ויהי איש מצליח

וַיְהִי יְהֹוָה אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי. (בראשית, ל"ט, ב)

התורה מתארת את קורות יוסף לאחר מכירתו, הגעתו לבית פוטיפר וההצלחה שהוא חווה בבית זה. הפסוק המתאר את הצלחת יוסף העלה קושי אצל בעל הכלי יקר:

ויהי ה׳ את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדוניו המצרי – הזכיר ג״פ ויהי?!

הגם שהקושי לא מוצג בצורת שאלה ממש, קשה לרב ניסוח הפסוק שבו חוזרת המילה ויהי שלוש פעמים: וַיְהִי יְהֹוָה אֶת יוֹסֵף – וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ – וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי. מקריאה ראשונה מובן הפסוק כך: ויהי ה' את יוסף– ה' היה יחד עם יוסף, והוא הגורם לכך ש- ויהי איש מצליח, וכאן ויהי באה במובן של תוצאה (יוסף איש מצליח כתוצאה מכך שהקב"ה איתו) ואז נאמר היכן הייתה הצלחה זו ויהי בבית אדוניו המצרי וכאן המילה ויהי מלמדת על מקום ההתרחשות. אולם, מה היה חסר אם התורה הייתה מנסחת את הפסוק בקיצור יותר: ויהי ה' את יוסף מצליח בבית אדוניו המצרי?

משום כך מסביר הרב:

לפי שיוסף עלה ג׳ מדרגות בזו אחר זו, ואחר כן נתן לו גם כן אדוניו ג׳ מיני ממשלה כפי תוספת הצלחה שראה בו , לפיהן הוסיף לו ממשלה פעמים ושלש…

שלוש הפעמים שמוזכרת המילה ויהי מלמדות לא על ענין אחד-  הצלחת יוסף (שתי הפעמים הנוספות שבהן מוזכרת המילה ויהי מתייחסות לאותה הצלחה אך מלמדות על סיבתה ומקומה), אלא מלמדות על שלוש מדרגות או שלבים שבהן הוא מתעלה, וכל שלב שכזה מביא אתו גם תוספת הצלחה: ואחר כן נתן לו גם כן אדוניו ג׳ מיני ממשלה כפי תוספת הצלחה שראה בו , לפיהן הוסיף לו ממשלה פעמים ושלש. אולם מהן אותן הצלחות ומדוע אינן נחשבות לאחת?

כי מתחלה ויהי ה׳ את יוסף אתו לבד ועדיין לא נתפשטה הצלחתו לזולתו,

הצלחה או ברכה ראשונה מתבטאת בחלקו הראשון של הפסוק: ויהי ה׳ את יוסף – ההצלחה היא ביוסף עצמו ובמעשיו הפרטיים. בשלב הבא אותה ברכת הצלחה מתפרשת הלאה:

ואח״כ ויהי איש מצליח לזולתו, כי מצליח לשון מפעיל שגרם הצלחה גם לאדוניו עד שהיה ה׳ גם עם אדוניו…

המילים ויהי איש מצליח מכוונות לדעת הרב לזולתו (של יוסף), ומשמע שהברכה החלה להשפיע גם על סביבתו הקרובה של יוסף. סביבה זו היא אדונו פוטיפר- כי מצליח לשון מפעיל שגרם הצלחה גם לאדוניו. בעל הכלי יקר מבין כי המילה מצליח לא מוסבת על יוסף אלא על פוטיפר ולמעשה יוסף מייצר הצלחה (מפעיל) אצל פוטיפר– עד שהיה ה׳ גם עם אדוניו.

כעת מגיעה שלב שלישי של הצלחה: ואח״כ ויהי בבית אדוניו, ויהי ה׳ גם בבני ביתו של אדוניו… הברכה ממשיכה להתפשט למעגל הרחב יותר והוא כלל בני ביתו של פוטיפר. ברכה זו שמתפשטת מיוסף בעצם יוצרת מצב בו כל אחד שמושפע ממנה הופך למשפיע בעצמו- וכל כך דבקה ההצלחה לרגלי יוסף עד שמן יוסף נתפשטה אל אדוניו, ומן אדוניו אל שאר בני ביתו שהיו דרים אצל אדוניו, נמצא שגם אדוניו היה מצליח לאחרים  כך מיוסף אל פוטיפר וכך מפוטיפר הלאה אל בני ביתו, וכשם שהמילה מצליח בפסוק מלמדת על כך שהוא גרם לפוטיפר להצליח- כך גם פוטיפר גורם לאחרים שסביבו להצליח.

הרב מביא את דברי התורה בפסוק הבא וכיצד הם מוסברים מתוך ראייה זו:

וירא אדוניו כי ה׳ אתו- היינו אתו ממש, על זה השיעור המופלג: עד שכל אשר הוא עושה, רוצה לומר: מה שהאדון עושה ה׳ מצליח בידו, כי ממנו נתפשטה ההצלחה גם לבני ביתו, כי ה׳ גם אתו- עם האדון…

לכאורה פשט הפסוק הוא שפוטיפר רואה שהקב"ה עם יוסף, אך לא כך קורא זאת הרב: וירא אדוניו (פוטיפר) כי ה׳ אתו היינו אתו ממש – עם פוטיפר (ולא כפי שנראה מהפשט), על זה השיעור המופלג ולכן מציינת התורה בצורה מיוחדת שהכול מצליח בידו (ביד פוטיפר)- עד שכל אשר הוא עושה רצה לומר: מה שהאדון עושה ה׳ מצליח בידו! כי ממנו נתפשטה ההצלחה גם לבני ביתו, כי ה׳ גם אתו עם האדון – אותו המהלך שקורה בין יוסף המשפיע לפוטיפר המושפע מתרחש בין פוטיפר שמשפיע לבני ביתו שמושפעים מברכת ה' דרכו.

הרב בסוף פירושו, מוסיף נקודה נוספת שראוי לשים אליה לב: לפיכך- וימצא יוסף חן בעיניו ויפקידהו על ביתו, עשה אותו פקיד על כל בני ביתו יען כי מן יוסף באה להם ההצלחה! וכל אשר יש לאדון נתן בידו- כי מן יוסף באה ההצלחה על כל אשר יש לו. לאחר שהתורה מלמדת על ברכת יוסף והתפשטותה היא מלמדת גם על הכרת הטוב של פוטיפר: פוטיפר מפקיד את יוסף על כל ביתו וזאת משום שהוא מכיר בכך שההצלחה באה לו מידי יוסף.

הרב בתחילת דבריו ציין ששלושת ההשפעות של הברכה הביאו איתן גם שלוש עליות בבית פוטיפר : לפי שיוסף עלה ג׳ מדרגות בזו אחר זו, ואחר כן נתן לו גם כן אדוניו ג׳ מיני ממשלה. שלוש ממשלות אלו מבוטאות בפסוק:  וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ– זוהי המעלה הראשונה, שמתוך שפוטיפר ראה את ההצלחה ביוסף עצמו בחר בו לשרת אותו אישית,  וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ- זוהי המעלה השנייה שבאה לאחר שראה שיוסף מביא ברכה לפוטיפר עצמו, וְכׇל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ- וזוהי ההתעלות השלישית שבאה לאחר שראה שהברכה מושפעת הלאה גם אל משפחתו ועסקיו שמחוץ לבית.

דברי הרב, מלבד ההבנה שהם מספקים על פשט הכתוב והקושי העולה ממנו, מלמדים גם על שני רעיונות עמוקים יותר: הראשון הוא שהטוב הוא לא סטאטי, יש לו את היכולת יכולת להתפשט ולהשפיע הלאה. לא מדובר רק על הברכה האלוקית היורדת מהקב"ה ומתפשטת דרך יוסף, אלא עשיית טוב באשר הוא:

מחקרם של פרופסור ניקולאס כריסטאקיס ופרופסור ג'יימס פאולר עוסק ברשתות חברתיות בין בני אדם- במבנה שלהן, ובהשפעות שנוצרות מתוך מבנה הקשרים שבין האנשים המרכיבים את הרשת. הם שמו לב לכך שבני אדם מושפעים ומשפיעים על חברים אחרים ברשת החברתית עד לרמה שלישית של קירבה (חברים שלנו, חברים של חברים שלנו, חברים של חברים של חברים שלנו), והשפעה זו יכולה להיות העברה של רעיונות, התנהגויות ומגוון תופעות חברתיות שמועברות הלאה. משמע- גם עשיית טוב היא התנהגות שיכולה להשפיע חברתית על האנשים שסביבנו ולייצר מהלך של טוב המתפרש הלאה. התנהלות אנושית היוצאת מנקודת מבט כזו יכולה באמת לעשות שינוי בעולם.

רעיון נוסף שנלמד מסוף דברי הרב הוא הכרת הטוב: פוטיפר נהנה מהשפעת הברכה מיוסף והוא גם מעביר אותה הלאה, אולם הוא יודע לחזור ולהכיר טובה ליוסף ולמנות אותו לאחראי על ביתו וכל אשר לו- מעמד שאחרת יוסף, העבד העברי הצעיר, לא היה זוכה לו. וכמו שרשרת של מעשים טובים שסופה להיטיב עם מי שהחל אותה- כך יוסף חוזר וזוכה לטובה ממי שהוא השפיע עליו. 

ברוך ה' לעולם אמן ואמן.