֵֹּׂאת לְעָרֵל, לֹא בִקַּשְׁתָּ לְהַשִֹּׂיאָהּ דֶּרֶךְ הֶתֵּר הֲרֵי נִשֵֹּׂאת דֶּרֶךְ אִסּוּר!  הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית לד, א): וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה. (בראשית לב, כד):

המדרש כאן חוזר אחורה למפגש שבין יעקב ועשיו ומעלה את השאלה: מדוע דינה לא מוזכרת במפגש? תשובת המדרש היא שחשש יעקב שעשיו ירצה אותה בשבילו ולכן הוא החביא אותה. פעולה זו נתפסת כמעשה לא נכון של יעקב עד שהקב"ה אומר לו: מנעת חסד מאחיך!  [אולי יש מקום לשאול מדוע דווקא מאחיך? הרי אם הייתה נישאת הייתה דינה ניצלת ממה שקרה לה ולכן היה צריך לומר – מנעת חסד מבתך],  ומעשה דינה מובא כמידה תחת מידה על מעשה יעקב: לא רצית לחתן אותה עם מהול (עם זרע אברהם) – היא נישאת לערל, לא ביקשת לחתן דרך היתר – היא נישאת דרך איסור.

רש"י מדגיש עוד יותר מהו החסד שנמנע מעשיו ומדוע הדגש דווקא עליו (פירוש לבראשית ל"ב, כ"ג): ואת אחד עשר ילדיו – ודינה היכן היתה ? נתנה בתיבה ונעל בפניה, שלא ייתן בה עשו עיניו. ולכך נענש יעקב שמנעה מאחיו שמא תחזירנו למוטב, סופה שנפלה ביד שכם בן חמור.

מסביר רש"י כי החסד שנמנע לא היה עצם הנישואים עם דינה, אלא מה שיכולה הייתה להיות התוצאה שלהם – שתחזירו למוטב, שיחזור עשיו בתשובה. חסד כנראה גם נמנע מבניו של יעקב שאם עשיו היה חוזר בתשובה ומסתפח ליעקב יכול להיות שבהיסטוריה של עם ישראל המאבקים עם אדום היו נראים אחרת…

מבחינת עומק הדברים, אפשר לראות שבעל המדרש בא להעביר לנו מסר חשוב: צורת ההסתכלות שלנו עם האדם שמולנו לא צריכה להיות מתוך תפיסה שלו כתוצר של ההיסטוריה והעבר שלו וכעובדה מוגמרת, אלא מתוך הסתכלות לאן הוא יכול עוד להגיע? החיים הם סטאטיים, הם תהליך, וכל מקום שהאדם נמצא בו הוא רק פתח לעלייה (או ירידה) חדשה.

מעניין להקביל את המדרש לסיפורו של ר' עקיבא.  על ר' עקיבא הסתכלו שניים: כלבא שבוע ורחל בתו, כלבא שבוע ראה רק את מה שהוא עכשיו – רועה צאן עני ולא מלומד, רחל ראתה את מי שיכול לפרוח מתוך רועה הצאן, ולכן גם נישאה לו וגם דחפה אותו ללמוד – גם במחיר שנים של פרידה ממנה, וראייה זו היא שהביאה שמרועה הצאן העני נהיה ר' עקיבא התנא הגדול.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן.