רעיונות לפרשת וישב

פרשת וישב פותחת תקופה חדשה בחיי האבות- תקופת יעקב:

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען (בראשית, ל"ז, א'), ועל כך אומר הרש"ר הירש: עד כה, הטרם התיישב כראש משפחה עצמאי היה הוא בעיקרו חלק של תולדות יצחק, הוא היה סביל ותלוי בדברי משפחת יצחק. רק עכשיו התחיל שלב חדש של דברי ישראל, והוא התחיל בו ובביתו

עד עתה סופר על יעקב כבנו של יצחק ומעתה עומד יעקב כאב עצמאי לעם היהודי. הפרשה, רובה ככולה, עוסקת במשפחה- משפחת יעקב המורחבת, אולם מציגה אותה באור שלילי, וכדי לבחון מעט את המתואר בפרשה.

מכירת יוסף

יוסף הוא בעל החלומות- פתיחת הפרשה עוסקת בחלומותיו ובתגובת האחים אליהם, וממשיכה הפרשה ומספרת על שליחתו לשכם שמסתיימת באחד האירועים המעניינים בתורה: מכירת יוסף. סיפור המכירה מעלה כמה וכמה תהיות: מה פשר שנאת האחים ליוסף? כיצד הגיעו לידי המוכנות להורגו? מהם תפקידיהם של יוסף ויעקב בסיפור? ועוד.

הסיפור סובב סביב שנאה וקינאה בתוך בית יעקב, וכבר המדרש מוצא אשם ראשון במצב זה: וישראל אהב את יוסף- כי עזה כמוות אהבה: [זו] אהבה שאהב יעקב ליוסף… קשה כשאול קינאה: שקינאו בו אחיו. ומה תעשה אהבה בצד קינאה? [אלא] ומי גרם ליוסף לבוא לידי קינאה? האהבה שאהב אותו אביו יותר מדי (תנחומא ישן, וישב, י"ט). אך לא רק האהבה גרמה לכך, אלא גם ביטוייה ע"י יעקב: ועשה לו כתונת פסים– ריש לקיש בשם רבי אלעזר בן עזריה אמר: צריך אדם שלא לשנות בין בניו, שעל ידי כתונת פסים שעשה יעקב אבינו ליוסף– וישנאו אותו [האחים את יוסף]. כתונת הפסים הבהירה לאחים מיהו הבן המועדף ועוררה את שנאתם.

ישנו אשם נוסף במצב: גם יוסף אינו נקי, וכבר אמרו חז"ל- אין אדם חולם אלא מהרהורי ליבו. החלום מאפשר פתח לאישיות האדם, ולפי חלומו אפשר למצוא ביוסף מידה של גאווה ויהירות. אולם הצד השלישי בעניין הוא הצד האקטיבי ביותר- האחים. קודם כל מובן שהעדפתו של יוסף גוררת יחס עוין מצד שאר האחים, אולם המפרשים ניסו לתת הסברים נוספים לשנאה מתוך חלומות יוסף.

הרש"ר הירש מסביר את יחס האחים ליוסף בכך שמתוך החלומות הכירו האחים בגאוותו של יוסף- דבר שהוביל לשנאה, אולם תוכן החלום לא אושר עד שבא יעקב ופתר את החלום באומרו: הבוא נבוא אני ואימך ואחייך להשתחוות לך ארצה. בכך קיבלו האחים אישור גם מיעקב לכך שהמלוכה עתידה להגיע ליוסף- אז לשנאה הצטרפה גם הקנאה.

כאשר הבינו האחים כי גם יעקב מכיר בכך שהמלוכה תגיע ליוסף הם החליטו ללכת: וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם. על המילה את בפסוק מסומנת נקודה (בספר התורה אין פיסוק, אך ישנן מילים מסוימות שמסומנות מעליהן נקודות), מה שמביא את הדרשנים להגיד: רעו את עצמם, והרש"ר מפרש זאת: ביקשו לשמור על עצמאותם ולכן הלכו. אולם מה פחד של האחים ממלכותו של יוסף? הרש"ר ממשיך ומסביר כי פחדם נבע לא מהמלכתו אלא מהצורה שבה הם תפסו את המלוכה: מול עיניהם עמדו נמרוד ואלופי עשיו (צאצאיו של עשיו ששלטו באדום), מלכים ששעבדו אנשים אחרים והשתמשו במלוכה לשם מילוי תאוות שלטונם ותאוות השררה של היחיד. מלוכה כזו אינה נכונה לפי תפיסת האחים את דרכו של אברהם וייעודו.

מתוך ראייה זו עלתה השאלה: אם האחים ישועבדו תחת מלוכת יוסף (כפי שהם תפסו אותה), מי ימשיך את דרכו וייעודו של אברהם? זה הדבר שהפחידם ופחד זה מסביר את השאלה כיצד יכלו לחשוב על רצח אח? במצב בו היו הם תפסו את יוסף כסכנה ואיום על ייעודה של משפחת אברהם, הם תפסו את יוסף כסיכון כל כך גדול, עד שגם הריגתו באה בחשבון. והרש"ר כותב על כך: בשעה שקרב אליהם, תיארוהו לעצמם כאדם המסכן את ענייניהם העיקריים והקדושים ביותר- עד להמיתו, עד שראו עצמם זכאים להמיתו בהגנה עצמית

יוסף הצדיק

יוסף היא היחיד מבין אישי המקרא שקיבל את הכינוי צדיק- יוסף הצדיק, אולם מהי המשמעות של אותה צדיקות? הסיפור הראשון שהתורה מספרת לנו עליו הוא: ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם. רוב המפרשים מסבירים זאת בכך שהיה מספר דברים רעים, אך נכונים שעשו אחיו- במילים אחרות: הוא היה מלשן. ורש"י כותב: כל מה שהיה יכול לדבר בהם רעה, היה מספר. תגובת האחים  למעשיו הייתה: וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום. לאחר מכן חולם יוסף חלום בו הוא מושל עליהם והוא בא ומספר להם על כך ועוד הוא מבקש מהם גם להבין ולקבל את החלום, והספורנו כותב: שמעו נא – לא די שסיפר החלום, כי גם אמר שמעו נא- כלומר: הבינו הוראת החלום. את החלום הבא מביא יוסף גם לפני אביו אשר גוער בו, אך שומר את הדבר.

גם החלומות מעלים תהיות כלפי יוסף, ופרופ' נחמה ליבוביץ מסבירה את תוכנם: בחלומו הראשון הוא ואחיו נמצאים בשדה- על האדמה ובשטח הפעילות הרגיל שלהם, כולם שווים בעבודתם ולא הם עצמם משתחווים אלא פרי עמלם משתחווה לפרי עמלו. לעומת זאת ממדי החלום השני הורחבו- הרקע הוא קוסמי, וכלל הכוכבים וצבא השמיים משתחווה לו- לא לכוכבו, אלא לדמותו האנושית. הדמות שמצטיירת לנו  היא של ילד צעיר, מביא דיבה, מרגיז את אחיו, הרואה עצמו עליון על הכול ושנהנה מהעדפתו של אביו. זה יוסף הצדיק?

לאחר פתיחת הפרק ולאחר שראינו את יוסף הבחור הצעיר, אז מתחיל התהליך שרק בסופו יוסף יקרא הצדיק. יעקב מבקש מיוסף ללכת לאחיו ותשובתו היא: הנני, ועל כך כותב רש"י: לשון ענווה וזריזות, נזדרז למצוות אביו, ואף על פי שהיה יודע שאחיו שונאים אותו. כאשר יוסף הולך ולא מוצא את האחים הוא מתחיל לחפשם ושואל איש בשדה לאן הלכו. על כך אומר הרמב"ן כי הוא היה יכול לחזור ולומר: לא מצאתי, ובשל השנאה הייתה לו סיבה טובה לעשות זאת, אך הוא לא עשה זאת כדי לכבד את אביו. אם כן רואים שהוא מכבד וממושמע לאביו אך עדיין אנו לא יודעים אם התחרט על מעשיו לאחים? כאשר האחים מתנכלים לו התורה לא מספרת לנו על תגובותיו, היא רק מראה לנו את יוסף שהכוכבים השתחוו לו בבור בדרכו להפוך לעבד.

יוסף מגיע למצרים כעבד, אך מהר מאוד הוא עולה ומתעלה בבית אדונו עד שהופך לכמעט אדון בעצמו, מנהל את בית אדונו ואינו צריך לתת דין וחשבון. אך כיצד הוא תופס את עלייתו? רש"י עונה על כך: ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה- כיוון שראה עצמו מושל התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו. אם כך, יצר השלטון שכבר ראינו שהיה בליבו שב ועולה, עד רגע המבחן: אשת פוטיפר. ברגע זה הוא שב ונזכר באלוהים: וחטאתי לאלוהים. הוא מצליח לעמוד בניסיון אך עדיין לא השתחרר מיצר השלטון שלו ולכן הוא חוזר לבור, להיות עבד. בבית הסוהר הוא שב ומתעלה, אך בהבדל משמעותי: נער עבד עברי. כנראה התנהלותו היא כבר לא של רודף שררה, וההוכחה היא כי שר המשקים זוכר אותו לא כמנהל בית הסוהר, אלא כנער, כעבד וכעברי. רק לאחר תהליך פנימי זה יכול יוסף לשוב ולעלות עד למשנה למלך מצריים. אולם מדוע היה הכול? דבר זה מתחוור ליוסף רק לקראת סוף דרכו, בפרשת ויגש: שם הוא מבין את מטרת ייסוריו, שם נעלמת הגאווה לגמרי, שם הוא מבין כי החלומות אינם סימן לשלטון אלא לאחריות, ולא שררה ניתנה לו אלא עבדות לאביו ולביתו ושם הוא אומר: וישלחני אלוהים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה. תהליך זה יכול ללמד אותנו גם לגבי עצמנו- מעלה לא נקנית ברגע, יש צורך בעבודה מאומצת וארוכה על מנת לשפר את עצמנו.  

מעשה תמר

בתוך סיפור מכירת יוסף נכנס מעשה נוסף המדבר על יהודה ותמר. הסיפור מעורר מחשבות, אך מקוצר מקום לא ניכנס לפרטי המעשה, אלא ננסה ללמוד משהו קטן ממנו. הסיפור מתאר למעשה את הולדת בניו של יהודה- פרץ וזרח, אולם הולדה זו יש בה גנאי: אין ממנים פרנס על הציבור אלא  אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחריו, שאם יתגאה על הציבור אומרים לו 'חזור לאחוריך';כמו כן אילו היו יוצאים מלכים מיהודה שלא בדרך גנאי, היו מתגאים על השבטים, לפיכך אומרים לו:'שתוק, כי לא יצאו ממך בדרך נאה אלא בדרך זנות'. צריך לזכור כי מהולדה זו עתיד לצאת דוד המלך ומלך המשיח. יותר מכך- רות המואביה, שדוד המלך הוא גם צאצא שלה, מקורה במואב שנולד מתוך גילוי עריות בין לוט ובין ביתו הבכורה [וישנו מדרש האומר: היכן מצאתי את דוד עבדי, בסדום מצאתיו]. פרופ' ישעיהו ליבוביץ מציין גם כי חז"ל נוטים לייחס נביאים, רבנים וגדולי תורה למוצא 'לא טהור', כגון בני בניהם של המן וסיסרא שנעשו תלמידי חכמים בישראל. על פי דעתו, וזוהי נקודה יפה בעיני, מטרת מסורות אלו היא לצאת נגד הרעיון שאומר שמעלתם של בני אדם בתורה, ביראה או בעבודת ה' יש לה בסיס ביולוגי. להיפך- גם אם יש במוצא צד פסול הוא אינו מונע מהאדם לעלות בתורה, הדבר תלוי באדם עצמו. המדרש שואל מדוע ניתנה תורה במדבר? ועונה על כך : כשם שהמדבר פרוץ [פתוח] לכול, כך התורה פרוצה לכול החפץ.

מוטי מלכא

מוטי מלכא

נשוי לעדי ואב לארבעה, ומתגורר כיום בבית שמש. בעבר עסק בחינוך בעיקר במסגרות לנוער בסיכון. כיום הבעלים של 'הרמן הדפסות'.

מודעה
דילוג לתוכן