למצוא חן בעיניך

יעקב , עם חזרתו לארץ, שולח מלאכים ושליחים לעשיו להודיע לו על שובו ומעשה זה מעורר שאלה: למה היה צריך להודיע על כך ומה קיווה להשיג במעשהו?

תחילתה של הפרשה עוסקת במפגש שבין יעקב השב מחרן ועשו הבא לקראתו משעיר. התורה מתמקדת במעשיו של יעקב, בהתלבטויות שלו, בפחדיו ובמעשיו לקראת המפגש הצפוי: יעקב קודם כל שולח מלאכים אל עשו וכאשר המלאכים חוזרים יעקב נכנס לפחד ולכן חוצה את מחנהו ומתפלל לקב"ה שיציל אותו. לעומת התיאור המפורט על מעשי יעקב- הן מבחינת הלך רוחו והן מבחינת מעשיו, לגבי עשו אין התורה מספרת כמעט וכלום מלבד יציאתו לקראת יעקב יחד עם ארבע מאות מאנשיו.

הפעולה הראשונה אותה עושה יעקב, והיא שלמעשה גם מייצרת את המפגש, היא שליחת המלאכים אל עשו:  וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם: וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה: וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ: יעקב, עוד לפני הגעתו לארץ, שולח לבית עשו שליחים להודיע על חזרתו הקרובה, אולם הדברים מעוררים שאלות:

השאלה הראשונה היא מדוע בכלל שלח יעקב להודיע לעשו על בואו? מה הייתה המטרה בשליחות זו?

השאלה השנייה מתייחסת לדברים אותם ביקש למסור ליעקב – מדוע לא ביקש להביע חרטה על מעשיו כלפי אחיו, ובמקום זאת הוא מספר לו על שחי אצל לבן ועל ההצלחה הכלכלית הגדולה שנחל?

השאלה השלישית מתייחס למה קיווה להשיג בשליחות? התורה מספרת שהתשובה על כך היא בכדי למצוא חן בעיניך, יעקב קיווה שבשורת חזרתו ועושרו יגרמו נחת לעשו- אבל מדוע?

הפרשנים כמובן שמו לב לקשיים אלו, ומרביתם הלכו בדרכו של רש"י שמבין שמטרת השליחות היא לפייס את עשו. עיקר כעסו של עשו היה על הברכות שקיבל יעקב במקומו, ולכן הדברים ששם יעקב בפי השליחים לא באם ללמד על ההצלחה הכלכלית שלו אלא דווקא על חוסר ההצלחה שהברכות יתפסו בו:  עם לבן גרתי – לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר, אינך כדיי לשנאותי על ברכות אביך שאמר לי: הוה גביר לאחיך (בראשית כ״ז:כ״ט), לא נתקיימה בי. ויהי לי שור וחמור – אביך אמר לי: מטל השמים ומשמני הארץ (בראשית כ״ז:כ״ח), זו אינה לא מן השמים ולא מן הארץ.

מתוך הדברים נובעת התשובה לשאלה: מדוע ימצאו הדברים חן בעיניי עשו? -אם הברכות לא התקיימו משמע שאין טעם בריב ובכעס שהרי הברכות לא באמת נלקחו, ולמעשה הן עדיין של עשו (גם אם לא נאמרו לו בפועל, ואולי מסיבה זו מספרת התורה על אלופי עשו בסוף הפרשה- לומר שדווקא בו נתקיימו ברכות השלטון שהיו מיועדות לו מלכתחילה). לכן מסביר רש"י את המילים למצוא חן בעיניך  – שאני שלום עמך ומבקש אהבתך, אם הברכות לא עברו אלי (אל יעקב) אז אין לי איתך (עשו) שום ריב ואנו בשלום.

צריך לשים לב לכך שפרשנותו של רש"י יוצאת מנקודת ההנחה שעשיו עומד בכעסו כלפי יעקב- ולכן הצורך לפייסו. לעומת הסתכלות זו בא ר' יוסף בכור שור ומבין את הדברים בצורה שונה: נקודת המוצא של הרב היא שיעקב לא ידע מה יחסו של עשו אליו, ולכן כל השליחות תפקידה היה לברר יחס זה- כיון שקרב אצל עשו דאג מן השטימה שהייתה לעשו עליו, ושלח מלאכים לחפור ולרגל ולהכיר דעתו של עשו. יעקב נמצא בדילמה: בפעם האחרונה שנפגשו עשו רצה להרוג אותו- עד כדי כך היה גדול כעסו, אולם מצד שני גם רבקה הייתה מודעת לכך שכאשר עשו יירגע הדברים יראו אחרת: וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ– ולכן ליעקב לא ברור האם עשו בכעסו או ששכחה חמתו?

אולם כיצד בפועל תכנן לבדוק זאת יעקב? כאן מראה הרב את עומק המחשבה שעמדה מאחרי השליחות: ואשלחה להגיד לאדוני – שבידי לעבוד ולכבד אוהבי וקרובי, כדי למצא חן בעיניו. כי בכך אדם מוצא חן בעיני אוהביו, כשהוא עוסק ביישובו של עולם להשתכר, ואינו מרדף רקים… ומתוך טענה שיענה מה בלבו, תכירו מחשבתו.

בני האדם נוטים לפרש אירועים וסיטואציות בצורה לא אובייקטיבית- על פי רוב נפרש לאירוע מסוים על בסיס התפיסות או הרגשות שלנו כלפיו. אם יש לנו דעה מוקדמת על אדם מסוים, בהרבה מקרים נחווה את דעתנו לגבי מעשיו על פי אותה דעה קדומה- אם אנו מעריכים את האדם אז לרוב נשפוט אותו בפחות חומרה מאשר הדרך שנשפוט אדם שיש לנו עליו דעה קדומה שלילית.

דוגמה לכך היא אם נשמע על אדם שזכה בהגרלה בסכום כסף גדול- אם התגובה הראשונית תהיה: למה דווקא הוא? זה יכול למד על כך שלדעתנו יש אנשים שיותר זקוקים לכסף הזה או לכך שאנחנו לא ממש מחבבים את האדם ולכן מעדיפים שמישהו אחר יזכה, ולהפך- אם התגובה תהיה: סחתיין עליו! התגובה תשקף שלדעתנו מגיע לו לזכות או שאנחנו ממש אוהבים אותו ולכן שמחים בזכייתו.

על פי דברי הרב בכור שור, מעשהו של יעקב התייחס למצב זה והוא חיפש לראות מה תשקף תגובתו של עשו. משום כך יעקב מבקש מהשליחים לשים לב לדבר מאוד חשוב: ומתוך טענה שיענה מה בליבו, תכירו מחשבתו. כוונת הדברים היא שעל ידי התגובה של עשו- התגובה הרגשית הראשונה (הלב מרמז על הרגש) הם יוכלו להכיר מהי הדעה שלו במחשבה כלפי יעקב, והתגובה תלמד על התפיסה המוקדמת של עשו- האם היא חיובית או שלילית כלפי יעקב.     

אולם כיצד המסר שמעביר יעקב לעשו יכול ללמד על תפיסתו?

גם כאן יש ביטוי לשיפוט לא אובייקטיבי: כאשר נמצא מולנו אדם בשעת משבר הרגש יוביל אותנו לגלות אמפתיה ולעזור לו- גם אם אנו לא מכירים את האדם או לא מחבבים אותו, זוהי תכונה אנושית ראויה להערכה. אם עשו היה חושב שיעקב נמצא במשבר- נרדף על ידי לבן, ללא כסף וללא אפשרות להתקיים, יכול להיות שהמצב היה גורם לרחמיו להתעורר ואז לא היו יודעים השליחים מה באמת הוא חושב.

משום כך יעקב בוחר להגיע לומר לעשיו את הדבר ההפוך ומוסר לו על עושרו ועל קשריו עם לבן. תיאור עושרו של יעקב מלמד שבידי לעבוד ולכבד אוהבי וקרובי, כדי למצא חן בעיניו, וזה אמור לעורר את עשו לרצות להתחבר עם יעקב (זוהי משמעות המילים למצוא חן בעיניך). הרב מסביר: כי בכך אדם מוצא חן בעיני אוהביו, כשהוא עוסק ביישובו של עולם להשתכר, ואינו מרדף רקים… לאדם יש אינטרס שהאנשים שסביבו יהיו אנשים שהוא יוכל להיעזר בהם ולסמוך עליהם- לא רק נפשית אלא גם כלכלית, וגם לעשו צריך להיות ברור היתרון בקרבה אל יעקב ורכושו.

תשובתו של עשיו בסיטואציה הזו היא התשובה שיעקב מחפש- האם יעדיף לוותר על הקירבה ההגיונית ליעקב ואז ידע יעקב כי עשו עדיין כועס עליו, או שעשו יעדיף להתחבר עם יעקב ומעשה זה ילמד על כיוון חיובי ביחסי האחים. יעקב לא מקבל תשובה מהמלאכים ששלח, הוא מקבל את התשובה מעשיו עצמו במהלך המפגש ביניהם: וַיָּרׇץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַׄיִּׄשָּׁׄקֵׄהׄוּׄ וַיִּבְכּוּ…

ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

מודעה
דילוג לתוכן