אשר הובאת לך

וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ: וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל:

שמו של אדם הוא ייחודו של האדם – הוא מאפשר להבדיל בין אדם אחד לרעהו, אולם השם גם מאפיין את האדם: יש והמאפיין פיזי- כדוגמת עשיו, ויש שהשם מצביע על אופי או תכונה, למשל נח- שהיה נח לקב"ה.  בפרשה הקב"ה משנה את שמו של יעקב לישראל, ועולה השאלה למה דווקא עכשיו? השינוי הזה יכול היה להתקיים כאשר ה' התגלה אליו בבית אל בדרכו ללבן או כאשר ה' התגלה אליו בבית לבן וציווה אותו לחזור לארץ כנען. ולכן נשאלת השאלה- מה מיוחד דווקא בשלב זה של חיי יעקב שבו שינה ה' את שמו?

לפני שנדון בכך, צריך לראות גם מה שמותיו של יעקב מייצגים: השם יעקב הוא שלילי, ורש"י מסביר: 'יעקב- לשון אדם הבא במארב ובעוקבה'. השם יעקב מתקשר עם רמייה וגניבה, והיטיב לומר זאת עשיו לאחר גניבת הברכות:  וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי וַיֹּאמַר הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה – יעקבני מלשון רימה אותי פעמיים. לעומת זאת השם ישראל הוא חיובי. פעמיים נקרא שמו ישראל – פעם ע"י המלאך, ושם מוסבר מלשון שרית עם אלוקים, ופעם ע"י הקב"ה, שהפרשנים מסבירים שלמעשה אישר וקיבע את שהמלאך אמר. (יש שמסבירים את מהות השם כך: ישראל – ישר עם אל.)  ונחזור לשאלה ששאלנו- מדוע עכשיו שונה שמו?

צריך לשים לב ששינוי השם סובב סביב המפגש עם עשיו- פעם אחת ממש לפני המפגש ופעם שנייה לאחר המפגש ונראה שהתשובה טמונה במפגש זה. האדם שכלפיו יעקב נהג בחוסר היושרה הכי גדול הוא עשיו אחיו, לכן גם היה החשש הגדול מעצם המפגש עם עשיו, אך החשש הזה מתפוגג די מהר: עשיו רץ לחבק ולנשק אותו, והשיח שמתנהל בין האחים לאחר מכן מעניין מאוד:  

– וַיֹּאמֶר מִי לְךָ כּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי וַיֹּאמֶר לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי:   – וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ:    – וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי:   קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח:

בפשט הדברים יעקב ועשיו מדברים על המנחה שנשלחה אל עשיו, אך משהו בשיח מרגיש כי יש כאן משהו נוסף, ולכן שואל המדרש: על איזו מנחה מדובר? ותשובתו היא שמדובר כאן על ברכותיו של יצחק: דָּבָר אַחֵר, וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֵשׁ לִי רָב וגו', אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ לְפִי שֶׁהָיוּ הַבְּרָכוֹת מְפֻקְפָּקוֹת בְּיָדוֹ, וְהֵיכָן נִתְאוֹשְׁשׁוּ לוֹ, כָּאן, מִן דַּאֲמַר לֵיהּ: אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ. מצד אחד עומד יעקב ומודה לעשיו: מה שלקחתי לא היה שלי, אני מחזיר לך את הברכות שלך, ומצד שני עומד עשיו ואומר: יהי לך אשר לך – את מה שלקחת ממני בגניבה אני נותן לך במתנה. מדרש אחר ממשיך ומסביר כי גם הברכות עצמן רצו לחזור לעשיו: קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ, אָמַר לוֹ: אֲנִי כַּמָּה יְגִיעַ כַּמָּה צַעַר הָיָה לִי עַד שֶׁלֹּא תָּבֹא (באת) אֶצְלִי, עַתָּה מֵאֵלֶיהָ הִיא בָּאָה אֶצְלָךְ! שֶׁנֶּאֱמַר אֲשֶׁר הֻבָאת אֲשֶׁר הֵבֵאתִי אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ. – עד המפגש יעקב היה שרוי בצער, הברכות לא הבטיחו את אושרו, אלא להיפך, אך כעת עם המפגש עם עשיו הברכות כאילו מאליהן אל בעליהן ולכן נאמר אשר הובאת לך.

החשש מהמפגש הופך להשלמה בין שני האחים  ורק אחרי זה יכול לבוא הקב"ה ולומר ליעקב: השתנית, אינך יעקב יותר, וכאן המקום להחליף את שמך. עולה מכך שלעולם אדם לא יכול להיות ישר עם הקב"ה לני שהוא ישר עם הסביבה שלו, אדם לא יכול לגנוב את רעהו ולהיות ישר עם ה'. ואולי זאת הכוונה באמרה דרך ארץ קדמה לתורה- על מנת להגיע לתורה צריך קודם דרך ארץ.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן.